להרשמה >>

התנתק

התחבר

תפריט

דף הבית

מסלולים

צפון

מרכז

דרום

הכול

מסלולי אופניים

כתבות מגזין

קופונים

e בשבילכם

חוגגים 115

להרשמה >>

התנתק

התחבר

שחזור טחנת הקמח בשבע טחנות

בלב הכרך הגדול שוכן אתר מרתק ויפה מאין כמותו מאחוריו סיפור חוצה דורות

שתף

שיתוף דרך מייל

שיתוף דרך פייסבוק

דף הבית > מסלולי טיול במרכז > שחזור טחנת הקמח בשבע טחנות

+ מידע חשוב על המסלול

שמור למועדפים

דרגו מסלול זה:

צפו בטיול באתר המותאם למובייל

אזור המסלול: מרכז,
מישור החוף הדרומי

עונה מומלצת:
כל השנה

משך המסלול:
1-2 שעות

סוג המסלול

מים ומעיינות

פיקניק

היסטוריה ואמנות

אפשר לעבור ל:

יער ראש ציפור
הטחנות בשבע טחנות
גגות הרעפים
איך זה עבד?
שיקום מבנה הטחנה הדרומית
דרכי הגעה ומידע כללי
קובצי ניווט
מסלול נוסף בסביבה
קרדיטים

גלישת מים מהבריכה המרכזית. צילום: יעקב שקולניק

מתקן טחינה. צילום: יעקב שקולניק

הירקון. צילום: יעקב שקולניק

הבריכה והטחנה הדרומית. צילום: יעקב שקולניק

מעבר נגיש. צילום: יעקב שקולניק

הטחנה הדרומית. מקום יציאת המים מהטחנה. צילום: יעקב שקולניק

לבנית קטנה. צילום: יעקב שקולניק

מתקן טחינה. צילום: יעקב שקולניק

שלט הוקרה. צילום: יעקב שקולניק

גלישת מים מהבריכה המרכזית. צילום: יעקב שקולניק

הירקון, שלא באשמתו, איננו עוד נהר שמימיו זורמים בשצף קצף. אמנם מעיינותיו שבראש העין מפיקים כמויות אדירות של מים, בערך כמו הכמויות שמפיק הנהר המפורסם דן, אך רוב המים נתפסים כדי להרוות את צימאונו של העם היושב בציון.
עד שלהי שנות ה-50 זרם הנהר בעוז. בשנות ה-20 אף הגו תוכנית לנצל את כוח מי הירקון ליצירת חשמל. התוכנית לא יצאה אל הפועל, אך הרבה קודם לכן ידעו תושבי המקום להשתמש במי הירקון כמקור להפקת אנרגיה, ובמשך כאלפיים שנה, עד ימי המנדט הבריטי, הם ניצלו את מי הנהר להפעלת טחנות קמח. לאורך הירקון נמצאים שרידי חמישה אתרים קדומים שהפעילו עשרות זוגות של אבני ריחיים.

View this post on Instagram

A post shared by e-yarok (@eyarok) on
Dec 15, 2018 at 11:21pm PST

+ הצג את כל המידע

יער ראש ציפור

כדאי לחנות ברחבת החניה של יער ראש ציפור. הכניסה מרחוב רוקח ברמת גן, מול בית 74 (חניה חינם. בימי חול יש חניה בשפע). מכאן צועדים לעבר הירקון ופונים מעט מזרחה. אנחנו נמצאים
ביער ראש ציפור, כיום חלק בלתי נפרד מפארק גני יהושע. קק"ל החלה בנטיעת היער בשנות ה-50. רוב העצים הם עצי איקליפטוס המקור וסיסם הודי, והיער משתרע כיום על פני כ-500 דונם. שם היער נגזר מצורתו במפה, בין הנחלים איילון וירקון, צורה המזכירה ראש של ציפור. ביער יש גן הרפתקאות לילדים, מסלול לרוכבי אופניים ומסלול להולכי רגל.
הדרך הסלולה מתעקלת שמאלה לעבר שבע טחנות ועוברת דרך מרכז הוקרה לידידי קק"ל מאוסטרליה שאימצו את הירקון לאחר אסון המכביה (יולי 1997). בשבע טחנות נגלה את הסכר הגדול, המשמש כיום למעבר אל החלק הצפוני של הפארק ואת המבנה של הטחנות הדרומיות, ששוחזר לאחרונה בזכות תרומה של ידידי קק"ל באוסטרליה ובאיטליה. הפרויקט בוצע בשיתוף פעולה של קק"ל עם חברת גני יהושע ובניהולם של אנשי מרחב מרכז של קק"ל.

הטחנות בשבע טחנות

שבע טחנות הוא אתר טחנות הקמח המערבי ביותר בירקון. במקום התקיים עד מלחמת העצמאות הכפר הערבי ג'רישה, וייתכן ששמו נקשר בפעולת הגריסה של הטחנות שפעלו כאן. בשנת 2001 נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות בראשות איתן איילון ויהושע דריי, שחשפו מכלול גדול של אבני ריחיים. המקום זכה לשחזור חלקי של מערכת המים.
מהמחקר התברר שלצורך הקמת הטחנות נבנה כבר בימי קדם סכר לרוחב הירקון כולו. המעבר בין שתי הגדות מנצל את הסכר הקדום. הגשרון המקשר בין הגדה הדרומית לסכר נמצא מעל למקום המקורי שבו היטו גם בעבר את מי הירקון לתעלה שהעבירה מים לטחנות הקמח. גשרון הבטון מחליף גשר אבן קדום שהיה בעל קשת אחת.
במשך השנים נהרסו המבנים של הכפר ג'רישה. מטחנות הקמח נותרו רק היסודות, אך מערך הובלת המים לטחנות נשמר היטב וכך גם הסכר, המשמש לחציית הירקון בימינו. טחנת ג'רישה כללה בריכה מרכזית גדולה שנשענה על קיר הסכר. הבריכה שוחזרה וקיימת גם בימינו. מסביב לבריכה ניצבו שלושה מבנים. במבנה הדרומי פעלו שתי יחידות טחינה וכך גם במבנה הצפוני, שהיה הצמוד לגדת הנחל. במבנה הגדול, המערבי, פעלו שבע יחידות טחינה, לאחר שאחת יצאה מכלל פעולה. מכאן נגזר כינויו של המקום – "שבע טחנות". מי הבריכה זרמו בתעלות אל מבני הטחנה. כל תעלה התפצלה לשתי מנהרות וכל מנהרה הפעילה יחידת טחינה אחת. לאחר שהמים סובבו את אבני הריחיים הם שבו לאפיק הירקון.
מכלול הטחנה נבנה על שרידי טחנות קמח קדומות, צמוד לגשר קשתות עתיק שחצה את הירקון. שריד לגשר הקדום נראה בדמותו של קיר אבנים קטן, הצמוד לדופן המזרחית של הבריכה. בדופן הפנימי של הקיר המערבי של הבריכה נראים שני מבני אבן משולשים. הם נועדו להפחית את לחץ המים על דופן הבריכה.
מבני הטחנה היו בעלי שתי קומות. בקומת הקרקע פעלו אבני הריחיים ובקומה התחתונה, שחלק ממנה שקוע במים, היו קמרונות שהמים שזרמו בהם סובבו גלגל כנפיים. גלגל הכנפיים היה מחובר בציר שקצהו העליון סובב את אבן הריחיים העליונה, וזו טחנה את גרעיני החיטה.

גגות הרעפים

מבני טחנות הקמח היו בנויים מאבן מקומית וחומרי מליטה שהוכנו במקום מחומרים זולים. בתיק התיעוד של פרויקט השיקום, שכתבו שחר חבוב ומאיר אפשטיין, רואים במבני הטחנה שילוב של שני אלמנטים אדריכליים: מבנה אבן שנבנה בהתאם לסגנון הבנייה המקומי בארץ ישראל של המאה ה-19 וגג רעפים מדגם מרסיי שהובא מאירופה. היתרון הגדול של גג רעפים הוא משקלו הנמוך, יחסית לגג אבן, ושימוש בו אִפשר לבנות קירות עבים פחות ולחסוך בחומרי בנייה. עד שנות ה-70 של המאה ה-19 נראו בארץ רק בתי אבן בעלי גגות שטוחים או בעלי כיפות. הגגות השטוחים התאימו לתנאי האקלים ולחומרי הבנייה המקומיים ושימשו בימי הקיץ לשינה, לבילוי בלילות הקיץ ולאחסון. בשנות ה-70 החלו להופיע במזרח התיכון גגות רעפים, אחד הסממנים של חדירת מעצמות אירופה לאזור. השימוש בגגות רעפים גבר מאוד בעקבות החורף הקשה של שנת 1874, שהיה אסון טבע של ממש. במשך חמישה חודשים רצופים פגעו גשמים כבדים, ברד, כפור, רוחות עזות וסופות שלגים באזור ההר. הדרך מירושלים ליפו חרבה ברובה, חיות משק מתו, ויבולים נפגעו. בשל עומס השלג התמוטטו בירושלים עשרות בתים, ורבים מהם נסדקו וניזוקו בצורה קשה. בתוך שנה הפכו מושבות הטמפלרים לבתים בעלי גגות אדומים, ומשם התפשטה טכנולוגיית הבנייה הזאת ברחבי הארץ.

איך זה עבד?

בשלהי התקופה העות'מנית נחשבו הסכר וכוח המים רכושה של הממשלה. המבנים ואבני הריחיים היו בבעלותם של אנשים פרטיים. הממשלה החכירה את כוח המים ואת הטחנות לחוכרים והחזירה חלק מדמי החכירה לבעלי הטחנות. תושבי הכפר ג'רישה התפרנסו כשכירים מהפעלת הטחנות.
לשבע טחנות באו כפריים מרחבי השומרון במסע שנערך יום תמים ואף יותר מכך. ההמתנה לטחינה נמשכה שעות אחדות, ובמפגש בין הלקוחות נוצר הווי מיוחד ובמרכזו בית הקפה שנבנה במתחם.
אבני הריחיים של שבע טחנות טחנו גרעיני חיטה עד שנת 1936. בשנה זו גבר כוח הקיטור על כוח המים, והפעלת הטחנות בירקון כבר לא השתלמה מבחינה כלכלית. בית הטוחן, שבסיסו נראה בקצה הבריכה המרכזית, המשיך לפעול כבית קפה ששירת את המשייטים והמבלים בירקון.

שיקום מבנה הטחנה הדרומית

מבנה הטחנה הדרומית משתרע על פני כ-75 מ"ר והוא בעל שני קמרונות. בחזיתו המערבית נמצא פתח חלון גדול. בחזית הדרומית יש בקיר שני פתחים מלבניים צרים, שבעדם אפשר היה לצפות בזרימת המים החוצה מקומת הקמרונות.
בעבודות השיקום התייחסו המתכננים לשיטפונות הפוקדים לעיתים את הנחל. על פי נתוני רשות נחל הירקון מתחולל בממוצע פעם בעשור שיטפון שיכול להגיע לגובה גג טחנת הקמח ועשוי למוטט את המבנה. נראה כי לשיטפונות העבר היה חלק גדול בהרס טחנות הקמח ההיסטוריות. המבנה מתוכנן כך שמים יכולים להתפנות ממנו במהירות בעת הצפה.
הקיר הצפוני והקיר הדרומי שוחזרו במלואם, אך הקירות האחרים אינם משוחזרים, וגג רעפים הוחלף בגג פח המוחזק בשלד חדש. מבנה זה ממחיש למבקרים שרק נפח המבנה שוחזר. מתקן הטחינה שוחזר רק בקומת הקרקע, ואפשר להתרשם מאבני הריחיים וממכל הגרעינים. בתוך המבנה נמצאת בריכת מים מלבנית (שוחזרה כבר בשנת 2001) שממנה היה אפשר לשלוט בזרימת המים לשני הקמרונות שבהם נעו גלגלי הכפות.
בתוך מבנה הטחנה מוצג דגם הממחיש את אופן הפעולה של הטחנה.

דרכי הגעה ומידע כללי

אתר שבע טחנות הוא חלק מגני יהושע. הדרך הנוחה להגיע למקום ברכב היא מרחוב רוקח ברמת גן. מול בית מספר 74, ליד החווה החקלאית, מסתעפת מערבה דרך שמגיעה לאחר כ-100 מ' לרחבת חניה גדולה. החניה ללא תשלום.
הערה: מבנה הטחנה אמור להיות פתוח בימים ראשון-חמישי בשעות 8:00-15:00. לא תמיד כך הדבר, אך אפשר להתרשם בקלות מהשחזורים שבתוך המבנה גם מבחוץ.

לפתיחת מפת הירקון בפורמט PDF לחצו כאן.