פסטיבל דרום אדום בפתח, ועמו מרבדי הכלניות המרהיבים המציפים את יער בארי וסביבותיו. איך מתרחשת תופעת הטבע הזאת? באמצעות מחקרים מדעיים מנסים לענות על השאלה המסקרנת.
הכלנית היא כנראה הפרח האהוב ביותר על הישראלים. עובדה. בנובמבר 2013 ערכה החברה להגנת הטבע משאל ובו התבקשו בני ישראל להצביע על "הפרח של המדינה". הכלנית זכתה במקום ראשון. הרקפת הגיעה במשאל הריאליטי הזה רק למקום השני.
גם השם שהענקנו לפרח מעיד על האהבה שלנו אליו. את השם העברי נתן לו עמנואל לעף (1854–1944), רבה של העיר סגד בהונגריה, חוקר תנ"ך ובלשן, שניסה לזהות כל צמח שנזכר בתנ"ך ובתלמוד. לעף, שמעולם לא ביקר בארץ ישראל, העניק לכלנית את שמה משום שהיא יפה ככלה ובעקבות השם התלמודי כלוניתא. רוב המומחים סבורים שהשם התלמודי כלוניתא מתייחס לפרג דווקא.
בשנות ה-50 כמעט חנקנו את הפרח מרוב אהבה. קטפנו כלניות ללא הרף ושמנו אותן באגרטלים כדי לקשט את בתינו. הכלנית כמעט נכחדה מנופי הארץ. מצבה העגום של הכלנית היה המנוף למאבק החינוכי לשמירה על פרחי הבר שלנו, אולי המאבק הציבורי המוצלח ביותר לשמירה על הטבע שלנו.
הכלנית ניצלה. מצמח על סף ההכחדה הגענו בשנים האחרונות למצב שבו הכלנית יוצרת מרבדים עצומים במקומות רבים בארץ. במיוחד מפורסמים משטחי הכלניות של הנגב המערבי, הפרושים כמרבדים בוהקים שצבעם אדום עז. עשרות אלפים באים מדי שנה בשנה ליהנות מהפריחה המרהיבה שביער בארי וליערות קק"ל שבסביבה – ליד שוקדה, סעד ובתרונות רוחמה, לפארק הבשור ולשמורת פורה. פריחת הכלניות היא ההשראה לפסטיבל דרום אדום, שמארגנים התיירנים בנגב המערבי, וכאן נשאלת השאלה: מה גורם לשפע המטורף הזה והאם כולו הוא מתת שמים טהורה?
