תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:

לכלכתם אותה!

הדפס
הוסף למועדפים
דפני כועסת ומתוסכלת בגלל רוכבים שמלכלכים.

אם יש תופעה אחת שאני באמת מתקשה להבין היא רוכבי אופניים שמשליכים אשפה בשטח. בכל פעם שאני נתקלת באריזות של חטיפי אנרגיה, בג'לים למיניהם וכמובן בפנימיות מפונצ'רות שזרוקים בצדי הדרך אני נדהמת. זאת אומרת מתעצבנת. מתעצבנת מאוד. אבל אחרי שאני נרגעת אני בעיקר נדהמת. אמנם התמונות האיומות של אתרי הטבע והנופש אחרי סופי שבוע, חגים וחופשות הנראים יותר כמו מזבלה עירונית מרתיחות את דמי, אבל אני תמיד ממלמלת לעצמי, "טוב, מדובר בארחי-פרחי חסרי תרבות וערכים, לְמה כבר אפשר לצפות..." אבל רוכבי אופניים שמטנפים את סביבתם הם חידה בעיני. אני מודה, כשנשאבתי לתחביב המדהים הזה, אחד הדברים שאהבתי במיוחד היה המחשבה (התמימה ככל הנראה...) שבהיותם אנשים חובבי טבע ומרחבים, רוכבי אופניים ייזהרו בקלה כבחמורה בכל הקשור להשלכת אשפה. ההתפכחות (הכואבת, יש לומר) הגיעה בפעם הראשונה שבה פגשתי פנימית. היא הייתה תלויה לה על ענף בסמוך לסופו של אחד הסינגלים המוכרים בבן שמן. בשניות הראשונות עוד הבטתי כה וכה וניסיתי לאתר את הרוכב. היה לי ברור כשמש שהוא כאן בסביבה. הוא בטח עושה סיבוב לבדוק שהתקר תוקן ושתלה את הפנימית לרגע עד שיחזור. אחרי שהבנתי שאין רוכב ואין נעליים הרגעתי את עצמי. הוא בטוח שכח את זה... אין סיכוי שהוא השאיר את הפנימית שם בכוונה. הו התמימות.

בפעם השנייה שנתקלתי בפנימית המתנדנדת בעצלתיים על עץ כבר הבנתי שלא מדובר באירוע חד פעמי חריג, כי אם בתופעה של ממש. אוי לעיניים שכך רואות. אז התחלתי לאסוף אותן. בפעם הראשונה זה עלה לי ביוקר. כשאחזתי בראשו של נחש הגומי השחור חטפתי התזה של ארס ירקרק מצחין ודביק שהכתים לחלוטין את החולצה החדשה שלי וגרם לי לאבד את שלוותי ולאחל לאותו רוכב שהשאיר את הצפעוני המתנפח מיני חבלות איומות או לפחות שרשרת קרועה. ברכיבה שאחריה כבר הצטיידתי בשלוש שקיות ניילון. ואם חשבתם שהן לא חזרו מלאות הביתה, הרי שאתם ממש, אבל ממש טועים. ברגע שהתחלתי להיות מודעת לכל הלכלוך שמקומו בפח האשפה ולא בסינגל וביער, גיליתי לדאבוני שיש כל כך הרבה ממנו.

ויום אחד תפסתי מישהו על חם.
אחסוך מכם את המילים הקשות שהטחתי בו. אני אפילו אסתכן ואומר שלו הייתי רוכב ולא רוכבת, ייתכן שהאירוע היה מתלהט והופך לפיזי, שכן החצוף הזה לא רק שלא התנצל, הביע חרטה ולקח מידי את השקית, אלא הביט בי בזלזול ופשוט עלה על אופניו והשאיר אותי נטועה המומה במקומי תוך שהוא נעלם בעננת אבק. אני באמת חסידה של חינוך והסברה, אבל אני מודה, במקרה הזה באמת קשה לי להבין איך אנשים שמהות תחביבם הוא יציאה אל הטבע, מסוגלים לנהוג בו בזלזול כזה. אז מה אתם אומרים, איך נלחמים בנגע הזה ומה אפשר לעשות? מחכה לעצות הזהב שלכם.



הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה