שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה

e ירוק - מטיילים עם קקל
התנתק
התחבר
0
ברוש מצוי
+ מידע חשוב על המסלול
שמור למועדפים
דרגו מסלול זה:
4
הניקוד של המסלול הזה הוא4
צפו בטיול באתר המותאם למובייל
אזור המסלול: צפון,
גליל תחתון, הרי ירושלים, כרמל ומנשה
עונה מומלצת:
אביב, קיץ, חורף, סתיו
משך המסלול:
1-2 שעות
רמת קושי: קלה
סוג המסלול
נוף ותצפית
נוף ותצפית
"בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל-לֻחֹתָיִם; אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ", מפאר הנביא יחזקאל (יחזקאל כז, ה) את עץ הברוש שבו השתמשו יורדי הים של צור כדי לבנות את ספינותיהם. כולנו זוכרים את עצי הארז שקיבל שלמה המלך מחירם מלך צור לבניית בית המקדש, אבל שלמה המלך השתמש גם בעצי ברוש משובחים כדי לרצף את הבית: "... וַיְצַף אֶת-קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים" (מלכים א' ו, טו). וסנחריב, מלך אשור שכבש והגלה את ישראל, מציין את יערות הברוש עם שלל המלחמה שלו: "... וַתֹּאמֶר ברכב (בְּרֹב) רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו..." (מלכים ב' יט, כג).
הברוש נזכר בתנ"ך פעמים רבות כעץ חסון וגבוה, וכך גם בתלמוד. הבעיה היחידה היא שאיננו יודעים לאיזה מין עץ בדיוק מתייחסים המקורות הקדומים שלנו. יש המשערים שהכוונה לאורן ירושלים, אך הברוש נזכר כעץ נפוץ בהר הלבנון ובחרמון, שכן לארז, ואורן ירושלים איננו כזה. בתרגום הארמי לתנ"ך הברוש מכונה בְּרָאתָא, או בְּרָאתִי. פרופ' יהודה פליקס מציין בספרו "עולם הצומח המקראי" כי את עצי הערער הברושי והערער הגלעיני, שני מיני עצים בעלי גזעים נכבדים שהיו בעבר נפוצים באזור, מכנים תושבי הר הלבנון והחרמון בְּרוּתָא או בְּרוֹתָא. ייתכן שאלה המינים המוזכרים במקורותינו כעץ הברוש. 

