גיאוגרפיה
רמת מנשה הוא אזור רחב ידיים בעל אופי כפרי. האזור מאופיין בגבעות נמוכות ובטופוגרפיה מתונה, והנוף הוא פסיפס יפהפה של שדות מעובדים ויערות קק"ל, מרחבי מרעה, ערוצי נחלים ומעיינות הנובעים בעיקר בחורף.
המבנה, המסלע והנוף מייחדים את רמת מנשה לעומת האזורים השכנים לה. מרבית השטח מכוסה סלעי קירטון רכים שמתבלים במהירות רבה יחסית. זו הסיבה שהגבעות ברמת מנשה עגולות ו"רכות", בעלות מדרונות מתונים וללא מצוקים כמעט. רק חלק קטן משיאי הגבעות עולה בגובהו על 300 מ' מעל פני הים. שמו הערבי של האזור, בלד א-רוחה (ארץ הרווחה, ארץ המנוחה), מביא לידי ביטוי את האופי הרמתי והנוח של רמת מנשה.
מצפון לרמת מנשה מתנשא הכרמל וביניהם מפריד כביש נחל יקנעם (כביש 70). במזרח גובלת רמת מנשה בעמק יזרעאל, בדיוק במקום שבו עובר כביש יקנעם–מגידו (כביש 66). בדרום מפריד נחל עירון (ואדי ערה, כביש 65) בין רמת מנשה לשומרון. הגבול המערבי של האזור אינו ניכר היטב לעין. גבעות רמת מנשה משתפלות בהדרגה מערבה ומתמזגות עם בקעת הנדיב באזור שבין בת שלמה לגבעת עדה.
אזור זה זכה לתואר מרחב ביוספרי רמת מנשה.
מה זה מרחב ביוספרי
משנות ה-70 של המאה ה-20 החל העולם לחוש ביתר שאת בלחץ העצום על מערכות החיים החיוניות – מים, אוויר ומגוון מינים – עד כדי קריסתן ואי יכולתן להתחדש בקצב שנדרש לקיומו ולרווחתו של האדם. התברר שההנחה כי שמורות טבע לבדן ישמרו על האיזון בטבע אינה עומדת במבחן המציאות. החלוקה המסורתית ל"שומרי הטבע" לעומת "הצרכנים ההורסים" צריכה להשתנות.
הבנה זו תורגמה לתוכנית פעולה חדשה שיזם אונסק"ו, ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם. על פי הגדרת הארגון, מרחב ביוספרי הוא דגם עולמי לאזור המקדם פיתוח בר קיימא. מרחבים העומדים בדרישות מוגדרות מוכרים רשמית כביוספריים על ידי תוכנית "האדם והביוספרה" (Man and Biosphere) של אונסק"ו. פעילות המרחב הביוספרי מבוססת על מעורבות הקהילות המקומיות והפעילות המדעית המתנהלת בו.
בתחום המועצה האזורית מגידו מתגוררים כ-13,000 תושבים החיים ב-13 יישוביים כפריים. הקהילות המקומיות פעלו לקידום פיתוח המאזן בין האדם למערכות הטבעיות. בשנת 1996 יזמו המועצה האזורית מגידו וקרן קימת לישראל, בשיתוף עם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יזרעאלים, את תוכנית מתאר פארק רמת מנשה. תוכנית המתאר הגדירה פארק המשתרע על פני כ-80,000 דונם, שהם כמחצית משטח המועצה, וקבעה הנחיות לשימורו ולפיתוחו. בזכות פעולות אלה הכיר אונסק"ו באוגוסט 2011 בשטחי המועצה האזורית מגידו כמרחב ביוספרי שממנו נהנים כמיליון מטיילים בשנה.
בעתיד ייסגרו לכלי רכב ממונעים אזורים שבהם קיים ריכוז גבוה של ערכי טבע, והתנועה בשטח תוגבל להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולכלי תחבורה ידידותיים לסביבה.
אתרי פריחת רקפות ברמת מנשה
יער דליה
מקום: בין קיבוץ רמות מנשה לקיבוץ דליה. בצומת אליקים שבכביש 70 (ואדי מילח) פונים דרומה בכביש 672. נוסעים כ־3.5 ק"מ ופונים ימינה (מערבה) לקיבוץ רמות מנשה. לאחר 2.3 ק"מ מגלים משמאל שלט הכוונה לנחל שלף ושלט המספר על פארק ביוספרי רמת מנשה. שביל מסומן בצבע שחור יורד ליער דליה.
רקפות ועוד: דרך עפר עבירה לרכב פרטי עד למפגש עם נחל שלף (1.2 ק"מ). ההמלצה שלנו היא לנסוע בדרך כ-100 מ', למצוא מקום חניה ולצאת לטיול ברגל. לאורך הדרך יש ריכוזים נאים של רקפות ומיני פרחים אחרים. לאחר כ-800 מ' תעברו ליד גדר בית העלמין של קיבוץ רמות מנשה ואחרי כ-200 מ' נוספים תוכלו לגלות פינת ישיבה מארבעה גזעי עץ המסודרים בצורת ריבוע.
מי שכוחו במותניו יכול לרדת למפגש עם נחל שלף ולהמשיך במורדו עוד כ-400 מ' עד לעין מחוללים, שיוצר פלג נאה המפנק עצי ערבה. המעיין מנציח בשמו את כנס מחולות העם המפורסם שנערך בקיבוץ דליה משנת 1944 ביוזמתם של הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות. הכנס מַשך אלפים והיה אחד מאירועי התרבות החשובים של ארץ ישראל. כנס המחולות האחרון בדליה התקיים בשנת 1968.
יער יופ וסטרוויל
מקום: כ-3 ק"מ מדרום לצומת עין השופט (כביש 672, בין סימני ק"מ 15-16). במקום יש כמה שולחנות פיקניק.
אזהרה: בשל קו הפרדה רציף בכביש, הכניסה לחניון אפשרית לבאים מכיוון דרום בלבד (מכיוון גלעד) והיציאה היא לכיוון צפון בלבד.
רקפות ועוד: רקפות רבות יש בין עצי האיקליפטוס. כדי להגיע למרבדים מרשימים ממש יש לצעוד מהכניסה ליער צפונה, בדרך המלווה את כביש 672. אחרי כחצי קילומטר מגיעים לחלקת עצי אורן ובה ריכוז גדול של רקפות.
היער מנציח את זכרו של יוּפּ וסטרוויל (1899-1944), מחנך הולנדי, נוצרי ופציפיסט, שהקים בימי מלחמת העולם השנייה עם חבריו את מחתרת "חלוצי-ציוני" שפעלה ללא אלימות. בהשראתו העבירה המחתרת כ-150 יהודים מהולנד דרך גבולות בלגיה וצרפת, ומשם, לאחר חציית הרי הפירנאים, לספרד. עוד בעיצומה של המלחמה הגיעו כ-70 חלוצים לחופי ארץ ישראל. הודות לפעילות המחתרת החלוצית ההולנדית שרדו כ-400 מתוך 820 חלוצים.
רבים מחברי המחתרת, יהודים ונוצרים, שילמו בחייהם על מאבקם נגד הנאצים. יופ וסטרוויל נתפס והוצא להורג במחנה הריכוז ווכט בהולנד ב-11 באוגוסט 1944.
בשנת 1947 נטעה קק"ל במקום יער לזכרו. ביער הוצבו מצבות לזכרם של הפעילים היהודים והנוצרים במחתרת ההולנדית שמסרו את נפשם להצלת החלוצים. שביל בעל אבני שפה עובר בין אבני הזיכרון. בקצה השביל, במדרון הפונה דרומה, ניצבת האנדרטה לזכרו של יופ, ומשם אפשר להשקיף על ערוצו העילי של נחל תנינים, על גבעות רמות מנשה ועל הרי שומרון.
חניון אורן זמיר
מקום: כ-1.3 ק"מ מדרום ליער יופ וסטרוויל (כביש 672, בין סימני ק"מ 14-15) פונים מערבה. בצומת הדרכים הראשון, ממש ליד הכביש, פונים שמאלה לעבר שלט קק"ל המכריז: יער גלעד. מהשלט יש להמשיך בנסיעה עוד כ-300 מ' לחניון.
אזהרות: 1. בגלל קו הפרדה רציף הכניסה לחניון אפשרית לבאים מצפון בלבד (מכיוון דליה) והיציאה היא לכיוון דרום בלבד. 2. החניון מרוחק כ-400 מ' מהכביש. הדרך לחניון משובשת, אך עבירה לרכב פרטי. יש לנסוע לאט ובזהירות.
רקפות ועוד: מצפון לחניון נמצא יער מעורב של עצי אלון תבור ועצים נטועים. במדרון היער צומחות רקפות בהמוניהן.
חניון אורן זמיר הוא חניון גדול בצל חורשת אורנים. קק"ל הציבה בחניון שולחנות פיקניק בפינות יפהפיות, ובמרכזו מוצבים מתקני שעשועים לילדים. מהקצה המערבי של החניון, בקצה החורשה, אפשר לצפות אל מאגר נחל רז (מאגר פרכה), שבחורף מלא מים. בשטחים הפתוחים שבשולי החורשה עולה פריחה יפה.
חניון הזורע
מקום: חניון הזורע נמצא בלב יער הזורע. דרך היער הסלולה המובילה למקום, שאורכה כ-6 ק"מ, מסתעפת מכביש יוקנעם–מגידו (כביש 66), בין ק"מ 29-28. הדרך פונה דרומה, עולה מערבה בצד נחל גחר ומתעקלת צפונה כדי להגיע לחניוני הזורע.
רקפות ועוד: מסביב לחניונים ולמתקני השעשועים לילדים פורחות רקפות לרוב. היה להן זמן רב להתרגל ליער, שכן יער הזורע הוא אחד היערות הראשונים של קק"ל, וראשוני העצים ניטעו בו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20. העצים ביער יכולים לספר איך אנשי משמר העמק, קיבוץ הזורע ועין השופט מצאו בראשית הדרך את פרנסתם כפועלי ייעור של קק"ל. כאן, בין העצים האלה, נערכו אימוני הפלמ"ח, ובקורסים שהתנהלו בג'וערה צמחו המפקדים הראשונים של צה"ל ובהם משה דיין, יצחק רבין ורחבעם זאבי.
אפשר להגיע לחניון הזורע גם דרך יער גחר. הכניסה ליער נמצאת בין קיבוץ משמר העמק לעין השופט (כביש 6953). כקילומטר ממזרח לג'וערה פונים צפונה בדרך מסומנת כחול. הדרך עבירה לרכב פרטי, אך יש לנסוע בה בזהירות ובאיטיות כדי להימנע ממהמורות.
נחל גחר הוא גן עדן קטן. הנחל הצנוע זורם ביער נהדר המזכיר יערות באירופה, ולאורכו הציבה קק"ל שלושה חניונים נחמדים. הדרומי שבהם נמצא ליד עין שיכר (עין א-סכראן), מעיין המועיל לנבוע בחורף וליצור פלג קטן. אפשר לעצור באחד החניונים ולצאת לסיורים רגליים. חדי עין יגלו בערוץ הנחל, בין האיקליפטוסים, קבוצה נאה של עצי בוקיצה שעירה (אולמוס שעיר), עץ נדיר בישראל שמשום מה מקיים ברמת מנשה אוכלוסיות לא מעטות.
בקצה הצפוני של הדרך מתעקל נחל גחר מזרחה וזורם לקישון. ליד נקודת הפיתול נמצא פתח מנהרת מנשה של המוביל הארצי. פתח המנהרה העניק השראה לאנשי ועדת השמות לקרוא לנחל גחר, מילה שפירושה הוא נקרת סלע או מערה.
מכאן פונים שמאלה בדרך היער המגיעה לחניון הזורע.
רקפת מצויה
הרקפת המצויה (Cyclamen Persicum) היא צמח פקעת הנפוץ במזרח הים התיכון במרחב שבין טורקיה לישראל. בארץ אפשר למצוא את הרקפת בגולן, בגליל, בשומרון וביהודה. יש רקפות שמאכלסות גם סדקי סלעים במדבר יהודה ובצפון הנגב. רקפות אלה עשויות לפרוח לפני הגשם ועוד לפני שהעלים מגיחים מהאדמה.
הפרח מקסים ביופיו. כל פרח נישא על עוקץ ארוך, שקצהו העליון מכופף כלפי מטה. גם הפרח פונה למטה, אך כאשר הוא נפתח, מתקפלים עלי הכותרת הארוכים לאחור, תופעה המעניקה לפרח את מראהו המיוחד. כל פרח מחזיק מעמד כשלושה שבועות, אך פקעת אחת עשויה להצמיח פרחים בזה אחר זה ולשמור על תקופת פריחה ארוכה.