e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

ברוש הביצות


כמה פרטים של ברוש ביצות הצומחים במקומותינו נראים כאילו נלקחו מעולם אחר. באיחור אלגנטי של 500 שנה יצא כתבנו לגלות את העולם שממנו הגיע אלינו העץ.

בפעם הראשונה נתקלנו בו בירקון. עץ גדול, מפואר, נטוע בגדתו הדרומית של הנחל, פורש את ענפיו לראווה מעל המים. למראהו, גירדנו בפדחת במבוכה. חשבנו שאנחנו מכירים את כל מיני עצי המחט שבהם התברכה ארצנו, והנה צץ לו אחד כזה, השד יודע מאיפה. במגדיר צמחי ארץ ישראל לא היה לו זכר. מישהו זרק לנו שזהו "ברוש ביצות" ואף הוסיף שהעץ חי לו אי שם בביצות שבדרום-מזרח ארצות הברית. מן הסתם נטעו אותו אנשי כפר הבפטיסטים הסמוך, שרצו להרגיש קצת נוף אמריקאי בארץ הקודש.

חלפו כמה שנים ואז גילינו קבוצה של כעשרה ברושי ביצות מרהיבים בפארק הזהב בקריית שמונה, פארק שקק"ל מסייעת בטיפוחו. אנחנו לא יודעים מיהו הגנן רב ההשראה ששתל את העצים האלה לצד הפלג הקטן, הזוכה לאחרונה לחיים חדשים. נדמה לנו שלא נגזים אם נאמר שאלה הם העצים המרשימים ביותר שקיימים בפארק עירוני כלשהו בישראל. הגזעים החסונים שלהם מרהיבים וצמרות העצים מתנשאות לגובה של יותר מ-20 מ'. בצל העצים האלה נהנים לבלות שחקני השחמט המבקרים בפארק וכל מי שמבקש לעצמו שעה קלה של נחת.

מתי ניטעו העצים בקריית שמונה? נשמח אם מישהו יאיר את עינינו בעניין. בינתיים החלטנו לצאת לפלורידה ולהכיר קצת יותר מקרוב את האורחים החשובים האלה.

צילום: יעקב שקולניק

העץ הקירח
היערנים בישראל מעדיפים לכנות את ברוש הביצות בשם "טכסודיון דו-טורי", שכן מין העץ הזה שייך לסוג שונה לגמרי. שמו המדעי הוא"Taxodium distichum". בכתבה זו נרשה לעצמנו להשתמש בשמו העממי.

טכסודיון דו-טורי מתקיים בעולמנו יותר מ-70 מיליון שנה. נראה כי באותם ימים רחוקים כיסו יערותיו את צפון אמריקה ואף את אירופה, אך היערות האלה נעלמו עם התקדמות הקרחונים באירופה. בית הגידול העיקרי של ברוש הביצות הוא מישורים מוצפים עונתית – ביצות, שולי אגמים וגדות  נהרות. עץ בוגר יכול לבלות את כל חייו כשחלקים מגזעו שקועים במים. נביטת הזרעים לעומת זאת, יכולה להתרחש רק במקום מוצף עונתית, לאחר שהמים נסוגו ממנו. לאוזן ישראלית נשמע כאילו ברוש הביצות הוא מעין מהמר בקזינו של הטבע, אבל בדרום-מזרח ארצות הברית תנאים אלה מתקיימים על פני שטחים גדולים, בעיקר בפלורידה, אך גם בג'ורג'יה, בדרום קרוליינה, בלואיזיאנה ובטקסס. ככה זה כשחיים במישורים אינסופיים, שזוכים לכמויות נכבדות של גשם – יותר מ-1,500 מ"מ גשם בשנה. העץ החצוף אף מלווה את המיסיסיפי ועולה לאורך גדותיו עד אילינוי ואינדיאנה.

זרמי המים הם אמצעי ההפצה היעיל ביותר לזרעים. הזרעים צפים במים עד שהזרם נחלש, דבר שמגביר את הסיכוי של הזרע להגיע למקום שלא יהיו בו מים בעונת היובש. על הזריעים (עצים הצומחים מזרע) להתפתח במהירות כדי שלא יכוסו כליל על ידי מים בעת ההצפה. אם הצמח הצעיר יתכסה כולו במים, סופו שימות. זריע יכול להגיע לגובה 75 ס"מ בשנה הראשונה לחייו. סוכני הפצה נוספים של הזרעים הם סנאים. הם אמנם אוכלים את הזרעים, אך גם מפזרים במהלך סעודתם זרעים רבים שאינם נאכלים וכך מפיצים אותם.

הטכסודיון ניחן בתכונה מעניינת, "השוחטת" את אחת הפרות הקדושות של הבוטניקה. רבותינו לימדו אותנו שעצי מחט הם ירוקי-עד. זה נכון, חוץ מאשר במקרה של גיבורנו. טכסודיון דו-טורי, באופן יוצא דופן, הוא עץ מחט נשיר-חורף. קשה להתעלם מהעובדה הזו ולכן בארצות הברית מקובל לקרוא לעץ "ברוש קירח" (Bald cypress). השם שאנחנו משתמשים בו בישראל, "ברוש ביצות" (Swamp cypress), דווקא פחות מקובל שם.

ברוש ביצות מסוגל לפתח גזע חסון ולהאריך ימים. בספרות מתוארים עצים בעלי גזעים בקוטר 5 מ' ובגובה 40 מ', ואולי אף יותר. בטבע לא שרדו עצים רבים ויש לכך כמה סיבות: העץ צומח באזורים מוכי ברקים, שבהם מתרחשות שריפות רבות הפוגעות בעצים. סופות ההוריקנים עושות גם הן שמות בעצים. וכמובן, עצים גדולים הם חומר בנייה משובח. ברושי ביצות רבים סיימו את חייהם כחומות של מבצרים וכקירות של בתים. העצה של ברוש הביצות עמידה מאוד בפני מזיקים וגם כיום מנצלים אותה לבניית גדרות, ריצוף וריהוט גן.

גם האינדיאנים ידעו להפיק תועלת רבה מהעץ. הם השתמשו בגזעים של ברושי ביצות לבניית סירות קאנו. הרעיון פשוט: לוקחים גזע עץ, מרוקנים את תוכנו ומגלפים אותו לצורת הסירה. הרעיון פשוט, אך הביצוע, ללא כלי מתכת אלא באמצעות אבנים ואש בלבד, הוא מעשה אמנות. במוזיאון ההיסטורי של אורלנדו, מוצג קאנו בן אלף שנה שנבנה מגזע עץ!

ליערות שיוצרים "ברושי הביצות" ערך אקולוגי רב. הם מגינים על גדות נחלים מפני סחיפה ומשמשים כשוברי רוח. סופות מאבדות ממהירותן כשהן נתקלות ביער צפוף של עצים כאלה. לו נותרו יותר יערות של "ברושי ביצות, ייתכן שנזקי סופות ההוריקן, כגון "קתרינה", הזכורה לרעה, היו פחותים.
יער מכושף
ציירו לכם ציור: עצים זקופים צומחים מתוך ביצות של מים צלולים. מתחת לפני המים הגזעים מתרחבים ולובשים צורה של שמלה. אתם פוסעים על שביל עשוי עץ מעל למים, בגדות הביצה, או חותרים בקאנו (אליגטורים מגלים סובלנות מופלאה לבני אדם שנמצאים מחוץ למים). מסביב, צומחת ערבוביה של עצי דקל (Sabel palmeto), אלונים (Quercus virginiana), מיני אורן ומינים רבים של צמחים נוספים, המצלים על לא מעט מיני שרכים. ציוצי ציפורים ססגוניות נשמעים מכל עבר.
צמחים אפיפיטיים, המשתלשלים בעיקר מעצי ברוש הביצות והאלון, משלימים את האווירה הטרופית. צמחים אלה צומחים על עצים אחרים מבלי להיות טפילים, והם מנצלים אותם רק כמקום להיאחז בו ביקום. באקלים הטרופי מסוגלים צמחי האוויר האלה לקלוט מהאוויר את המים והמינרלים המומסים בהם. מקורם של חלק מחומרי ההזנה בהפרשות בעלי החיים והעצים המארחים.

בולט במיוחד הוא הצמח המכונה "טחב ספרדי" (Tillandsia usneoides). השם קצת מטעה, משום שמדובר בצמח עילאי, בעל פרחים, אבל אי אפשר לטעות בזיהוי הצמח. הגבעולים הדקים, בעלי הצבע המאפיר, משתלשלים כמעט מכל עץ. בנוסף לריבוי מזרעים, הם מתרבים מחלקי צמח שעפים ברוח ונדבקים לעצים אחרים, או מחלקים שנישאים על ידי ציפורים כחומר לקינון. בעבר, השתמשו בצמח כחומר לבידוד בתים, כמילוי למזרונים ו... לייצור בובות וודו. נשות שבט טימוקואה, ששכן בפלורידה, נהגו "להתלבש" בגבעולי הצמח הזה.

הטחב הספרדי ומיני צמחים אפיפיטיים נוספים מעניקים ליער מראה מכושף.
חידת "ברכי הברוש"
רבים מעצי ברוש הביצות מצמיחים משורשיהם גידולים מעוצים שבולטים מתוך המים (ראו תמונה). המראה שלהם מזכיר קיני טרמיטים. חוקרים העלו סברות שונות באשר לתפקיד שממלאות "ברכי הברוש", אך מידע בדוק אין. בשלטי הסבר רבים, הפזורים בשמורות הטבע בפלורידה, עולה ההשערה שהברכיים פועלות כשורשי אוויר המספקים תוספת חמצן לשורשים הרגילים, שנמצאים חודשים רבים מתחת למים בתנאי מחסור בחמצן. בדיקות מעבדה במכלים סגורים הראו שהברכיים אינן קולטות חמצן בצורה יוצאת דופן. יש, לפיכך, להסיר את הרעיון הזה מהפרק.

עוד הוכח, שברכי הברוש אינן פולטות מתאן (גז שנמצא בביצות). גם האפשרות שהברכיים מסייעות ברבייה וגטטיבית (רבייה מחלקי צמח שאינם זרעים) נשללה. אין בהם שום עלה, או ניצן, שממנו יכול להתפתח צמח חדש. סברה אחרת גורסת שהברכיים משמשות לייצוב העצים. עצי ברוש הביצות צומחים בקרקעות רכות, וכל מה שיכול לייצב אותם עשוי להביא תועלת. גם לסברה זו טרם נמצאה הוכחה.

בצר להם, ניסו המדענים לבדוק אם הברכיים אוגרות חומרי תשמורת. הוכח שיש בהן ריכוז של עמילנים, אך עדיין לא ברור מדוע ברוש הביצות זקוק לאיבר עזר לאגירה כשהוא צומח בבתי גידול לחים ולא בבתי גידול יבשים. ניסויי כריתה של הברכיים הראו כי העץ ממשיך לחיות ללא כל בעיה.
שני זנים
שני זנים. קל להבדיל ביניהם על פי העלים, ואתם מוזמנים להציץ בתמונות המצורפות לכתבה זו. עלי ברוש הביצות השייך לזן Distichum, הם עלים מחטניים המסודרים בשתי שורות. אחיו, "ברוש האגמים" (זן Imbricariumz), הוא בעל עלים קשקשיים וקטנים יותר, הצמודים לציר העלה.
הנה שלושה מקומות שבהם ניתן לפגוש טכסודיון דו-טורי בישראל

פארק הזהב בקרית שמונה

כעשרה פרטים גבוהים ומרשימים בחלקו המזרחי של הפארק. גישה: רחוב הירדן, סמוך לאצטדיון קרית שמונה. 

גן לאומי מקורות הירקון

עץ אחד, יפה ומרשים, הצומח כמובן על גדת הנחל. הכניסה לגן הלאומי מכביש 40, בין צומת קסם לצומת סגולה שבפתח תקוה, ליד תחנת הדלק פז. הכניסה בתשלום. 

יער אילנות

בגן האקלום המפורסם שקק"ל משמרת, הכולל יותר מ-700 מינים של עצים, נמצא גם פרט נאה של ברוש ביצות. יער אילנות שוכן בצדו המזרחי של כביש תל אביב-חיפה "הישן" (כביש 4), בין צומת דרור לצומת השרון (צומת בית ליד). ניתן להיכנס לגן ברכב מדרום ומצפון גם יחד.
קרדיטים
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק 
פורסם בתאריך: 12.6.2013