תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:

אחי, איפה אתה...

הדפס
הוסף למועדפים
כך הלך ג' לאיבוד במדבר.

ג' הוא חבר חדש שהצטרף לקבוצה שלנו לפני כמה חודשים. מדובר בבחור לא צעיר בעל ניסיון לא רב ברכיבת שטח. בפעם האחרונה שנפגשנו הוא ניגש אלי בהתרגשות ואמר לי שהוא חייב לספר לי איך הלך לאיבוד במדבר. אחרי הרכיבה ישבנו יחד והוא גולל לפני את השתלשלות האירועים. מאחר שמדובר במקרה שאפשר ללמוד ממנו לא מעט, מצאתי לנכון להביא את סיפורו לפניכם ולתת כמה טיפים שיעזרו לכם להימנע מהחוויה המפוקפקת שעברה עליו.

ומעשה שהיה כך היה (מסופר בגוף ראשון על ידו):

"אז לפני כמה שבועות יצאנו כמה חבר'ה לטיול מדברי. מי שהוביל את הקבוצה היה בחור שלא הכרנו, מהברנשים האלה יוצאי סיירת ווטאבר – חזק, ענק, אחד שלא לוקח שבויים... הוא רק אמר איך קוראים לו, שאל בקוצר רוח אם כולם מוכנים ותוך שלוש שניות אפשר היה לראות רק את האבק שלו. פרט חשוב – המסלול היה חדש ולא מוכר עבור רוב הרוכבים, ואם זה לא מספיק, הצטרפו אלינו כמה נספחים חדשים שאפילו את שמם לא הכרתי. לא עבר הרבה זמן עד שה"קבוצה" הפכה לפרטים בודדים המפוזרים לאורך השלוחות והגאיות. כל הניסיונות לגרום לקטר שהוביל אותנו להאט את הקצב כך שיתאים גם עבור אלה שלא חזרו כרגע ברגל מדמשק עם פק"ל 40 ק"ג עלו בתוהו. קליטה בסלולרי לא הייתה, והצעקות שלנו לא הגיעו לאוזנו של האדון הנמרץ וקבוצת ה"חזקים" שנדבקה אליו.

ככל שעבר הזמן חשתי כיצד הולך ואוזל החמצן מריאותי, ושרירי הרגליים מחו בתוקף. בשלב הזה הייתי סחוט כל כך פיזית עד שמה שנשאר לי זה למקד את המבט במה שנמצא 10 ס"מ לפני הגלגל הקדמי ולהיכנס למצב כמו-מדיטטיבי שמסתכם בסיבוב רגליים מונוטוני ומחשבה אחת שמהדהדת בראש – שיגמר כבר הסיוט הזה. ואז אני מגיע לפיצול ואדיות, מרים ת'ראש, כאילו מקיץ מחלום, ולא רואה אף אחד לפני. אני עוצר, מסדיר נשימה ומנסה לזהות קולות כלשהם שיעידו על כיוון התנועה הנכון. אבל אפילו חריקות הבלמים המעצבנות של זה שרכב לפני, ושעד לפני כמה דקות הייתי מוכן לחנוק, לא נשמעו. דממה. המממ.... אני מגייס את מעט הניסיון המבצעי שלי (את יודעת ששירתּי בקריה...) ומביט בקוליסים שבדשדש, מקווה שהם ממשיכים רק לכיוון אחד. שיט, הם ממשיכים לשני הכיוונים. אני מתכופף אל הקרקע ומנסה לזהות מי מהם טריים יותר אך מגלה שפה תמו יכולותי הגששיות ואין לי שמץ של מושג לאן המשיכה הקבוצה.
בום. פה מגיע הרגע הזה שבו אני מבין שהלכתי לאיבוד, והנה כבר לנגד עיני מתנוססת הכותרת בעיתון: 'לאחר יומיים של חיפושים נמצאה גופתו של רוכב אופניים בלב המדבר'". הוא צוחק בקול גדול.

"אחרי שנחתי קצת ולגמתי כמה שלוקים מהמים (לא יותר מדי, הרי אולי איאלץ לבלות כמה ימים פה...) החלטתי שהדרך הטובה ביותר תהיה לטפס למקום גבוה בתקווה שמשם אוכל לראות לאן נסעו המנוולים.

הטיפוס למקום גבוה התגלה כטעות. עזבי את זה שהוא היה מתיש בצורה איומה, הבעיה הייתה שקירות אבן גבוהים ובלתי עבירים חייבו אותי לחפש שוב ושוב מעקפים, מה שהוציא אותי לחלוטין מכיוון, ואם זה לא מספיק, כמה פעמים הייתי רחוק כחוט השערה מנפילה לתהום או סתם החלקה במדרון מדורדר. טו מייק אה לונג סטורי שורט, מצאתי את עצמי על ראשו של הר, מתנשף, סמוק ומותש, בלי לדעת איפה אני, והחלק הגרוע בכל העניין – סריקה של האופק לא העלתה שום זכר לקבוצה.
הסלולרי דווקא כן הראה סימן חיים כלשהו, ואז מצאתי את עצמי מרים אותו לשמים ומבצע את 'ריקוד הקליטה' הידוע לשמצה, מכירה? זה כולל הליכה איטית במעגלים תוך מלמול קללות עסיסיות עד שראיתי סוף סוף את הקו הבודד הזה ששימח אותי אפילו יותר מאותה פעם שבה גירדתי חיש גד וזכיתי באיזה אלף ש"ח.

אף אחד מחברי הקבוצה לא היה זמין. עכשיו כבר הייתי בקריזה. לא זוכר כמה זמן עבר אבל ככה כמו שאני יושב אובד עצות חשבתי ששמעתי משהו. נעמדתי והתחלתי לסרוק את האופק כמו איזה מלח על אי בודד. שלושה סיבובים שלמים עשיתי עד שאי שם במרחק ראיתי משהו שנראה כמו מישהו. כמעט שעה אחר כך, אחרי צעידה ארוכה וקשה (שבמסגרתה גם נקעתי קצת את הקרסול) חברתי לקבוצה. את רשימת הקללות שנזרקה שם לחלל האוויר אחסוך ממך".

אז חברים, כדי שלא תיאלצו לעבור גם אתם סאגה דומה, הנה לכם עשרה טיפים חשובים לרכיבה בקבוצה:

1. אף פעם אל תסמכו על המוביל! אם אתם יוצאים למסלול חדש, בקשו לקבל עליו מידע מראש ולמדו אותו על בוריו בעצמכם!
2. אחרי שלמדתם את מאפייני המסלול שאלו את עצמכם – האם אני מסוגל לרכוב בו? האם הוא מתאים עבורי מבחינת המאמץ הנדרש והאתגרים הטכניים שבו?
3. בקשו לדעת מראש מיהם חברי הקבוצה. אחת הבעיות הגדולות נובעות מחוסר הומוגניות – רוכבים חזקים ומנוסים מאוד המתערבבים עם רוכבים חלשים וחסרי ניסיון הם מתכון לצרות. לפני היציאה ערכו היכרות קצרה בין כולם.

4. אם אתם יוצאים לרכיבה באזור שבו ידוע כי אין קליטה סלולרית, כדאי מאוד לדאוג למכשירי קשר. מכשיר אחד אצל המוביל ואחד אצל המאסף יכולים לפתור הרבה בעיות.

5. אם במאסף עסקינן, הרי שאחד הפתרונות הטובים ביותר הוא לדאוג שתמיד יסגור את השיירה רוכב המכיר היטב את המסלול.

6. הקפידו על כללי הרכיבה בשיירה!
בניגוד לנטייה הטבעית לשאוף לראות תמיד את מי שלפניך כדי לא לאבד אותו, הדרך הנכונה לרכוב בשיירה היא להביט בדיוק לכיוון ההפוך – לאחור! באחריות כל חברי הקבוצה לוודא שהם רואים כל הזמן את מי שמאחוריהם! (ויש לחדד זאת ב"תדריך" לפני יציאה בכל פעם מחדש!). לא ראית את זה שמאחוריך – עצור מיד! אם כולם יקפידו על הכלל הפשוט הזה, ברגע שמישהו יאבד את הדרך או ייפול חלילה, כל השיירה תיעצר מיד ותוכלו לחבור אליו.

7. בהמשך לסעיף הקודם, יש להקפיד הקפדה יתרה על עניין ההסתכלות לאחור, בעיקר בפיצולי שבילים ובפניות, שם יש להמתין עד שהרוכב שמאחוריך ראה לאיזה כיוון המשכת.

8. אם כבר מצאת את עצמך לבד, לעולם – אבל לעולם! – אל תנסה לחבור בכוחות עצמך חזרה לקבוצה. הישאר במקומך ואל תזוז. אם יש אפשרות – צור קשר טלפוני או אחר עם חברי הקבוצה אך בכל מקרה המתן עד שהם יחברו אליך.
9. המהדרין ידאגו שלכל חבר קבוצה תהיה משרוקית. אם מישהו הלך לאיבוד או נפצע חלילה, שריקה תשמש כסימן מוסכם לעצירה ולחבירה.

10. אה, ודבר אחרון, למרות כל האמור – שמרו מרחק זה מזה! רק כך תוכלו ליהנות מזרימה בקטעים מהירים ולהימנע מהתנגשויות מביכות (ומסוכנות) בקטעים טכניים.

בהצלחה!

שלכם, דפני.



הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
צילום: אילוסטרציה
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה