ההודעה על השריפה תפסה את גידי בשן, רכז קהילה ויער של קק"ל, בבוקר יום רביעי, 23 בנובמבר. "נכנסתי לאוטו ונסעתי", מספר בשן. "פועלים שעסקו בסלילת הכביש הדליקו מדורה לקפה ואולי גם כדי להתחמם. האש 'ברחה' להם בגלל הרוח החזקה והחלה לנוע לכיוון נטף והר הרוח. מעניין שדווקא בצד הדרומי-מערבי של היישוב, במקום שבו יש יחסית צמחייה מועטה, האש לכדה בית אחד. תושבי המקום, שירותי הכיבוי וההצלה וכבאיות של קק"ל הצילו תשעה בתים נוספים שניצבו באותה שורה ממש לפני קירות הבתים".
אבל האש לא הסתפקה בכך והתפשטה להר הרוח ולאזור נווה אילן. באזור הזה האש השתוללה במשך יומיים וחצי מבלי שאפשר יהיה להשתלט עליה, עד שנעצרה בשער הגיא, קרוב מאוד לכביש 1, בזכות פעילות של מטוסים וכבאיות של שירותי הכיבוי וההצלה ושל קק"ל.
"גם כשהארץ בערה", אומר בשן, "המשכנו לראות בהרי ירושלים שריפות שפורצות בגלל חוסר אחריות משווע של מטיילים וגם בשל כשלים טכניים. אבל ביום שישי בצהריים שבה האש לנטף, הפעם בגלל הצתה מכיוון הכפר קטנה, מעבר לגדר ההפרדה. ראינו כבר תופעות כאלה בעבר, אבל מעולם לא ראיתי אש שמתקדמת במהירות מטורפת כל כך כמו האש שזרמה במעלה נחל כפירה.
"נטף ניצלה ברגע האחרון בזכות עבודה מטורפת של שירותי הכיבוי, של קק"ל ושל תושבי נטף עצמם. ביום שישי, כמה דקות לפני החשיכה, הספיקו מטוסים לפזר חומר מעכב בעירה שתרם תרומה אדירה להצלת היישוב. מיום שישי בשלוש אחר הצהריים ועד שבת בצהריים הגנו על נטף כ-70 (!) כבאיות של שירותי הכיבוי וההצלה, עשרות עובדים של קרן קימת לישראל ושל רשות הטבע והגנים ולצדם עשרות תושבי נטף. כולם עבדו כמטורפים. למודי ניסיון ואחרי שהזהרתי אותם מראש על הצפוי, הם התארגנו בקו החיצוני של היישוב עם תצפיות, מערכות קשר, ברזים וזרנוקים. קק"ל הציבה כבאית כמעט בכל בית, ומטוסים פעלו ללא הרף עד שבשבת בצהריים השתלטו הכוחות על האש. אלמלא המאמץ האדיר הזה, נטף הייתה נמחית מעל פני האדמה. רק בגלל ביש מזל, גץ שעף ברוח ולא אש ישירה, נשרפה המסעדה המפורסמת של רמה".
בשריפות בהרי ירושלים לא נשרף שום חניון של קק"ל, ובשלב זה אין איסור לטייל בשבילים המסומנים בהרי ירושלים.