תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

שרשרת המזון (או - המנון לז'רגון)

הדפס
הוסף למועדפים
דפני מתארת את התהליך המביך של למידת השפה הייחודית של רוכבי האופניים

כולכם ודאי מכירים את תחושת האי נוחות המתלווה לפגישה מחייבת עם אנשים שאתה לא מכיר. הפחד הגדול הוא כמובן לא לצאת טמבל (בקמץ) ולפלוט איזו שטות איומה. לא יעזרו כל ההכנות המקדימות, והעובדה שעשית מנוי לירחון יאכטות, למרות שאת ירושלמית, ספק אם יצליח להציל אותך ממבוכה רבתי כשתגלי לחרדתך שהתחביב של מנהל החברה שאת כה משתדלת להרשים, הוא סוסי הרבעה...
 
אין לך דבר פתטי יותר מלהידרש, בעל כורחך, לנושא או עניין שאין לך מושג ירוק בו. למה הדבר דומה, לרוכב אופניים טרי שמוצא את עצמו בחברת שועלי קרבות ותיקים. גם אם הצטיידת במיטב המחלצות ובין רגליך מונחת יצירת המופת הדו גלגלית העדכנית ביותר, הרי לא תוכל באמת להתחמק מן הסימפוזיון הבלתי נמנע שיתפתח בהפסקת הצהריים. הנה, עצרתם לרגע "להחזיר דופק", כולם מניחים בזהירות את אופניהם על הקרקע, מורידים קסדה וכפפות ושולפים מתיק הגב את חטיף האנרגיה. קצת סיפורי מור"ק לחימום הקנה ומייד יפתח רשמית "הכנס ה 16 לכוונוניי בולמים". "איזה חרבון.." אתה חושב לעצמך, "בבית התכוננתי על מערכות גלגלים.." אבל בכל זאת שולח חיוך רפה מלא בננה ומתפלל לטוב.
לא יעבור זמן רב עד שלא יהיה מנוס מלהכניס את האינפוט שלך לשיחה. זה כמובן רק אחרי שהקשבת טוב טוב ושיננת בראש לפחות חמישה מושגים. עכשיו אתה פשוט אומר אותם בסדר קצת שונה עם כמה מילות חיבור באמצע ו... להפתעתך זה מצליח! איך אומרים - "גם אם כלום לא נכון, חרטט בביטחון!"
 
אך לא לעולם חוסן. אם נתפסת לבולמוס מילים והפרזת יתר על המידה, חזקה עליך שאחד הנודניקים בקבוצה (ותמיד יש אחד כזה..) יטפל אליך כעלוקה ולא ינשור לך מהווריד עד שיוכיח לכולם שאתה לא ממש מבין על מה אתה מדבר.. למזלך, כולם כבר סיימו את הארוחה ומתחילים להתארגן לתנועה, "אוף", "נמלטתי בעור שיני" אתה פולט אנחת רווחה אבל ממש ברגע שאתה עומד להרים את האופניים מהקרקע מתייצב שוב השרץ מאחוריך וצווח קבל עם ועדה: "אויש, באמת!, בתור מי שמתיימר להבין כל כך בקומפרשיין אתה משכיב את האופניים על המעביר....?!"
 
אין ספק, כרגע אתה נמצא בתחתית שרשרת המזון. אבל וחפוי ראש אתה רוכב בסוף הדבוקה ונשבע שלא תראה שוב את פניך בחברה עד שתוכל לעבור את מבחני ההסמכה למכונאופניות גם אם יעירו אותך באמצע הלילה.
 
ומה בינתיים...
 
בינתיים אתה עושה מה שכל אחד אחר במצבך היה עושה, נטפל לחלשים ממנו..
 
אין לך תחושת קורת רוח גדולה יותר מלפגוש בגן השעשועים את שכנך היוצמך על אופני המדבקה שלו, להתענג על מבטי ההערצה תוך שהוא בוחן ותך ואת אופניך מכף רגל ועד ראש. "אהההה!" אתה חוכך ידיך בהנאה, "הגיע יום נקם ושילם...", וכך אתה ממתין כאריה במחשכים לשאלה שבוא 
תבוא, "תגיד, זה אופני שיכוך מלא..?"
 
 

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה