תפריט
התחבר
התנתק
להורדת האפליקציה:
english

כן ולא, אבל בעיקר - כן!

הדפס
הוסף למועדפים
ריאיון עם סיון צור – קפטנית בקבוצת רכיבה לעיוורים וללקויי ראייה.

לפני שבועות מספר, כאשר התכנסנו להכריע בשאלה מי מהצילומים שהועלו לאתר תחרות הצילומים "סינגל שוט" יופיע בתערוכת הסיום, צדה את עינינו תמונה אחת מעניינת ומיוחדת במינה. בתמונה אישה וגבר רכובים על אופני טאנדם חוצים מעבר מים רחב. משהו בתנוחת הרכיבה הנחושה ובגל הגדול שהרים חרטום האופניים הזכיר לנו ספינה השועטת ללא חת כנגד המשברים. עשינו לייק, רשמנו לפנינו ושלחנו מייל לסיון שהעלתה את התמונה, ובו בישרנו לה כי נבחרה להופיע בתערוכה. תשובתה של סיון לא איחרה לבוא. היא שמחה מאוד כמובן, אך המשפט האחרון בהודעתה הוא שעשה אצלנו את השינוי האמיתי: "אתם יודעים שזה שרוכב מאחורי עיוור, כן? אשמח לספר לכם עוד!"
סיון צור החלה לרכוב לפני כארבע שנים, וזה קרה ממש במקרה. "אני ממש לא מביאה איתי איזו מורשת ספורטיבית מפוארת", היא מעידה על עצמה. "לפני שהתחלתי לרכוב הפעילות הספורטיבית שלי הסתכמה בלחפש את האוטו בחניה של הקניון". את זוג האופניים הראשון שלה היא בכלל לקחה מחברה, "הם עמדו אצלה בבית, ויום אחד שאלתי אותה אם אני יכולה לקחת כדי לנסות. מהר מאד הרכיבה הפכה עבורי למפלט מטרדות היום ולפעילות כמו-מדיטטיבית", היא מעידה, ואנחנו כמובן מבינים כל כך על מה היא שחה...

"מהר מאוד מצאתי לי קבוצת רכיבה וגם חברת נפש קרובה מאוד שאיתה יצאתי לרכיבות בכל פינה בארץ", מספרת סיון. "אחרי שנתיים בערך מישהו בעבודה סיפר לי שמחפשים רוכבים שיצטרפו לרכיבות עם עיוורים וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות מעניין". אל הרכיבה הראשונה הגיעה סיון חדורת מוטיבציה, אך מה שקרה מיד, הטביע את חותמו עליה לעד. "בעודי פורקת את האופניים שלי בנקודת המפגש, ניגש אלי מישהו ואמר לי שאין צורך להוריד את האופניים ושאני כבר עולה על הטאנדם. מובן שלרגע התבלבלתי, זו רכיבה ראשונה שלי, תנו שניה להבין מה מי מו..." אבל המישהו הרגיע אותה ואמר לה שהיא לא תרכב מקדימה אלא מאחורה. "זה באמת הרגיע אותי", היא משחזרת, "עד הרגע ששמו לי מטפחת על העיניים..."
רכיבה על אופני טאנדם אינה פשוטה כשלעצמה, כל שכן בסינגלים בשטח. אופני טאנדם ארוכים מאוד ולכן מכתיבים היגוי שונה לחלוטין. הם גם כבדים יותר וקשה לתזמן בהם העברת כוח אחידה, ולכן שני הרוכבים חייבים לעבוד כאיש אחד, לאזן את האופניים ולשמור על שיווי משקל גם בשינויי כיוון וגם בתוואי הכולל עליות, ירידות ומעברים טכניים. יופי, עכשיו נראה אתכם עושים את זה בעיניים עצומות...
"הרגעים הראשונים כסטוקרית (סטוקר = כינוי לרוכב האחורי באופני טאנדם) היו מלחיצים", מודה סיון, "מאחר שאתה לא רואה כלום, אתה לא יודע למה להתכונן, כך שכל שינוי זווית, מהמורה או שינוי כיוון ישר מכניסים אותך לתחושת חוסר יציבות. הוסיפו על כך את העובדה שהכידון שבו אוחזים מקובע, וקיבלתם סלט שלם של תשדורות המגיעות למוח ומוציאות אתכם משיווי משקל. תרתי משמע..." תשמחו ודאי לדעת שכחצי שעה אחרי טבילת האש סיון כבר עברה לאוכף הקפטן...

"אין ספק שהרכיבה הראשונה בעיניים מכוסות הייתה חווייה מעצבת אך ברור שכל קפטן (קפטן = כינוי לרוכב הקדמי באופני טאנדם) שמתעתד לצאת לרכיבה עם שותף שאינו רואה, חייב להתנסות בחווייה כי רק כך יוכל להבין (ולו במעט) את מה שחש מי שישוב מאחוריו וכך לנווט את הכלי הדו גלגלי בבטחה.
"מעבר לניהוג האופניים", מוסיפה סיון, "לקפטן יש עוד תפקיד חשוב ביותר – הוא למעשה מתפקד על תקן של מורה דרך. תוך כדי הרכיבה עליו לספק למי שיושב מאחור מידע על תוואי הדרך, להתריע לפני מעברים טכניים, עליות או ירידות, ועם כל זה גם לתאר עבור שותפו את הנוף והמראות שמסביב".
כשאנחנו שואלים בפליאה איך הם מסתדרים בסינגלים, ומעירים שזה נשמע כמעט בלתי אפשרי, היא דוחה את הנחותינו מיד: "אנחנו רוכבים בכל מקום", היא פוסקת בנחרצות. "שני רוכבים מיומנים שלמדו לעבוד יחד בסנכרון מלא יוכלו לרכוב בכל מקום. הדבר היחידי שיכול להוות מגבלה הוא אורך האופניים שמכתיב קוטר פנייה גדול".

רוכבי קבוצת כן ולא

עכשיו אנחנו שואלים קצת על הקבוצה ובראש ובראשונה על שמה, "כן ולא" – על שום מה? "אה, זה פשוט", היא צוחקת, "כן ולא, מפני שאחד כן רואה ואחד לא J. אך יש גם פירוש מחוכם יותר. באנגלית שם הקבוצה כתוב כך: CanVelo. המילה Can פירושה 'יכול' והמילה Velo היא כינוי לאופניים בז'רגון המקצועי, ותשמעו ממני, אחרי שנתיים שבהן אני רוכבת עם הקבוצה הזו, אני יכולה לומר לכם בביטחון מלא שהחבר'ה האלה לא עושים לעצמם ולאחרים שום הנחות... אורי בשה, ממנהלי הקבוצה שאיתו אני רוכבת לא מעט ושאיבד את מאור עיניו במלחמת לבנון הראשונה, ידוע למשל כחובב מהירות, ולא פעם הוא נושף בעורפי וצועק לי, 'יותר מהר, יותר מהר!' ואני, שגם אוהבת מאוד לרכוב מהר נכנעת ללחצים ומשחררת..." וזה לא מוביל לתאונות? אנחנו שואלים בחשש... "אז זהו, שלפעמים גם זה קורה", היא צוחקת, "ברכיבה בחוצה גולן ירדנו באחת הירידות, ואורי כדרכו בקודש צעק לי יותר מהר, ואז מצאתי את עצמי מתגלגלת. למזלי היה מדובר באדמת פודרה רכה אז זה נגמר בעיקר בצחוק גדול, אבל חכו, הקטע הכי מדהים הוא שאורי שהיה מאחור, הרגיש שמשהו הולך לקרות ופשוט קפץ מהאופניים ונשאר לעמוד. אתם מבינים? הוא, שלא רואה, נשאר לעמוד ואני התגלגלתי בפודרה..." ומה אם פתאום נופלת שרשרת? אנחנו מקשים, "או! שמחה ששאלתם", היא צוהלת. "באותו אירוע, אחרי שניערתי את האבק, התברר שהסטם נשבר. אורי מיד לקח פיקוד ובעזרת רכב הליווי וקשרים מקומיים ארגן סטם אחר. מה שהתחיל כמפח נפש כי חשבנו שהנה, חוצה גולן הסתיים עבורנו, נגמר תוך מחצית השעה. ומי לדעתכם הרכיב את הסטם והחזיר את האופניים לכשירות? נכון, אורי! הבחור הזה לא רק מתקן ופותר את כל הבעיות בשטח, הוא אפילו מעביר סדנאות מכונאות לחבר'ה!"

רוכבי קבוצת כן ולא

לקבוצת "כן ולא" שלושה סניפים, צפוני, מרכזי ושרון, ומונה כ-50 רוכבים ובהם קפטנים, סטוקרים וסינגליסטים המגיעים כמלווים. הקבוצה יוצאת לטיולים בכל סוף שבוע ואף חוצה את גבולות הארץ ורוכבת גם בחו"ל. מטבע הדברים, ההתארגנות לרכיבה מורכבת יותר לוגיסטית אך סיון מציינת את המחויבות האדירה שיש לכולם לעניין. "אנחנו באמת כמו משפחה", היא אומרת, ואנחנו באמת מאמינים לה. כשאנחנו שואלים אותה אם יש איזה אירוע יוצא דופן שזכור לה במיוחד, היא לא מתבלבלת לרגע: "באחת הרכיבות הגענו לחוף של ג'יסר א-זרקא", היא משחזרת, "ואז מישהו אומר – 'יאללה, מתחלפים!' מתחלפים? 'כן, הקפטנים עוברים לאחור והסטוקרים קדימה!' נשמע לא הגיוני, נכון? אז תשמעו, אני ישבתי מאחור ונתתי לאורי הוראות ויחד הגענו שם למהירויות מטורפות... לזוג אחר היה קצת פחות מזל והם מצאו את עצמם במים, אבל הסיפור הזה מוכיח מעל לכל ספק שהחבר'ה האלה באמת יכולים לעשות הכול!"

מצא חן בעיניכם? גם אתם רוצים להצטרף למשפחה?
אתם מוזמנים לפנות אל:
אורי בשה 052-8961060
רמי דקל - 052-3364332
בקישור זה תוכלו למצוא מידע נוסף אודות הקבוצה


צילומים: גלעד כוכב, אורית גררו, אלעד ויצמן, זיו בייק.

הוסף תגובה


שלח
האם לדווח על תוכן זה כלא ראוי?

כן
לא
חובה להזין כתובת מייל
שלח

או
להתחברות דרך פייסבוק
עוד לא נרשמת ל-e ירוק? להרשמה