10 טיפוסים שאפשר לפגוש בשבילים

בטוח שאתם מכירים לפחות אחד מהם, והי, אולי אפילו אתם כאלו...

רכיבה על אופניים היא דרך מצוינת להכיר אנשים וישנם לא מעט רוכבים שחבים את הרחבת מעגל ההיכרויות והחברויות שלהם לכלי הדו-גלגלי הזה שכולנו אוהבים. במבוך השבילים האינסופי משוטטים כל מיני טיפוסים שונים ומשונים, חלקם מסתוריים, ישנם כאלו שיהפכו אולי לחברינו הטובים ביותר ונוכחותם של אחרים יכולה להיות מטרידה, שלא לומר מעצבנת...
ליקטנו עבורכם 10 טיפוסים שייתכן ופגשתם או תפגשו בשבילים ומה מאפיין אותם. האם אתם מכירים אחד או יותר מהם?

1. התחרותי

הוא חי בשביל לנצח (אפילו שהוא לא מתחרה, גם לא בליגה למקומות עבודה...) ולכן בכל פעם שהקבוצה עוצרת לפוש תחת איזה חרוב, הוא מתחיל לנוע באי שקט ומביט בהפגנתיות בשעון הדופק המשוכלל שלו. הוא ייצמד אליך מאחור בעליות, ינשוף בערפך ויתאונן אחר כך על זה ש"הרסת לו את השיא בסטראבה". הוא פריק של בריאות וכשכולם מוציאים סנדוויץ'' פסטרמה הוא יסרב לקחת ביס ויסתפק בג'ל (כמובן שעל סיגריה עם קפה בסוף הרכיבה בכלל אין מה לדבר...). בחלק מן המקרים הוא שייך לקבוצת יבבני המשקל ובכל הזדמנות הוא יספר לכל מי שמוכן (או לא מוכן) לשמוע, שהברגים החדשים שהזמין ממישהו, דור 6 למשפחת חרטי מתכת המתגורר במערה בדולומיטים, "גילח" 0.2 גרמים מלאים ממשקל המעביר האחורי.

2. המיזנתרופ

בדרך כלל רוכב לבד על הסינגל ספיד ריג'יד שלו וגם כשהוא בלי האזניות הוא אף פעם לא יעצור ויגיד שלום. טיפוס מתבודד ואניגמאטי שסביבו נקשרו סיפורים רבים שהפכו כבר למיתולוגיה בשבילים. אין לו חשבון פייסבוק והוא לא מגיב בפורומים אבל מספרים עליו שכל מה שהוא כבר שכח, רובנו עדיין לא למדנו... הוא מקפיד להתרחק מחברה למרות שמישהו שפגשנו לאחרונה נשבע שהוא עזר לו לתקן פנצ'ר ואפילו לא הסכים לקחת כסף על הפנימית שנתן לו..

3. הטכנולוג

הוא מנוי על כל מגזיני האופניים (בארץ ובחו"ל), הוא מסוגל לזהות מרחוק, לפי הרעש, כמה שיניים יש בנאבה ודי לו במבט חטוף ממרחק של 100 מטר כדי שיאמר לך על איזה אופניים מדובר (כולל שנתון מדויק וסט-אפ). הוא יודע לכוון כל מערכת הילוכים הידועה לאדם, עושה בלידינג מתוך שינה והוא מבין היחידים במזרח התיכון שיודע מה הכפתור הכחול הקטן על הבולם עושה באמת... הידע העצום שלו אמנם יכול לעזור מאד כאשר הברקסים מפסיקים לעבוד באמצע טיול מדבר, אבל לפעמים העובדה שהוא לא מפסיק לחפור לרגע, גורמת לנו לחשוב שאולי כבר היה עדיף ללכת חזרה עד לרכב ברגל...

