נפלאות התזונה

אני לא דיאטנית, אבל יש לי כמה תובנות...

הערה חשובה: הטור הנ"ל אינו מומלץ לבעלי קיבה רגישה...
 
רבות כבר נכתב ונאמר על נושא התזונה. מי לא עמד אובד עצות אל מול תיק הרכיבה שלו וחכך בדעתו איזה תקרובת עליו לשאת עמו.. גם בנושא זה כמו ברבים מן האספקטים האחרים הקשורים לעולם הרכיבה יש לתדמית, שלא לומר לדאווין, מקום של כבוד...
בעלי המאה (ולדאבוני - גם הדעה..) יקפידו בעת העצירה לשלוף מה camelback שלהם מגבת זעירה אך ממותגת שלרוב עולה כמו הקסדה שלכם ואולי גם הנעליים (יחד), ימחו בעדינות את זיעתם האריסטוקרטית, יניחו בזהירות את ערמת סיבי הפחם שלהם (להלן - האופניים) על מצע רך כלשהוא וישלפו את חטיף האנרגיה היוקרתי שלהם בו בזמן שאתם, נבעך, תשלחו יד אל הכיס האמצעי בג`רסי רק כדי לגלות שהבננה שהבאתם מהבית נמעכה ביסודיות בתוכו וכדי לצרוך את הגרבר הנ"ל עליכם לפשוט את החולצה ולגרד את התכולה מהכיס עם כפית....
 
מודה ולא אבוש, אני שייכת לקבוצה השנייה ואפילו התנסיתי בעצמי באכילת מחית בננות מתוך ג`רסי.. אני מאילה שחורשים את האינטרנט במטרה למצוא מתכונים ביתיים להכנת חטיפי אנרגיה מה שהופך את המטבח שלנו, אחרי תהליך ההכנה, למשהו שנראה כמו מעבדה לייצור חומר נפץ פלסטי ובמקביל מבטיח מפגשים תכופים ומשמחים עם ג`וקים בגודל של נעל בית, מה שדי הגיוני בהתחשב בעובדה שהג`וקים ניזונים מעיסה של תמרים, סוכר, שקדים, ומלחים שמאד חשובים להם על מנת להחזיר לגופם את כל המינרלים הדרושים אחרי ששהו בדופק מקסימום במהלך הבריחה מבן זוגי (שלרוב לא תופס אותם.. ג`וקים עם כושר גופני גבוה...).
מצד שני, גם אם תתנו לי בחינם ארגז של חטיפי אנרגיה משובחים, לא נראה לי שאסכים לגעת בדבר הזה שנראה כמו סוליה של נעל ספורט שעברה עיבוד בכור בדימונה עד שקיבלה צבע ירוק פוספורי ומרקם של דבק מגע שהתקשה...
 
ומה בדבר ה"ארוחה שאחרי"...? אחד הדברים שתמיד הלחיצו אותי מאד זה נושא הארוחה שאחרי.. המומחים טוענים בתוקף שחשוב מאד לאכול ארוחה עתירת חלבונים ובטווח של לא יותר משעה אחרי הרכיבה. עכשיו דמיינו אותי, בדיוק חזרתי מהרכיבה, אני רואה כבר מהחלון הפונה אל הגינה את בנזוגי מסמן לי בפנטומימה שאזדרז ואקח את הילדה שמשגעת אותו. אני נכנסת הביתה, מתעסקת פה ושם בסידור חפצי הרכיבה כשפתאום אני שמה לב שעברה כבר חצי שעה, אמאלה! אני חייבת להזדרז אם אני לא רוצה לפספס את חלון ההזדמנויות הקצר ל"ארוחה שאחרי", הפחד מתחיל לחלחל.... פתאום אני נזכרת במאמרים המפחידים המתארים מה קורה לגוף אם לא מחזירים לו את כל מה שהוא זקוק לו... אני ממש מצליחה לדמיין איך הגוף שלי מתחיל לאכול את מסת השריר ומסדרת לי פיגורה של ילד מרואנדה.. אני מתעוררת לקול ה"הלוווו!" של הבנזוג שמסמן לי באצבע על ילדת החיזבאלה שמחייכת אלי בעיניים שאומרות: "חשבת שברכיבה היה קשה...? חכי חכי מה אני אעשה לך..", אני מחייכת חיוך רפה ורצה להתקלח. כשאני חוזרת אני קולטת שיש לי עוד 5.4 דקות עד לdeadline, אני מסתערת על המקרר ואז קולטת שבעצם.. אני לא ממש יודעת מה לאכול...אני מסתכלת על הבנזוג שעם עיניו האדומות ולחייו הסמוקות מכעס נראה כמו גוויה מסרט אימה ושואלת בקול רפה, "תגיד", אבוקדו, זה חלבון..?".
 
אבל עזבו אתכם מארוחות במהלך ואחרי. מה שב א מ ת! חשוב, זה מה אכלתם לפני... וכל כך למה.. מן הטעם הפשוט שתמיד, אבל תמיד, את המזון שדחפתם לפני הרכיבה, תפגשו בשלב זה או אחר, במהלכה.
אם לא הקפדתם על תזונה נאותה ויצאתם לרכיבה מיד אחרי החמין של שבת למשל, עצתי לכם, רכבו אחרונים בקבוצה שהרי אם לא תנהגו כך יש סיכוי סביר שאחרי כל קפיצונת קטנה תשחררו (לעיתים מבלי דעת) כמות לא מבוטלת של גזים רעילים. ואחרון אחרון חביב, לעולם, אבל לעולם אל תחזרו על הטעות הפטאלית שעשיתי בסוף השבוע האחרון ותאכלו מיני מאכלים אקזוטיים כמו לקרדה... מעבר לעובדה שבשעת מאמץ תיווכחו שחלקים מן הדליקטס לוקחים את המעלית המהירה חזרה למעלה, הרי שהבל הפה שלכם יוכל בקלות לגרום לעילפון מידי של בני שיחכם. אני לא מגזימה, תשאלו את המכנאופן שלי...



כללי רכיבה בטוחה בשטח של קק"ל >>
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל,
בשינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550