"אין טעם בחבית אחת או שתיים", מספר עודד נגבי, "ולכן ביקשנו מהגדוד 40 חביות, כדי שנוכל להציב אותן לאורך כ-200 מ'. בגדוד התפלצו. מאיפה ישיגו 40 חביות? מהגדוד קיבלנו 11 חביות, ומצאתי עוד חמש חביות במאפייה הנטושה של באר טוביה. באחת החצרות שבבאר טוביה ראיתי חבית נוספת. עשיתי מעשה שלא ייעשה וסחבתי אותה מחקלאי שעובד קשה לפרנסתו.
אנשי סולל בונה יצקו ארבעה קירות בטון, שאמורים היו להיות מוצבים כל אחד עד מחצית רוחב הכביש ולגרום לרכב שעובר בכביש להאט את נסיעתו. "מלבד זאת", סיפר עודד נגבי, "ביקשתי מאנשי סולל בונה לספק לנו 'שיני דרקון' – חרוטי בטון בגובה 1.6 מ'. רצינו להציב אותם בצדי הכביש, כדי שרכב מצרי לא יוכל להתחכם ולעקוף את קירות הבטון. הם לא הבינו על מה אני מדבר, אבל היה שם מהנדס הולנדי שראה דברים כאלה באירופה, והוא אכן דאג ש'שיני הדרקון' יגיעו אלינו".
על החפירות בכביש לקראת הצבת הקירות סיפר יעקב נבות, מוותיקי כפר ורבורג: "חפרנו בעבודת ידיים בכביש כדי לצקת בחפירות את גושי הבטון. ראינו שלא נוכל לעמוד במשימה לבדנו. גייסנו מתנדבים מנס ציונה ומרחובות. חפרנו לילה-לילה במשך 10 ימים, כשאנשי כפר ורבורג מביאים אוכל ומשקה. בני נוער בנו את העמדות והכינו בקבוקי מולוטוב. מאוחר יותר הביאו לעמדות להביור ופִּיאַט (מטול חי"ר נגד טנקים) – שאריות שנותרו ממלחמת העולם השנייה.
מחסום כפר ורבורג היה המכשול הגדול והמורכב ביותר שהציב כוח ישראלי במלחמת העצמאות. המחסום, שהתפרש לאורך 1,200 מ', כלל חמישה סוגי מכשולים: הטמנת מוקשים נגד רכב בצדי הכביש; הטמנת מטענים לפיצוץ הגשר על נחל גוברין; בניית קירות בטון בכביש שנועדו להאט את נסיעתם של כלי רכב; הצבת "שיני דרקון" מבטון משני צדי הכביש ו-17 חביות נפץ ("פוגזים"), שחוברו בפתילים כדי שאפשר יהיה לפוצץ אותם בבת אחת.
למרבה המזל, המחסום לא נדרש להוכיח את יעילותו. המצרים נבלמו בצומת ג'וליס (הודיה), כשבעה ק"מ ממחסום כפר ורבורג. עודד נגבי נשלח לנגבה, המחסום נזנח, ויש להניח שמישהו כבר פירק את חומרי הנפץ ומצא שימוש לחביות הפוגזים. רק חלק מאחד הקירות והשלט החדש שהציבה קק"ל ניצבים בכניסה לכפר ורבורג כדי לספר את סיפורו של מחסום כפר ורבורג.