"דפני!" היא רועמת בקולה, "קומי מיד! מה נסגר איתך?!"
כן, נו, אני כבר יודעת מה הולך לקרות בעוד 3...2...1...
"אל תקשיבי לה" לוחש לי השדון, "למחרבת המסיבות הטרחנית הזו, שנינו הרי יודעים כמה את מקללת בכל פעם שאת חוגרת את רצועת הדופק הקפואה על העור החמים... ושתמיד, אבל תמיד איפשהו באמצע האימון, כשאת מתנשפת, את שואלת את עצמך בשביל מה את צריכה את הסבל הזה, נכון? נכון?"
"אוי, תסתום כבר" עונה לו הפיה, "דפני, את יודעת שהוא מדבר שטויות, כן, נכון, קשה באימון, אבל להזכיר לך עם איזה אנרגיות את חוזרת? לרענן את זכרונך כמה תחושת הניצחון מתוקה ומתגמלת?"
"בסדר, בסדר" עונה לה השדון ומשנה טקטיקה, "אז רק היום. רק היום תוותרי, מבטיח לך שמחרתיים אני לא בא. נשבע!"
"שקרן!" נזעקת הפיה, "שקרן מתועב! אל תתני לו לערבב אותך! את זוכרת טוב מאד מה קרה באפריל, שאזכיר לך איך נכנעת לו 'רק פעם אחת' ואחר כך לא התאמנת כמעט חודש?!, יאללה, קומי וזהו!"
"את יודעת מה" אומר השדון ומקפל את הפנקס, "אם סגפנות זה הקטע שלך, לכי על זה. רק אל תהיי דו פרצופית ותספרי לכל החברות שלך אחר כך כמה את שונאת את אימוני הבוקר האלו ותשבעי להן שאם הייתה לך גנטיקה כמו של מיכל שאוכלת בלי סוף ולא משמינה, כלב מי היה קם בחמש בבוקר..."
דייייי, דייייי, תפסיקו כבר! אני מתחננת על סף דמעות, כל פעם אותו דבר, אני לא יכולה יותר, אני משתגעת!!!
"טוב, הייתי פה" אומרת המוטיבציה, "רק לפני שאני זזה, רוצה להזכיר לך את שתי הסופגניות שתקעת אתמול".
"מישהו אמר סופגניות?" נשמע קול בס עמוק ומהדהד
"אוי שיט" אני שומעת את שדון התירוצים ורואה איך כל הצבע יורד לו מהפנים, "זה רגשי אשמה..."
כולנו מכבדים את רגשי אשמה, שלא לומר פוחדים ממנו. הוא ממש ממש זקן, יש שאומרים שהוא נולד אפילו לפני האחיות נקמנות וקנטרנות. לרוב, סכסוכי הבוקר האלו נגמרים בלי התערבות שלו, אבל אין ספק שכשהוא מגיע, העלילה מקבלת תפנית.
"אז היו סופגניות או לא..." הוא שואל אותי אחרי שהוא מבטל בהינף יד את הקידות של התירוצים והמוטיבציה. "כן, היו... 2 ... ועוד ביס ממה שיאיר השאיר..." אני מתייפחת חרישית.
"נו" אומר רגשי אשמה בטון מבודח "ומי יכול לומר לאן הולכות הסופגניות?"
דמעות מציפות אותי וגרוני חנוק, אני אוטמת את אזני חזק חזק, אך שומעת היטב את כל השלושה שואגים בקול אדיר: לתחת! ל- - ת - - ח - - ת!
טוב, טוב, נכנעתי, אני קמה, קמה...
**************
וכך חברים יקרים שלי, באופן פרדוקסלי, דווקא בחנוכה, אני מתאמנת בטירוף.
אולי כדאי שיהיו סופגניות כל השנה?
חג שמח! :-)