"ברגע שהמצודה קמה, ביריה הפכה ליישוב מוכר בארץ ישראל, וככזו הייתה רשאית להקים תחנת משטרה עם שוטר בריטי. הפכתי להיות נוטר עם מדים וכובע אוסטרלי. משכורתי הועברה היישר לקופת הפלמ"ח.
"באותם ימים הפלמ"ח העביר לארץ ישראל עולים שנכנסו לתחומי ארץ ישראל ברגל מסוריה ומלבנון. זו הייתה העפלה יבשתית, שנעשתה בניגוד לחוקי המנדט. התפקיד שלנו היה להעלות אותם בצעידה לילית מאיילת השחר לביריה. אלה היו ברובם ניצולי שואה שאיבדו את כל עולמם. בביריה עברו העולים 'קורס' מזורז בישראליות, תורגלו בשירת 'הבאנו שלום עליכם' והולבשו בחולצות כחולות עם שרוך. אוטובוס הוביל אותם למרכז הארץ, ובנקודות הפיקוח הם פצחו בשיר שלמדו.
"בהר כנען היה מחנה של הלגיון הערבי, ולוחמיו הטמינו לנו מארבים מדי פעם בפעם. שני חבר'ה, צבי חסיד ועמוס צורף, יצאו לסיור לילי כדי להכין תיק על המקום. בעוד השניים שוכבים מול המחנה ממש, השתחרר בביריה הכלב של עמוס ורץ היישר אליו. השניים התגלו, ספגו אש כבדה אך הצליחו להתחמק לאיילת השחר כדי שלא להשאיר עקבות (השניים נהרגו מאוחר יותר בקרבות מלחמת העצמאות).
"שמענו את היריות והבנו שהפעולה נכשלה. חשבנו שהשניים נהרגו. יחד עם יהודה בלום הוצאנו את הנשק, את מכשיר האלחוט שלי וגם את אלבום התצלומים שמעידים כי צבי ועמוס הם מאנשי ביריה, והטמנו אותם במערה המרוחקת כחצי ק"מ מהמצודה. כיסיתי את החפצים באבן וחזרתי באישון לילה למצודה.
"למחרת בבוקר, 28 בפברואר 1946, הקיפו אותנו חיילים בריטים. הגיע ג'יפ צבאי עם סרן מצוחצח שפקד, 'אין יוצא ואין בא'. החיפוש נעשה בנימוס כשהבריטים משתמשים במגלה מוקשים. כאשר הגיעו עם מגלה המוקשים אל החדר שמתחתיו היה הסליק, הבנתי מה זה פיק ברכיים. נשענתי על הקיר והרגשתי שאני מתמוטט. המכשיר אמנם השמיע קול, אבל הצלחתי לשכנע את החייל שהמכשיר נזעק בגלל מיטת הברזל שהייתה בחדר.
"כשהבריטים לא מצאו דבר, הם עזבו את ביריה. אבל שמחתנו נגוזה כאשר חזרו לאחר דקות אחדות. הבריטים סרקו את השטח שמסביב למצודה, ובמהלך הסריקות התיישב אחד החיילים על האבן שבמערה. האבן נפלה והציוד שהחבאנו התגלה. הבריטים חזרו כדי לעצור אותנו. 24 איש הובלו בסך לבית המעצר בהר כנען ובהם רק שישה פלמ"חניקים. השאר היו אורחים שלא היו בסוד העניין ולא הבינו איך התגלגלו למעצר (לסיפור הזה יש כמה גרסאות; י"ש)".
שישה נוטרים יצאו לשמור על הרכוש בביריה הנטושה, ולאחר שקיבלו רמזים על מקומו של הסליק בביריה, הוציאו את המסמכים ותצלומים יקרי ערך והעבירו אותם במסע לילי לעין זיתים.
שלושה ימים אחר כך נכנס הצבא הבריטי והשתלט על ביריה. לפני שגורשו עוד הספיקו הנוטרים לשכנע את החיילים להעביר את ציוד בית הכנסת לחדר שמעל לסליק. כך הפך הצבא הבריטי לשומר הנשק של ביריה...