ברושים בעמק השלום


+ הצג את כל המידע

הברוש המצוי

כך או אחרת, העץ הידוע כיום בשם ברוש מצוי (Cupressus sempervirens) מוכר לכל אדם בישראל. ברוש מצוי הוא עץ מחטני ירוק-עד, אם כי עלי הברוש דווקא אינם מחטניים, אלא עשויים כקשקשים קטנים המהודקים אל הענפים הצעירים ומכסים אותם לגמרי. סימן ההיכר של הברוש המצוי הוא האצטרובל העגול, שקוטרו כשני ס"מ והוא מורכב משמונה קשקשים המאורגנים בזוגות, אחד כנגד רעהו.
לברוש המצוי יש שני מופעים – אופקי וצריפי. בזן האופקי, הנוף רחב והענפים פרושים לרווחה. בזן הצריפי הענפים נצמדים לגזע ויוצרים את המראה המיוחד, ומכאן שם הזן (הענפים מצורפים לגזע). המופע האופקי הוא זה הקיים בטבע, בעוד שהצריפי הוא הזן המקובל בנטיעה, אם כי במשתלות קק"ל מקבלים שוֹנוּת רבה מהזרעים הנאספים ביערות קק"ל. 
ברוש מצוי צומח בר בהרי צפון אפריקה ובמזרח הים התיכון. משערים שמוצאו באיראן או בסוריה. ברושי בר נהדרים צומחים בכרתים ובאיי מזרח הים האגאי, ביוון ובקפריסין. זכיתי להכיר גם כמה עשרות ברושי בר נהדרים שצומחים בשמורת דנא שבהרי אדום, ברום 1,400 מ' מעל פני הים. למרבה מבוכת השמות שהוזכרה לעיל, חורשת הברושים בדנא מכונה קונג אל-אַרְז...
הברוש שנחשב לקשיש ביותר בעולם – סַרְב אִי-אַבָּארְקוּ 
 צומח בעיר אַבָּארְקוּ שבאיראן. גובהו כ-25 מ' והיקף גזעו הוא יותר מעשרה מ'. באיראן טוענים שהעץ הוא בן יותר מ-4,000 שנה. הרשו לנו לפקפק. בכל אופן, ברוש מצוי הוא עץ מאריך ימים. בשמורת דנא נאלצו החוקרים לדגום את החלקים העליונים של אחד מגזעי העצים, מכיוון שהחלק התחתון של הגזע מעוקם ומפותל לגמרי. הם מצאו עץ בן יותר מ-500 שנה, ועל פי השערותיהם אחדים מהעצים הם בני 800 שנה. בכרתים דגם פרופ' סטיוארט מנינג מאוניברסיטת קורנל עץ ברוש מצוי שגילו יותר מ-920 שנה.
בכרתים נותרו יערות יפים של עצי ברוש הצומחים בר. העץ צומח במקומות סלעיים ולא פעם גם כצמח מצוקים של ממש, בעיקר ברום של 500 עד 1,700 מ' מעל פני הים. ייתכן שדגם תפוצה זה מטעה במקצת, והברושים הקיימים בימינו שרדו רק בבתי גידול קשים יותר לגישה, שבהם ניצלו מיד הכורת. העצים האלה, בעיקר הקשישים שבהם, יפים מאוד למראה. הם בעלי גזעים מפותלים ומעוותים מזוקן, וכל אחד מהם נראה כמו יצירת פיסול נהדרת של הטבע. עצי ברוש בר צומחים בכל אחד משלושת ההרים הגבוהים של כרתים – ההרים הלבנים, הר אידה והר דיקטי.
בישראל אין אוכלוסיות של ברושי בר. ייתכן שהיו בעבר וייתכן שלא. איש שמירת הטבע יגאל סלע דיווח על שני עצי ברוש שנמצאו במדרון נחל אוכמן, היורד לנחל בצת. על פי דיווח שלו, הוא העביר דגימה של גזע כרות, ובבדיקה נקבע שגיל העץ הכרות הוא 689 שנים. אולי.
ממידע שקיים בעולם וגם בקק"ל למדנו שהברוש, בעיקר הברוש הצריפי, עמיד יחסית לשריפות, או למען הדיוק נחשב לעץ המסוגל לבלום שריפה. ייתכן שהדבר קשור לכך שצפיפות העלווה מאטה את התפתחות השריפה בנוף העץ. מופע זה מקנה לברוש המצוי עמידות גבוהה יחסית ליובש, מכיוון ששטח פני העלווה החשוף לקרינה וליובש מצטמצם מאוד ולכן פחות מים מתנדפים ממנו.  

הברוש והאדם

נראה כי כבר בתקופה הרומית העבירו עצי ברוש לגידול תרבותי ברחבי האימפריה. צורת הבר של הברוש המצוי היא תמיד הזן האופקי. העצים הניטעים לנוי וליער נמנים בדרך כלל עם הזן הצריפי.
עצת הברוש, שהיא קשה ועמידה לפגעי הזמן, שימשה בעת העתיקה להכנת חפצי פולחן, ארונות קבורה ורהיטים ולבניית מבנים וספינות, ומהשמן המופק ממנה משתמשים ברפואה. דלתות מקדשים ומבנים גדולים נעשו מעצי ברוש ובהם דלתות הפרתנון באתונה ובזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן. בחפירות ארכיאולוגיות בישראל נמצאו עדויות מעטות בלבד לשימוש בברוש מצוי, ואם להסתמך על הממצאים הארכיאולוגיים, ברוש מצוי לא היה כנראה עץ בר בארץ ישראל המערבית.
ברוש מצוי הוא אחד מעצי היער החשובים שנוטעת קק"ל בישראל. במשך שנים רבות היה מקובל לנטוע את העץ בשדרה שוברת רוח, אם כי לאחרונה שינו החקלאים את טעמם בעניין הזה.   
ברוש נודע בתרבות היוונית והרומית כעץ המסמל אבל, עץ קדוש לשליטי השאול, הגורל ולאלות הזעם והנקמה. נהוג היה לנטוע עץ ברוש ליד קבר שזה מקרוב נחפר. גופות המתים הונחו לפני הקבורה על ענפי ברוש, והאבלים נשאו גם הם ענפים של ברוש כסימן לאבלות וכבוד למת. ברוש מצוי הוא עץ מקובל לנטיעה בבתי העלמין בטורקיה ובישראל.
העץ נזכר גם במיתולוגיה היוונית: אפולו – אל המוזיקה, השירה והאמנויות – אהב מאוד את הילד קִיפָּארִיסוֹס. כאשר הילד הפך לנער, העניק לו אפולו צבי מאולף כבן לוויה. רצה הגורל, החזק אפילו מאפולו, וקיפאריסוס הרג בשגגה את הצבי. בצערו כי רב ביקש קיפאריסוס מוכה היגון מאפולו שיניח לדמעותיו לזלוג לעד. אפולו נענה לבקשתו והפך אותו לברוש (קיפאריסי ביוונית), עץ שחי לעד ומגזעו דומע שרף בצורת טיפות.

