ממצפה חגי לחניון הרועה

צבעוני המדבר מצליח להתעלות ביפי פרחיו על אחיו – צבעוני הרים וצבעוני השרון. הפרח שלו מעט גדול יותר משלהם והוא מצטיין בגוון אדום-עמוק מרהיב עין. כדאי להתבונן בפרח לא רק מצדודיתו אלא במבט-על כדי לראות את הכתם השחור המבריק בבסיס עלי העטיף ואת האבקנים הצהובים, השופעים אבקה. צבעוני המדבר צומח בין הסלעים, המגירים אל שורשיו את מי הגשם הנוזלים עליהם.

השביל "הירוק" עובר דרך מבנים עתיקים, בנויים אבנים מקומיות בלתי מהוקצעות. מספר המבנים אף רב יותר בגיא ובמדרון שמצפון לשביל. התחושה היא של צעידה בכפר רפאים. במשך שנים תהו המטיילים על פשר המבנים האלה ולא זכו לתשובה, ומכאן הכינוי שהדביקו להם – "העיר האבודה".
בשנות ה-80 של המאה ה-20 חפר כאן הארכיאולוג יהודה נבו (1932­-1994). על פי הממצאים שגילה הסיק נבו שהיישוב התקיים בתקופה האסלאמית הקדומה (מאות 8­-9 לספירה). המבנים נבנו ללא גג ויש להניח שכאשר התגוררו בהם, כיסו אותם בסכך.
תושביו היו נוודים שהגיעו למקום לתקופות קצרות כעולי רגל. נבו מצא במות עגולות בנויות אבן שייתכן ששימשו להקרבת בעלי חיים. בשטח התגלו גם גומות קטנות חצובות בסלע וחריצים שהובילו אליהן. ייתכן שבגומות נאסף דם הקורבנות לצורך שימוש פולחני.
ליד כמה מבנים נמצאים מוטות ברזל זקופים, שנשאו בעבר שלטים. כמה עשרות מטרים מזרחה (שמאלה) מכאן נמצאו ציורי סלע וכתובות בכתב ערבי קדום חקוקים על משטחי סלע גיר. פרופ' משה שרון תרגם חלק מהכתובות והוא מניח שתושבי המקום היו נוודים פגאנים שקיבלו על עצמם את האסלאם עם הכיבוש הערבי. רבות מהכתובות מזכירות את אללה ומבקשות ממנו מחילה.

בקצה הדרומי של "העיר האבודה", צמוד לצדו המזרחי של השביל, נמצא מבנה בעל קירות נמוכים בגובה שניים-שלושה נדבכים. המבנה מרוצף אבנים שטוחות בלתי מהוקצעות. יש בו שני "אולמות" – אחד כמעט ריבועי (בערך 8X10 מ') והשני מלבני (בערך 3X10 מ'). ציר המבנה פונה לדרום-מזרח ובקצהו מיח'ראב – נדבכי אבן שיוצרים גומחה חצי מעגלית הפונה למכה. ליד המבנה הזה נמצאים משטחים מרוצפים פתוחים.
יהודה נבו סבר שבמתחם נערכו פולחנים פגאניים וגם אסלאמיים. בראשית האסלאם הדבר הזה היה אפשרי.

מהמסגד נמשך השביל דרומה. לאחר כ-300 מ' נחצה דרך שנסללה לכבוד צינור המוביל מים מבריכות הבטון המתנשאות על רכס שממערב לשביל. עוד כמה צעדים ואנו בחניון הרועה – חניון יום וחניון ללינת לילה הנמצא מול הכניסה לקיבוץ שדה בוקר. בחניון הכשירה קק"ל מספר גדול של שולחנות פיקניק, ברזים למי שתייה ומתקני משחקים לילדים.
בכניסה לחניון נמצא עמוד הנצחה לזכרה של ברברה פרופר, היא הרועה משדה בוקר. ברברה נולדה בשנת 1930 בגרמניה לאב יהודי ולאם נוצרייה. כאשר עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, מסרו אותה הוריה לאימוץ, מחשש לגורלה. ד"ר עמנואל פרופר, מנהל בית החולים משגב לדך, ואשתו יוהנה אימצו את ברברה.
במלחמת העצמאות שירתה ברברה בחיל מודיעין, בפיקודו של חגי אבריאל (מצפה חגי, זוכרים?) ובשנת 1952 הצטרפה לחבורה שלו שביקשה להקים בשדה בוקר חווה בנוסח חוות הבוקרים של טקסס. היא קיבלה על עצמה להיות הרועה של עדר עיזים וכבשים זעיר. בספטמבר 1952, בעודה רועה את עדרה, נורתה ממארב ונהרגה. הרוצחים היו בדווים שעדרם הוחרם על ידי צה"ל ונראה כי חשדו שברברה רועה את העדר שנלקח מהם. הרצח זעזע את היישוב, והמשורר נתן אלתרמן כתב על כך שיר – "הרועה משדה בוקר". מילות השיר, שהתפרסמו ב"טור השביעי" המפורסם שלו, כתובות על עמוד ההנצחה.

להורדת מפת מסלול הטיול ממצפה חגי לחניון הרועה לחצו כאן

להורדת קובץ GPX של מסלול הטיול ממצפה חגי לחניון הרועה לחצו כאן
להורדת קובץ KMZ של מסלול הטיול ממצפה חגי לחניון הרועה לחצו כאן

השיטה בנחל נוקד  http://www.eyarok.org.il/trip.aspx?id=2745

כתיבה וצילום: יעקב שקולניק
מפה: "אביגדור - אורגד מפות"
פורסם בתאריך: 07.03.18