נשבעת לכם שרק לפני שנה כבר חשבתי לעצמי שהנה, הגעתי אל המנוחה והנחלה ושהקבוצה שלנו סוף סוף עלתה לשלב האחרון באבולוציה ומרוץ החימוש הסתיים. נכון, יש תמיד בכל קבוצה (וגם אצלנו) את האחד הזה שלא התבגר וממשיך להתלהב מכל בורג אנודייז חדש אבל הוא היוצא מן הכלל ואם מתעלמים ממנו מספיק זמן, גם הוא מתייאש ואפשר לחזור ולשוחח על דברים שאינם קשורים לאופניים ורכיבה.
אבל אז הגיעו החשמליים והעולם שלי התהפך על ראשו.
שוב התחילו ההודעות הליליות בוואצאפ, שוב חזרו החפירות האינסופיות לגבי חלקים, גיאומטריה וטכנולוגיה ושוב מנסים חדשות לבקרים (וגם בערבים) לצרף אותי בכוח לקבוצות רכישה "במחיר שלא יחזור". אני נתונה ללחץ מתמיד מצד מיסיונרים שטכניקות השכנוע שלהם לא היו מביישות את האינקוויזיציה ונדמה כאילו שוב הרוכבים מתחילים לבחור להם מחנות, להגן בפנאטיות על הדת החדשה שבחרו ולהתנגח בכל מי שלא חושב כמוהם.
מי שחי קצת בעולם הרשתות החברתיות, שם לב ודאי לנאצות ולהכפשות משני צידי המתרס כאשר חסידי החשמל מתלוצצים על חשבונם של אלו שעדיין מניעים עצמם בכוח רגליהם בלבד וקוראים להם פנאטים מיושנים בעוד האחרונים, סבורים שרכיבה על אופניים עם מנוע, היא חילול הקודש. הוא שאמרתי, מלחמת דתות של ממש. העניין הוא שהמצב החדש גובה קורבנות. בדיוק כמו אותו פילוג גדול בתנועה הקיבוצית, קבוצות שלמות נקרעו והתפוררו כאשר בתוכן היו כאלו שבחרו להמשיך להסתמך על שרירי רגליהם בלבד בעוד אחרים המירו את דתם וראו את האור שבקצה הסוללה.
אבל אם די היה לנו בכך, ניחא. אלא שלחרדתי הרבה גיליתי שגם בתוך הקבוצה החשמלית שום דבר אינו רגוע... מעצם העובדה שמדובר בישום של חלקים, עיצוב, חומרים וטכנולוגיה חדשה יחסית בסגמנט של אופני השטח, כל כמה חודשים השוק מופגז בדגמים חדשים שכל אחד מבטיח שיחשמל אותך טוב יותר. והנה, גם בקרב אלו שכבר קנו אופניים חשמליים, החל שוב מרוץ השדים סביב השדרוגים. כמו שפעם זה שנשאר עם מערכת 10 הילוכים בזמן שכל החבר'ה עברו ל-11 חש שהוא נשרך מאחור (גם אם בפועל נתן לכולם בראש בעליות), כך עכשיו נשמעים לפני כל רכיבה מי שיגידו לזה שיש לו סוללה 400, שאולי עדיף שלא יבוא כי לכולם יש 500 והוא מסתכן בכך ששלו תיגמר לפני תום הרכיבה... מי אמר דה-ז'ה-וו ולא קיבל...
אני כשלעצמי עדיין מתלבטת תודה ששאלתם. יותר מכל שמחתי לגלות שהתבגרתי ואני שוקלת את האפשרויות בנינוחות שלא הייתה אופיינית לי לפני מספר שנים. אני בהחלט רואה את היתרונות והחסרונות של כל בחירה ומחכה בסבלנות עד שאגיע לבשלות שתאפשר לי לקבל החלטה האם לקפוץ על עגלת החשמל או לא.
תהיה ההחלטה שלי אשר תהיה, אני לעולם לא אירק אל הבאר ממנה שתיתי ובעיקר, אתרכז בדבר הכי הכי חשוב, שלא לומר, היחיד שחשוב ברכיבה – פשוט ליהנות :-)