ממשיכים בנסיעה בדרך המסומנת בכחול. לאחר כחצי קילומטר מקדם את פנינו חניון שלום חרמון (1992-1920), על שמו של אחד מחלוצי ריקודי העם בישראל. יש כאן כמה שולחנות פיקניק, אחד מהם נגיש. במקום הזה הכינו במלחמת העצמאות מנחת למטוסים קלים, אך לנו לא ברור אם אכן השתמשו בו.
ליד החניון מסתעפת דרך עפר מסומנת אדום המתאימה לרכב 4X4. אנו נמשיך בדרך "הכחולה" ונגיע לאחר כ-600 מ' לחניון קטן נוסף ובו שני שולחנות נגישים. מהחניון נשקפת תצפית יפה על השפלה ומישור החוף.
מצפה עמיחי – נקודת תצפית מוסדרת על שם השופט והמחנך עמי דוויק (2000-1946) – נמצא כ-150 מ' במורד הדרך. התצפית היפה חושפת את נופי מישור החוף במרחב שבין חדרה לעזה. בדפי ספר המתכת המוצמד לתצפית אפשר לקרוא על דמותו של עמי דוויק, שבין שלל התפקידים שמילא עמד בראש תנועת הצופים בישראל.
בצד השני של הדרך (משמאל) נמצאת אנדרטה צנועה – סלע שרשומים בו חמישה שמות. כאן נרצחו ב-9 בנובמבר 1937 חמישה חברי גרעין שביקש להקים קיבוץ במקום.
חמשת חברי הגרעין – יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי, משה באומגרטן בר-גיורא, אריה מורדכוביץ ואהרון אולישבסקי – עבדו בשירות קק"ל וחצבו את הדרך שנועדה להובלת שתילים ליער שעתיד להינטע במקום. החמישה חלפו עם החמור שלהם על פני חבריהם הנוטעים וכעבור זמן קצר נשמעו יריות. חבריהם מיהרו למקום ומצאו חמש גופות.
הארץ התאבלה כולה, ובלוויה שנערכה באותו יום בקריית ענבים השתתפו רבבות. באסיפה שהתקיימה לאחר הרצח הסתיימו הדיונים באשר לשם הקיבוץ המיועד ונקבע כי ייקרא מעלה החמישה.