חורבת רימון נמצאת בראש גבעה קטנה, ליד בקעת יָבָל הפורייה, חלק מקו התלם המפריד בין הקמר של הרי חברון לגבעות להב שבשפלה. שמה של החורבה שומר על צליל שמה הערבי – ח'ירבת אום אל רמאמין. מאז ימי המקרא נזכרים באזור יישובים בשם רימון או בשמות דומים. השם רימון נזכר בספר יהושע (ט"ו 32) ברשימת ערי יהודה. בתעודות בר כוכבא נזכר יישוב בשם "הרמונה". הירונימוס (342¬-420), מאבות הכנסייה הלטינית, שחי בראשית התקופה הביזנטית, מציין ברשימותיו שמקום בשם הרמון הוא כפר גדול של יהודים במחוז דרומא, 16 מילין מבית גוברין. תיאור זה הולם את מקומה של חורבת רימון. יש להניח שהיישוב המקראי שכן בתל חליף, ליד קיבוץ להב, ושבחורבת רימון שכן היישוב בתקופות הרומית והביזנטית. תופעה זו של נדידת יישובים מהתל המקראי לסביבתו ידועה במקומות רבים בארץ.
החורבה משתרעת על פני כמאה דונם ויש בה שרידי קירות, שרידי מבנים ומערות רבות, כצפוי ביישוב קדום בשפלה. המבנה הבולט ביותר הוא בית הכנסת, ששרידיו נחפרו ושוקמו בחלקם. הממצאים הקדומים ביותר שנחשפו בחפירות עד כה מעידות על יישוב שהתקיים מהמאה הראשונה לספירה, כנראה עד ימי מרד בר כוכבא. מתקופה זו התגלו, בשכבה שמתחת לבית הכנסת, סירי בישול, תנור עם קנקנים וחרס ועליו האותיות העבריות "שמעון", או "שמנן". עוד התגלו מטבע מהשנה השנייה למרד בר כוכבא.