e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

ארבעה עצים עירוניים


בדרך כלל אנחנו יוצאים לחפש את העצים המרשימים שלנו בטבע, אבל גם בערינו נחבאים כמה עצים מרשימים שכדאי להכירם. לפניכם ארבעה עצים מערי מרכז הארץ.

אקליפטוס לימוני בפתח תקווה. צילום: יעק שקולניק
שקמה, רמת גן
עץ השקמה הצומח לתפארה בשכונה דרומית של רמת גן, הוא מאלה שסוחטים קריאות התפעלות מהמתבוננים בהם. לך תאמין שבין מבני השיכונים צומח לו בשקט ובצנעה עץ נהדר שכזה. העץ הצליח להשפיע אפילו על האדריכלים העירוניים הקשוחים של שנות ה-50. עובדה - אפילו הם, שבנו בשכונה בתים בצפיפות שהלמה את הימים ההם, חסו עליו. אדרבא, בזכות העץ הקימו גן קטן עם מדשאה, ספסלים ומתקני שעשועים לילדים. סלע הבזלת נושא השמות שבגן, "גן הבנים" שמו, מנציח את תושבי השכונה שנפלו במלחמות ישראל.
הגזע מרשים מאוד בעוביו. היקפו עולה במקצת על 7 מ'. במשך השנים נוצר בו חלל גדול, שיכול להכיל גם אדם בעל גוף. החלל הזה מלווה את הגזע לכל גובהו. בקצהו העליון ישנם שני פתחים, שנוצרו כנראה מקריסתם של שני בדים גדולים בעבר. ארבעה בדי הענק שנותרו בו, מתפרשים לארבעה רוחות והם מעניקים לעץ לא רק גובה של כ-8 מ', אלא גם נוף רחב.
השכונה שבה צומח העץ נוסדה בשנת 1954, כדי לשכן בה את תושבי המעברות שבסביבתה - חיריה, סאקיה וסאלמה - שנקראו על שמם של הכפרים הערביים שהיו שם בעבר. תחילה כינו את השכונה בשם סאלמה ג', כשמו של מיזם הבנייה במקום. מאוחר יותר, כשחיפשו שם עברי, נזכרו בעץ השקמה הענק שצומח במקום וקראו לשכונה על שמו - רמת שקמה. 
כתובת: גן הבנים, רח' עזריאל 1, רמת שקמה, רמת גן.
שקמה, תל אביב
עץ השקמה הזה הוא הפתעה נעימה לכל חובב טבע. מי היה מאמין שאי שם במרכז תל-אביב, בחצר הנחבאת בין שלושה בתים משותפים, מסתתר לו עץ ענק שכזה. הבתים בסביבה בנויים בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) ומשום כך אנחנו מניחים שהם נבנו אי אז בשנות ה-30'. ועוד הנחה: מי שתכנן את הרחוב, התחשב בעץ השקמה הגדול והציב אותו בגבול בין שתי חצרות, אחת ברחוב אוליפנט והשנייה ברחוב מזא"ה.
העץ, שצמח בשלווה בחולות בטרם הוקמה תל אביב, נאלץ להסתגל למציאות החדשה. ככל עץ שואף אור הוא צמח לגובה. צמרת העץ מתנשאת מעל לגגות הבתים, בני שלוש וארבע קומות. שני בדים שצומחים אופקית, מכתרים את הבית ברחוב מזא"ה משני אגפיו של הבית.
הגזע, יש להניח, נשאר אותו גזע משכבר הימים. ענק. שיני הזמן יצרו בו שני חלקים, כאילו מדובר בשני עצים שונים, אבל רואים מיד שזהו אותו עץ. היקפו הכולל, כך אנו מעריכים, מגיע לפחות ל-7 מ'. לא יכולנו למדוד את ההיקף, כמו שאנו עושים בדרך כלל, משום שבין שתי החצרות חוצצת גדר. השכנים, קנאים לפרטיותם, הקפידו שתהיה גדר גם בין שני חלקי הגזע. שלט פח ישן, מהימים שבהם רשות הטבע והגנים עוד נקראה רשות שמורות הטבע, תקוע בגזע העץ. השלט מצהיר שהשקמה היא ערך טבע מוגן. זה נכון, בוודאי באשר לעץ השקמה המרהיב הזה. ובכל זאת, נדמה לנו שלעץ הזה מגיע שלט קצת יותר מכובד. 

כתובת: רחוב אוליפנט 8, תל אביב.
שיטה מלבינה, תל אביב
מצד אחד - המרכז של להקת המחול ענבל, השוכן בבניין יפהפה ששימש כבית ספר לבנות. מהצד השני - מרכז סוזן דלל, השוכן בבניין יפה לא פחות של בית ספר "אליאנס". ובתווך – הכיכר הרבועה של נוה צדק, עם עצי התפוז ותעלות ההשקיה שביניהן.
הגננים של בתי הספר עשו בשעתם את עבודתם נאמנה. הם נאלצו, כנראה, להילחם שוב ושוב בנצרים העקשניים של עץ השיטה המלבינה, שאיימו להתפתח לסבך עצים קוצני. שיטה מלבינה, יצור קוצני להפליא, איננו העץ שגננים רוצים לראות בבית ספר. מלחמתם של הגננים פסקה בשנות ה-70, כאשר בתי הספר נעזבו. החצרות עמדו שוממות. עץ השיטה המדוכא זקף את ראשו ועתה הוא ניצב בקצה הדרומי של הכיכר. לא נותר לנו אלא להצדיע לעץ הבר העקשן, שעמד במשך שנים כנגד להבי המזמרות וכנגד האדריכלים שחידשו את פניה של הכיכר בנוה צדק. לדעתנו הוא זכאי לעטר את הכיכר מבלי שיציקו לו.
חבריה של השיטה שלנו צמחו בעבר בהמוניהם בחולות שעליהם בנו את תל אביב. במזרח אפריקה השיטה המלבינה צומחת בסוואנות הלחות יחסית, שם היא זוכה לפחות ל-600 מילימטרים גשם בשנה בממוצע. אצלנו, במישור החוף, היא מוכנה להסתפק גם בפחות מכך. יש להניח שאת ההפרש משיגה השיטה ממים שנמצאים בקרקע. במקומות רבים במישור החוף מפלס מי התהום גבוה והשורשים של עצי השיטה יכולים להעמיק אליהם ולשתות לרוויה. 

כתובת: בצד הדרומי של הכיכר בנוה צדק, תל אביב.
אקליפטוס לימוני, פתח תקוה
האקליפטוס הלימוני הוא הפתעה נעימה. ראשית, הוא צומח במקום מיוחס, לא הרחק מהחצר האחורית של הבית שבו התגורר אברהם שפירא, זקן השומרים. שם הרחוב, רחוב שפירא, מנציח את זכרו של השומר האגדי.
אבל העץ מכובד גם בזכות עצמו. צמרתו מתנשאת גבוה מעל לבניין בן שש הקומות שלידו הוא צומח. בעבר הסתבך דקל וושינגטוניה תמיר בין ענפיו, אך הוא נעלם מהחצר. האקליפטוס נשאר.
רק מעטים עוברים ליד העץ הזה מבלי ללטף את גזעו המצהיב. הגזע חלק משום שהסות ("קליפת העץ") נושרת מדי שנה ומותירה גזע חלק עד כדי חושניות. אנחנו ממליצים גם ללקט כמה עלים ממהמדרכה, למולל אותם וליהנות מהניחוח הלימוני הנעים הנודף מהם. אפשר גם לקרוא ציטוט משירה של המשוררת אסתר ראב, בת המושבה פתח תקוה: "גזעך הישיש והחרב, און ענפיך". הציטוט מופיע בשלט שהציבה עיריית פתח תקוה לכבודו של העץ.
האקליפטוס שלפנינו ברחוב שפירא ניטע בידי 
דוד רבינזון, מראשוני פתח תקוה. רבינזון עלה לארץ ישראל מפולין בשנת 1881 ואחרי שנתיים עקר לפתח תקוה. אין אנו יודעים באיזו שנה בדיוק נטע את העץ. הוא נטע ברחוב שני עצים אבל אחד מהם נפל חלל באחת ממכות הארבה שפקדו את הארץ במאה שעברה.
אקליפטוס לימוני צומח בר באזור קווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה, במחוזות שבהם כמות המשקעים השנתית נעה בין 500 ל- 1,000 מ"מ גשם בשנה. צמרתו הכדורית והענפה עשויה להתנשא שם לגובה 35 מ'. העץ בפתח תקוה בהחלט ממחיש את הדבר. 

כתובת: רחוב שפירא 8, פתח תקוה.
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 19.6.2013