תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

השדרוג האולטימטיבי

הדפס
הוסף למועדפים
יש כאלו שחושבים שקראנק קרבון יהפוך אותם לרוכבי על. אליבא דדפני הם מה-זה טועים...

יש לי חבר שרוכב איתי, לא משנה מאיזו עדה, שכל היום (והלילה) עסוק בלשדרג את האופניים שלו. לוּ כאן היה מסתיים העניין, הרי לא הייתי מטריחה אתכם כלל. אחרי הכול, כולנו אוהבים לשדרג את האופניים שלנו. אך מה שהופך את הברנש הלז ליוצא דופן הוא העובדה (המצערת עד מאוד) שכמות המזומנים שהוא משקיע ברכישת חלקים אקזוטיים חדשים עומד ביחס הפוך לחלוטין ליכולותיו כרוכב. הבעיה הגדולה יותר היא שהוא בטוח שמה שיהפוך אותו לרוכב טוב יותר הוא סט חדש של ברגי טיטניום לקראנק הקרבון הקליל שלו.

ד' תמיד היה מושא הערצתנו. האַדְבוֹקט המצליח הצטרף לקבוצה ומיד התפרסם בזכות חיוכו הרחב וכיסו הרחב לא פחות. לזכותו ייאמר שמעולם לא עשה יותר מדי עניין מהונו הרב ונודע ברוחב ליבו, בעיקר בכל הנוגע לפריסות בסיום הרכיבות, שבהן תמיד הוא מפתיע בבקבוקי יין משובחים ובמגוון של דליקטסים שלקוחים מעולמם של אוליגרכים. אבל למרות כל זאת ד' תמיד הרגיש נחיתות-מה ביחס לשאר החברים. הוא היחיד שלא שירת ביחידה קרבית, ופניו תמיד התכרכמו כשח' התחיל להפליג בסיפוריו מסמרי השיער מתקופת "היחידה". גם כרסו הקטנה לא הוסיפה לו נחת, והוא תמיד הרגיש צורך להסביר ש"העליתי קצת משקל לאחרונה" ולהתנצל למפרע "אם תצטרכו לחכות לי קצת בקצה העליות". ד' מצא את המפלט בשדרוג אופניו. כמי שהפרוטה (למעשה די הרבה מהן...) נמצאת בכיסו הוא דואג לצייד את עצמו במיטב האביזרים, החלקים, פרטי הלבוש וכמובן האופניים הכי שווים שמישהו יכול לרכוש לעצמו, אבל כמעט בכל רכיבה מגיע אותו אירוע שבו מי מהחלקים האיכותיים הללו אשם בכך שד' נפל הצידה, החליק או לא לקח את הדרופ. "מאז שקיצרתי את הבולם ל-120 אני לא קופץ יותר", הוא מצהיר בנחישות על אף העובדה שמעולם לא קפץ מגובה של יותר ממדרכה. "מאז שהארכתי את הבולם ל-150 קשה לי יותר בטיפוס", הוא אומר תוך שהוא מתנשף בכבדות אף על פי שהאופניים שלו שוקלים כמו נפיחה.

אם קראתם את "הרוח בערבי הנחל" (אם לא, תקראו, ספר משובח!) אתם ודאי מכירים את הקרפד העשיר שבכל פעם מתלהב מכלי רכב חדש ובטוח שהוא ההתגלות האלוהית בכבודה ובעצמה אך מסיים את ההרפתקה במפח נפש אדיר כשהוא ישוב על אחוריו באמצע השביל. כמוהו כך גם האנשים המשליכים את יהבם על חידושים טכנולוגיים ושוגים בחזיונות שווא בהם הם מרחפים בקלילות מעל גאפ של 75 מטר כשברקע שקיעה וכינורות רק בזכות סט הגלגלים החדש שקנו. אל נא תטעו, שלדת הקרבון הקלילה והבולם החדש לא באמת יהפכו אתכם לרוכבים טובים יותר. הם אולי יעזרו אבל בטח לא יהפכו אתכם לרוכבים שאתם חולמים להיות.

ובכן, מה כן יכול לעזור? לשיטתי השקעה בעצמכם כרוכבים חשובה הרבה יותר מכל רכיב או טכנולוגיה חדישה. השתדלו לצמצם את המשקל שלכם ולא את המשקל של השלדה, בצעו תרגילים ותרגולים שישפרו את גמישותכם ואת שיווי המשקל שלכם, התחזקו, ובכלל, תשלום של כמה אלפי זוזים לסדנת רכיבה במקום לבולם חדש היא פעולה הרבה יותר הגיונית. אז נכון, לא תוכלו להשוויץ לחבר'ה ולדבר בטון מלא חשיבות עצמית על מנגנון סף הפריצה המתוחכם והחדיש שמותקן ברכש החדש והנוצץ שבקדמת האופניים שלכם, אבל היי, סביר להניח שגם עם הבולם המיושן שראה כבר ימים טובים יותר תוכלו להשאיר לכולם אבק בירידות. יותר שווה, לא?
כתבה: דפני.

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה