e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

יער שווייץ


דרך נוף באורך של 6 ק"מ לאורכה משובצים מצפורים מהם נשקף נוף עוצר נשימה של הכינרת והגולן

בשלב זה מצפור יער שווייץ סגור למבקרים, לרגל עבודות לשיפור הבטיחות במקום, אבל שאר המצפורים ביער מעניקים תצפיות נוף מרהיבות עין, מהיפות בישראל. 
 
יער שווייץ מכסה את המדרון התלול היורד מרמת פוריה לטבריה ולכינרת. שיאי המתלול מתנשאים יותר מ-400 מ' מעל לכינרת, דבר המבטיח נופים מרהיבים לעבר האגם, הגולן, החרמון והרי הגליל. העיר טבריה, למרגלותיו הצפוניים של היער, נראית כמו על כף היד ממש. 
שטח היער כ-3,000 דונם. קק"ל סללה ביער דרך נוף, שאורכה כ-6 ק"מ. הדרך עבירה לכל רכב ובצדה נמצאים מצפורים וחניון נופש ובו מתקני שעשועים לילדים. במדרון שמעל לדרך הנוף עוברת דרך נוספת, שבה עוברין תוואי "שביל ישראל" ושביל האופניים צופה כינרת. היער ניטע בסיוע הקהילה היהודית בשווייץ, ומכאן שמו. 
הנסיעה בדרך הנוף ביער היא חוויה מיוחדת. עם זאת, יש לנהוג בזהירות רבה, משום שהדרך צרה למדי. החניה מותרת רק ברחבות החניה שליד החניונים והמצפורים. 
המלצה: כדאי לטייל ביער שווייץ בשעות אחר הצהריים, כאשר השמש מאירה על הכינרת ועל הגולן. 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by e-yarok (@eyarok) on

הוראות הגעה ומידע כללי
מדרום: מכביש פוריה–כינרת (כביש 7677) פונים צפונה בכניסה לאכסניית פוריה. הכניסה ליער נמצאת סמוך לאכסנייה. 
מצפון: מכביש 77 פונים דרומה לטבריה עילית בשדרות ספיר. אחרי כ-100 מ', במעגל התנועה הראשון, פונים שמאלה ברחוב שקד, שמשנה את שמו בהמשך למעלה קק"ל ומגיע לכניסה ליער. 

אורך מסלול הנסיעה: כ-6 ק"מ. 
אופי הטיול: מסלול חד-כיווני. נסיעה ברכב פרטי וביקור במצפורים ובחניונים. 
 

על היער
מדרון כה תלול המתנשא מעל לכינרת עשוי לקרוס ולסכן את מי שנמצא למרגלותיו. אסון כזה התרחש בשנת 1934. גשם עז גרם למפולת בוץ גדולה שהציפה את טבריה והביאה למותם של 25 מתושבי העיר. 
הנטיעות ביער שווייץ נועדו בראש ובראשונה לשמור על הקרקע מפני סחיפה. אגף הייעור של שלטונות המנדט החל בנטיעות כבר בשנת 1927 ובשנת 1941 הכריזו שלטונות המנדט על היער כעל אזור מיוחד על פי פקודת הסחף. 
לאחר הקמת המדינה קיבלה על עצמה קרן קימת לישראל לטפל ביער. עד שלהי שנות ה-50 של המאה ה-20 ניטעו באזור בעיקר עצי איקליפטוס המקור ושיטה כחלחלה. לגיוון היער ניטעו גם עצי אלה אטלנטית, חרוב מצוי, שיזף מצוי ואורן ירושלים. העצים לא התפתחו היטב מסיבות רבות כגון אי-התאמה לתנאי האקלים והקרקע, שריפות, כריתה ורעייה לא מבוקרת. 
בשנות ה-80 שינתה קק"ל את המצב ביער. ראשית, הוסדר מערך ניקוז, שנועד להגן על הקרקע מפני סחיפה בעת גשם. הניקוז מתבסס על ערוצי זרימה קיימים ועל הדרכים ביער, שתוכננו כתעלות הטיה. שיפוע הרוחב של הדרך העוברת ביער הופנה כלפי ההר, אמצעי נוסף להפחתת הסחף. כל 200 מ' בערך נבנה "מעבר אירי" בעל תעלה מסורגת, שמפנה את מי הנגר בצורה מוסדרת למדרון מדופן, עוד שיטה למניעת סחף.  
בנטיעות החדשות בחרו יערני קק"ל לנטוע מיני עצים מותאמים יותר לסביבה ובראשם טטרקליניס מפריק  – עץ מחט קטן שמוצאו ממערב הים התיכון, בעיקר צפון אפריקה. סימן ההיכר של העץ הוא האצטרובל. יש לו ארבעה קשקשים בלבד. חידוש נוסף הייתה נטיעת השיח הגדול כסיה, שצומח ביער בהצלחה. עוד ניטעו מינים מיוחדים של איקליפטוס ושל עצי שיטה וכן עצי חורש ים-תיכוני שכבר ניטעו במקום בעבר. 
 
דרך נוף יער שווייץ
ברשימה זו נתאר את המסלול מדרום לצפון (כניסת אכסניית פוריה, כביש 7677). בפנייה מהכביש לדרך הנוף של היער נמצא מצפוה שאול אורון. 
 
מצפה שאול אורון – נמצא במבואה הדרומית ליער שווייץ, ליד אכסניית פוריה, צמוד לכביש 7677. המצפה, המשקיף על הנוף המרהיב של עמק הירדן, הכנרת, הגולן והחרמון, הוקם לזכרו של סמ"ר שאול אורון, שנהרג בקרב המר שהתחולל בשג'אעיה שבעזה בעת מבצע צוק איתן (20 ביולי 2014).
 
ספסל צופה נוף – במרחק 2.35 ק"מ ממצפור שאול אורון, במפגש הדרך הפונה שמאלה למחצבת פורייה, נח ספסל בצל עץ אקליפטוס. יופי של פינה אינטימית. אגב, אין לכם מה לחפש במחצבת פוריה.  
 
מצפור יער שווייץ – המצפור הדרומי שביער כולל שתי סככות תצפית וספסלי ישיבה. כדי ליהנות מהתצפית יש לנוע לאורך הרחבה הארוכה ממקום למקום, ולגלות את חלונות הנוף שבין העצים. במקום מוצבים שני פסלים מאבן שחורה. המצפור סגור זמנים לרגל עבודות לשיפור הבטיחות. 
 
חניון נופש - מול המצפור, ממערב לדרך הנוף, נמצא חניון גוטמן, השוכן בצל חורשת איקליפטוס. בחניון יש שולחנות פיקניק ומתקני שעשועים לילדים. 
 
שיטה משתלשלת – שימו לב לכמה עצי בָּכוּת מפוארים הצומחים ליד חניון הנופש. עצי בכות הוא כינוי לעצים שענפיהם משתלשלים כלפי מטה, כאילו מתאבלים על משהו. במקרה שלנו העצים שייכים למין שיטה משתלשלת. זהו עץ עמיד ליובש ולכן מתאים לתנאי הסביבה שביער שווייץ. בזכות נופו המיוחד, הצבע הכסוף של עליו ופרחיו הצהובים, העץ מגוון היטב את נוף יער שווייץ. שאפו ליערנים. 
 
מצפור דו-מפלסי – נמצא כקילומטר מצפון למצפור יער שווייץ. המצפור, כשמו כן הוא, כולל שני מפלסי תצפית, המשקיפים על מרחבי הכינרת, הגולן והגליל. 
 
מצפור תלת-כיווני – נסיעה צפונה מביאה אותנו לצומת. דרך העפר היורדת ימינה (מזרחה), מובילה להר ברניקי (ראו בהמשך). הדרך, שאורכה כ-900 מ', תלולה מאוד ומתאימה לרכב 4X4.  
דרך סלולה יוצאת מהצומת שמאלה ומגיעה לאחר כ-100 מ' למצפור התלת-כיווני. זהו מצפור המחולק לשלוש סככות תצפית, שכל אחת מעניקה נקודת מבט משלה על הנוף. בין מרפסות התצפית עוברים שבילים סלולים, נגישים לאנשים בעלי מוגבלויות בתנועה. מהמצפור הצפוני אפשר לראות את אזור צפת ולמרגלותיו גם את הר ברניקי המתנשא מעל טבריה. ממול נראה הגולן ובימי חורף נאים אף חרמון הסבא. 
 
מצפור קרל לוץ - נמצא במדרון שמעל למצפור התלת-כיווני. חונים במצפור התלת-מפלסי שלצד דרך הנוף וצועדים כ-300 מ' במעלה דרך עפר למצפה קרל לוץ (מחסום אינו מאפשר מעבר רכב). המצפור, המשרת בעיקר את צועדי שביל ישראל ואת רוכבי שביל צופה כנרת, מנציח את זכרון של חסיד אומות העולם קרל לוץ, שבתפקידו כסגן קונסול בשגרירות שווייץ בבודפשט הציל ממוות עשרות אלפי יהודים.   
 
חניון קסטנבוים – החניון נמצא ליד המבואה הצפונית של היער, מעט ממזרח לה. בחניון יש שולחנות נגישים לאנשים עם מוגבלויות. 
דרך הנוף של היער מסתיימת ברחוב מעלה קק"ל שבטבריה עילית.
 
שביל אופניים צופה כינרת
בדרך העפר העוברת במקביל לדרך הנוף ומעליה (ממערב) עובר קטע משביל האופניים צופה כינרת. שביל צופה כינרת, יצירה של קק"ל, הוא מסלול רכיבה המיועד לאופני הרים. השביל מקיף את הכינרת בהרים שמסביבה ומעניק תצפיות מרהיבות על האגם. אורכו של שביל צופה כינרת הוא כ-142 ק"מ. השביל כולו כולל קטעי סינגל וקטעים תלולים הדורשים כושר גופני גבוה ומיומנות רכיבה גבוהה. כדי למצות את מלוא ההנאה כדאי לרכוב בשביל בנחת ולבקר גם באתרים שבקרבתו. מומלץ להקדיש למסע ארבעה ימים ולרכוב בניגוד לכיוון השעון.
קטע השביל העובר ביער שווייץ סלול כמעט כולו ונוח מאוד לרכיבה. הוא מתחיל בשדרות ספיר שבטבריה עילית, חוצה את היער במורד ומגיע לאכסניית פוריה. אפשר לרכוב משדרות ספיר לאכסניית פוריה ולשוב ברכיבה בדרך הנוף בחזרה לנקודת המוצא. השביל מסומן בעיגולים צבעוניים על סלעי בזלת.
באותו שביל ממש עובר גם קטע מ"שביל ישראל". 


הר ברניקי
הר ברניקי נראה היטב מיער שווייץ. גם מי שאיננו בעל רכב שטח, יוכל להגיע למקום ברכב פרטי מטבריה. ההר, השוכן למרגלות היער, מעניק מבט מרהיב על טבריה.
במאה ה-6 ציווה הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס להקיף את טבריה בחומה. החומה שבנה לא זו בלבד שהקיפה את בתי המגורים של טבריה, אלא גם טיפסה במדרון ההר התלול וכללה בתחומיה את הפסגה של הר ברניקי, המתנוססת ברום של כ-190 מ' מעל הכינרת. שרידי החומה ניכרים בהר.
נראה כי הסיבה למאמץ האדיר הזה הם המנזר והכנסייה שניצבו בפסגה המזרחית שבראש ההר. מהכנסייה אפשר היה להשקיף על "ארצו של ישו" – האזור שבו פעל ישו הנוצרי, הטיף את תורתו וביצע ניסים רבים המתוארים בברית החדשה. הכנסייה ששרידיה נחשפו במקום זכתה לשם "כנסיית העוגן", משום שמתחת למזבח הכנסייה התגלתה אבן בזלת בדמות עוגן, שמשקלה כחצי טונה. נראה כי האבן נחשבה בתקופה הביזנטית לחפץ מקודש, שנקשר בפעילותו של ישו בכינרת.
מבנה הכנסייה שנראה כיום במקום נבנה במחצית השנייה של המאה ה-8, תחת שלטון האסלאם. זו הייתה כנסייה גדולה, שאורכה 28 מ'. הכנסייה נבנתה במתכונת של בזיליקה, כלומר, בעלת אולם תווך ושתי סיטראות משני צדדיו. התקרה נתמכה בשני טורים של עמודים, שבעה זוגות עמודים בכל טור, ששרדו באתר עם הכותרות שלהם.
ההר נקרא על שמה של ברניקי, בתו יפת התואר של אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס ושל מרים החשמונאית. טיטוס המצביא הרומאי, שלימים נעשה קיסר רומא, לא עמד בקסמה וביופייה, התאהב בה ולקח אותה עמו לרומא. כאשר נבחר להיות קיסר רומי, נאלץ להחזירה ליהודה, משום שהעם הרומי לא רצה לראות בממלכתו מלכה יהודייה. להשתלשלות אירועים מרתקת זו אין קשר להר הנושא את שמה, אך זה לא הפריע לתושבי המקום לקרוא להר על שמה. ההר נקרא בערבית קצר בנת אל-מלכ (ארמון בת המלכה). ומי אם לא ברניקי ראויה לתואר ולהר הזה?

 
כיצד מגיעים? נוסעים לדרומה של טבריה ומרחוב הגליל, הרחוב הראשי של טבריה, עולים ברחוב הנטור לרחוב השילוח, פונים ימינה ומטפסים מיד ברחוב טולדנו המתעקל שמאלה ומטפס עד שמגיע לדרך עפר. הדרך, העבירה לכל רכב, מעפילה במרומי ההר כ-1.5 ק"מ, עד לרחבת החניה הקטנה שליד שרידי המנזר בהר ברניקי. 
 
עוד על צמחים הנזכרים בכתבה תמצאו באתר צמח השדה
 
 
מסלול נוסף בסביבה
קרדיטים
כתב וצילם: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך 4.8.2020