שלושה עצי ברוש

"ארז הרצל" במוצא

בנימין זאב הרצל ביקר בארץ ישראל בשנת 1898. ב-2 בנובמבר, בדרכו מיפו לירושלים, התעכב הרצל במשק של האיכר שמואל ברוזה ונטע שם עץ במו ידיו. העץ הזה ידוע במורשת הציונית כ"ארז הרצל". הרצל מת בשנת 1904, וביום השנה למותו, כ' בתמוז, נערכה מדי שנה בשנה אזכרה לכבודו ליד העץ שנטע.
אנשי המושבה שמרו על העץ כבבת עינם, אך ללא הועיל. באחד מימי הקיץ של 1915 נמצא גזע העץ כרות בגובה 60 ס"מ מעל לקרקע. כל הניסיונות לרפא אותו עלו בתוהו. עץ התמר שנטע דוד וולפסון, יורשו המדיני של הרצל, דווקא נותר בחיים לאחר שאלמונים הציתו אותו.
ליד "ארז הרצל" נהגו בעבר נשיאי המדינה לנטוע עצים. חלקת עצי הנשיאים נכללה בתחום בית הבראה שבנתה ההסתדרות הציונית במקום בשנת 1923. בית ההבראה אף נקרא ארזה, על שם העץ של הרצל. על גדם העץ היקר הציבו תיבת זכוכית, וכך הוא שמור עד ימינו.
ברבות השנים החלו לנקר בציבור ספקות: האם הגדם שבתיבת הזכוכית הוא העץ שנטע הרצל או שמא גדם שהחליף את העץ המקורי? והאם העץ שנטע חוזה המדינה הוא אכן ארז, או שמא ברוש כפי שטענו אחדים?
הבוטנאית פרופ' נילי ליפשיץ בדקה את הסוגיה במעבדות הבוטניות של אוניברסיטת תל אביב. היא קבעה שהגדם המוצג בארזה הוא אכן גדם של ברוש מצוי. היא גם ביצעה חתך בגדם הברוש וזיהתה בו 16 טבעות שנתיות, כלומר העץ היה בן כ-17 שנה כאשר נכרת, נתון המתאים לגילו של "ארז הרצל". נוסף על כך נבדק אם קיים מתאם בין כמויות המשקעים לבין קצב צמיחת הטבעות בעץ, והדגם הכללי נמצא מתאים לשנים המדוברות. "ארז הרצל" שבארזה הוא, אם כן, הברוש שנטע הרצל.
בשנות ה-90 נמכרה החלקה עם בית ההבראה, ובמקום נבנות כיום כ-220 יחידות דיור. המבנה ההיסטורי של בית ההבראה וחלקת נשיאי ישראל נותרו עזובים, אך הוכרזו כאתרים לשימור. הגיע הזמן שמישהו יתייחס למקום ברצינות רבה יותר ואולי גם הגיעה השעה לחדש את המנהג היפה של נטיעת עץ בידי נשיא המדינה במקום.

איך מגיעים?

מכביש תל אביב-ירושלים (כביש 1) פונים במחלף הראל דרומה למבשרת ציון ולקסטל (כביש 3965). אחרי כ-200 מ' פונים שמאלה בדרך שבע האחיות (כביש 3985). נוסעים כקילומטר, חולפים על פני המבנה המשמש דיור מוגן לרופאים ועוצרים במקום שבו נבנה כיום מתחם דיור גדול. בית ההבראה ארזה והגינה שבה נטע הרצל את הברוש הם אתרים לשימור. השומר מאפשר להיכנס למקום.