4. הקולני

את הברנש הזה ניתן לשמוע ממרחק של שני קילומטר. הוא לא מפסיק לדבר לרגע בדגש על סיפורי מורשת... אין סלע, עץ או ברם עליהם אין לו סיפור על איך הוא (או מישהו שהוא מכיר), עשה שם האפכה ספקטקולארית. הוא גם (לכאורה) מכיר את כולם וכל 400 מטר בממוצע הוא עוצר להגיד שלום למישהו (שלרוב ניכר ממבטו של המישהו הזה שהוא לא סגור על מי זה האיש המוזר הזה שמחבק אותו בחום). ליד הדרופ הוא יעמוד ויסביר בצורה מלומדת מתי חשוב "למשוך", למה ה-slope מושלם ואיזה לחץ אוויר מומלץ לקפיצה אבל אחרי שכולם סיימו לקפוץ הוא ירד בצ'יקן-ליין כי "הלחץ בצמיגים לא מתאים ואין לו כוח להוציא את המשאבה"...

5. המארגן

הטיפוס הזה אחראי על 73% מתעבורת הוואצאפ שלך במשך היום ועל 100% מזו המתרחשת אחרי השעה 12 בלילה... הוא זה שדואג שתדע באיזה יעד בעולם תרכוב בעוד 8 שנים ואת סוג הסלט הספציפי שאתה מתבקש להביא לפריסה בסיום הרכיבה של יום שישי עוד חודש וחצי. הוא תמיד יהיה זה שיתחיל להציק חודשיים לפני לגבי ה-50 שקל למתנת יום ההולדת של יוסי וכמובן ידאג לכתוב ברכה (ארוכה..) בחרוזים. הוא באמת בחור חיובי ונחמד, רק שלפעמים בא לנו שיהיה חייב להיות במסיבת סיום של הגן של הילדה, רק לשישי אחד, טוב?

6. המאלתר

תכלס, לא ברור איך האופניים של הבחור הזה לא מתפרקים תחתיו... בניגוד לכל החברים האחרים בקבוצה הוא ממש לא מתעניין בשלדות החדשות שיצאו או בטכנולוגיה שתוטמע בבולמים של 2018. הוא עדיין רוכב עם מערכת 9 הילוכים ו-3 פלטות מקדימה, השיפטרים שלו לא מותאמים למעביר האחורי אבל הוא ממש לא מתרגש מזה, "אז זה קצת מקרקש – מעלש!". כולכם מסתלבטים עליו על בסיס יום יומי ומעירים בגיחוך על הגריפים השונים שיש לו בכל צד של הכידון והעובדה שהוא רוכב עם תיק גב פשוט שקיבל בסמינר של מיקרוסופט אבל עמוק בלב אתם יודעים שאם תתקעו חלילה באמצע המדבר עם שני תקרים ובלי פנימיות רזרביות, רק הוא יהיה מסוגל לאטום את הקרע הנוראי בצמיג באמצעות מסטיק ועלים, למלא אותו בשיער של עיזים וסירה קוצנית ולאפשר לכם להגיע ברכיבה לנקודת הסיום... נו, מקגייוור.

7. הצדקן

אם עצרתם לרגע להשיב את נפשכם בשלוק מים ושמעתם נהמה מרוחקת שהתגברה לצעקה בסגנון של: "למה אתה עומד על הסינגל!" (למרות שאפשר היה להעביר סמי-טריילר בקלות בתווך הזה) הרי שהיה לכם הכבוד (המפוקפק) לפגוש בצדקן. נדמה שהברנש הזה מלא במרירות עד גדותיו ותמיד יהיה לו על מה להלין. הוא מלא כרימון בביקורת על כל יושבי החלד בעוד שהוא בטוח שהוא עצמו, אור לגויים והתגלמות השכינה עלי אדמות. אם הוא נכנס לחנות כלשהי והמוכר לא סר מיד לשרת את הוד רוממותו, סביר שכבר בערבו של היום יעלה לפייסבוק פוסט ארוך וטרחני בו יגולל את ההתעללות הנבזית לה זכה, יפציר ברוכבים להדיר רגליהם מבית העסק ויוסיף פסקה (באורך של עבודה סמינריונית) בנושא "חוסר השירותיות הישראלי ביחס למודל האמריקאי". נודניק.

8. הפילוסוף

לא ברור מה הוא יותר, רוכב, או חושב.. הוא מתייחס לרכיבה כאל חוויה מיסטית ומדבר עליה במושגים עמוקים ומופשטים עד כדי ביזאריות. ישנם ימים בהם הוא יודיע חגיגית (אחרי שהוריד כבר את האופניים ולבש את כל הציוד), שהוא "מתקפל וחוזר הביתה כי הוא חש שאינו ב-zone" בעוד שבהזדמנות אחרת הוא שלח הודעה בשעה 23:45 בוואצאפ הקבוצתי ושאל "אם יש קונים לרכיבת לילה ספונטאנית כי מסתבר שונוס נמצאת באופק של מזל עקרב וזה ימלא את היער באנרגיות טובות"... האמרה "זה לא האופניים – זה הרוכב" היא מנטרה עליה הוא חוזר באדיקות ולראייה, הוא מתעקש להמשיך לרכוב על אופני הזנב הקשיח שלו למרות ההמלצה החד-משמעית של האורטופד שלו... אין סיכוי שתעצרו ליד מעין, בתצפית בראש הר או אל מול שדה חיטה והוא לא ימלמל איזו אמרת כנף בעיניים מצועפות. יש כאלה שנשבעו ששמעו אותו אומר שהיופי הוא תמיד בעיני המתבונן ליד המזבלה של שפרעם.

9. הפשניסט

זה אחד שנראה תמיד כאילו הוא עוד רגע עולה לתורה. הוא הוכחה חיה לכך שהאמרה "זה לא משנה איך אתה רוכב, אלא איך אתה נראה כשאתה רוכב" אינה סתם פליטת פה ריקה מתוכן... הוא לבוש במיטב המחלצות ומצויד בכל האביזרים שהם המילה האחרונה (והיקרה להחריד) בתחום. די מבחינתו באירוע כמו רכישת שלדה חדשה, כדי לפצוח במסע קניות מטורף שהרי לא מתקבל על הדעת שצבע הקסדה לא יתאם את זה של הגרביים והשלדה כמובן...
תכלס, אנחנו כולנו מקנאים בו ויותר מכך, כולנו חפצים ביקרו כי כשמגיע מועד החלפת הגרדרובה (וזה קורה בממוצע ארבע פעמים בשנה) יש סבירות גדולה שיוריש לנו ערמה של ביגוד וציוד במצב כמו חדש...

10. השלומיאל

בכל מה שקשור לטיפוס האחרון ברשימה שלנו, לא ברור מה בא קודם, משנתו של מרפי או הוא... לפעמים נדמה שהאמרה "אם משהו יכול להשתבש, הוא אכן ישתבש" המזוהה כל כך עם חסידי הקונספירציות הקוסמיות נכתבה עליו. זה ממש לא משנה שהוא כבר עם היונדאי שנתיים, הוא תמיד יסגור את דלת הבגאז' ויחטוף סנוקרת ממתקן האופניים שמחובר אליה... אין רכיבה בה הוא לא מועד, מחליק או סתם נמרח במהירות אפס. יאמר לזכותו שהוא לא לוקח את העניין יותר מדי ברצינות ואפילו די משועשע ממה שקורה לו. למרות כל הדאגה שלכם לשלומו וכל הניסיונות לרכוס את החוט שלו למשהו יציב על כדור הארץ כדי שלא יתעופף לחלל הוא ממשיך בשלו כמו במקרה שהודיע חגיגית שהוא עובר לקליטים. כבר 7 חודשים שהוא רוכב מחובר. הבעיה היא שהוא גם עוצר מחובר... אלי! אלי! תשחרר ת'רג.... לאמ'שנה...
אאוץ'.

יש לכם מה לומר על טיפוסים נוספים? שתפו אותנו...

עוד על רכיבת אופניים