"עץ המדינה" בדגניה א'

ט"ו בשבט תש"ח, הראשון לאחר הכרזת עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, היה חג מיוחד. לקיבוץ דגניה א' הגיעה הנחיה מיוחדת מקרן קימת לישראל – לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע הרצל בארזה שבהרי ירושלים.
טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של "התקווה", שהחדירה ללבבות הנוכחים בטקס את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר על האחריות לגורל "הנטע החדש", שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נכתב בעלון הקיבוץ בפברואר 1948, "העץ שניטע עץ ברוש, עֵד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדם. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".
הברוש של דגניה ניצב ירוק, זקוף ורענן עד עצם היום הזה. מראהו מרשים. הוא צומח בלב מדשאה רחבת ידיים ומשקיף על הירדן והכנרת, וחלוקי אבן מקיפים את העץ סביב סביב. הברוש מיתמר לגובה רב וצורתו מזכירה נר או פירמידה צרה וארוכה מאוד. אי אפשר לראות את הגזע, שכן הענפים מכסים בצפיפות את כולו, מהאדמה ועד הצמרת.
עד היום ממלא הברוש תפקיד חשוב. ביום הזיכרון לחללי צה"ל מוציאים חברי הקיבוץ את נס הקוממיות מהמוזיאון המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי המפורסם. אחר כך מתייצבים הכול מול "עץ המדינה" ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות. בסופה שהתחוללה בראשית 2018 נעקר הברוש הוותיק ובמקומו ניטע ברוש צעיר. 

איך מגיעים?

מיד אחרי שער הכניסה לקיבוץ דגניה א' פונים ימינה לעבר הכנרת ונוסעים בכביש המקיף את הקיבוץ כ-250 מ'. העץ נמצא במדשאה שמשמאל.

הברושים של עמק השלום

במקום שבו נפגשים נחל השופט ונחל השניים נוצר עמק קטן וציורי. בצפון נראים המצוקים הפראיים של הכרמל, אך כאן הכול שלֵו ורגוע. שדה קטן, מטעים, בתי החווה של עמק השלום וקו יפה ורצוף של עצי ערבה המלווה את נחל השופט.
בלב העמק ניצבים שני עצי ברוש גדולים. אי אפשר להתעלם מקיומם. זקופים, בולטים וכמו מתריסים כנגד הנוף המישורי. זהו ייעודם. שני הברושים הם מצבות חיות לזכרם של שני השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, שנרצחו במקום הזה בשנת 1936, בימי המרד הערבי.
המקום הזה נקרא רמת השניים, לזכרם, אך המטיילים מעדיפים את השם "עמק השלום", על שמה של החווה הסמוכה. בחווה התגורר מאז שנת 1964 חוקר התנ"ך הגרמני הרמן בצנר, ומאוחר יותר הצטרף אליו יוסף אלישע מצ'כיה, שהפך לתלמידו. השניים, שהיו חדורי אהבה לעם ישראל, הלכו לעולמם מעט לפני שנת 2000. כיום יכולים מטיילים לבקר בחווה (הכניסה חופשית).

איך מגיעים?

מכביש יקנעם-מגידו (כביש 66), בין סימני ק"מ 29-28, פונים מערבה בדרך הסלולה העולה לחניוני יער הזורע. עוקבים אחר השילוט לחניון החרובים שבנחל השופט. מהחניון עולה דרך מסומנת אדום, המגיעה לאחר כשני ק"מ לרמת השניים ולחוות עמק השלום. 

קרדיטים

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
תודה לאביב אייזנבנד, מנהל מח' יערנות ופיתוח מקצועי, על עזרתו בהכנת הכתבה
פורסם בתאריך: 10/6/2015
הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים >>
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן.



תגובה דרך פייסבוק

הוסף תגובה


שלח
שם: שעה: תאריך:
למה שכחתם את הברוש של כפר הנוער מאיר שפיה? אומנם "הזקן" מת אבל קם לו יורש!
דווח על תוכן לא ראוי הוספת תגובה לתגובה זאת
מערכת
11:56
11.06.2015
תודה על התגובה. הבאנו שלוש דוגמאות ונשמח לספר על הברוש של שפיה בהזדמנות אחרת. 
דווח על תוכן לא ראוי
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
מועדפים 0
#
חפש