e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

אנחנו על המפה


לאחרונה הוציאה קק"ל לאור מפה מיוחדת במינה, ובה מידע על 110 עצי תפארת – עצים מיוחדים בישראל. לפניכם טעימה של חמישה עצים.

אלון מצוי במנצורה. צילום: חנן ישכר, ארכיון הצילומים קק"ל

בימים אלה הוציאה קרן קימת לישראל לאור מפת טיולים מיוחדת במינה. ככל הידוע לנו, זוהי מפה ראשונה מסוגה בישראל. מדובר במפת ישראל בקנה מידה של 1:250,000, שבה מצוינים 110 עצים מיוחדים בישראל. בגב המפה מופיע צילום של כל עץ בליווי תיאור קצר שלו וכמובן – הסבר לדרך הגישה אליו. המפה הזו, שאנו קוראים לה מפת 110 עצי תפארת, מציעה 110 טיולים, מהחרמון ועד אילת. המספר 110 לא נבחר במקרה. הוא בא לציין את מניין השנים להיווסדה של קק"ל.
המידע שבמפה מסכם מחקר רב-שנים. במסגרת המחקר מתעד צוות של קק"ל את העצים המיוחדים של ישראל. עם הצוות הזה נמנים עמיקם ריקלין – מנהל יחידת הפיקוח של קק"ל ועורך המפה, וסוהייל זיידאן - מנהל אגף מטעים וחורש בקק"ל. הצילומים הם מעשה ידיו של צלם הטבע חנן ישכר.
המעקב אחר העצים המיוחדים נעשה מכמה סיבות. ראשית, עצים זה קרן קימת. מי ימפה ויתעד את העצים המיוחדים של ישראל אם לא קק"ל? סיבה נוספת היא הערך התרבותי המיוחד של העצים האלה. קק"ל, בין שאר תפקידיה, מטפחת את אתרי המורשת של הארץ. עצים גדולים וקשישים הם חלק בלתי נפרד מהמורשת שלנו. סיבה שלישית היא שלעצים שזכו לגיל מופלג ולממדים בלתי רגילים יש גם חשיבות מדעית. כל עץ כזה הוא ארכיון השומר מידע רב-ערך על שינויי אקלים, כמויות משקעים ונתונים רבים אחרים. לפעמים נעזרים בעצים עתיקים גם כדי לתארך אתרים ארכאולוגיים. סיבה נוספת, למי שלא השתכנע עד כה, היא המטען הגנטי של העצים האלה. ייתכן שלעצים יוצאי דופן יש גם מטען גנטי מיוחד. היערנים של קק"ל לוקחים מהעצים האלה ייחורים ומנסים לשעתק אותם. באמצעותם נוכל אולי לשפר את עצי היער בישראל. הגיע הזמן לערוך היכרות עם חמישה מן העצים האלה.


אלון תולע
בית הקברות הנטוש של מנצורה, גולן
שרידי הכפר הצ'רקסי אל-מנצורה עודם נראים סמוך לקיבוץ מרום גולן, ממש ליד הכביש. נחבא הרבה יותר הוא בית הקברות הישן של הכפר, שנותר ללא פגע, למרגלות הר בנטל. בית הקברות שוכן בלב חורש קטנטן, אך מרהיב ביופיו, שבו צומחים יחדיו עצי אלון תולע ואלון מצוי. חופת העצים מתנשאת לגובה 15 מטרים. הצמרות מסתבכות אלה באלה ואינן מעניקות לקרני השמש לחדור פנימה. באביב עולים כאן, כמו נרות נשמה, הגבעולים הגבוהים של איריס ארם נהריים ובראשיהם שלהבות מכחילות.
אלוני תולע מייצרים, אם רק מניחים להם, גזע מרכזי אחד. מי שעיניו היו בראשו, הפיק מגזעי אלוני תולע קורות נאות וישרות לקירוי ביתו. אבל בעצים שצומחים ליד בית קברות לא נהוג לפגוע, וכך צמח לו כאן אלון תולע אחד נהדר, כנראה משלהי המאה ה-19, עת הגיעו הצ'רקסים לגולן. אלון התולע שבקצה הצפוני של החורש, ליד השדה המעובד, הצמיח שני בדים נהדרים וגבוהים.  היקפו של הגזע הנמוך, שממנו מסתעפים הבדים, מגיע לארבעה מטרים. איזה עץ נהדר.

גישה: מצומת בנטל, מעט מצפון לקיבוץ מרום גולן (כביש מס' 959) ממשיכים מזרחה ומגיעים לאחר כ-2.5 ק"מ לצומת בראון. כאן פונים ימינה דרומה (כביש מס' 98) ונוסעים כ-1.5 ק"מ. אנחנו בין חורבות הכפר מנצורה. פונים דרומה בדרך סלולה בין שדות, נוסעים כ- 800 מ' ומגיעים היישר לחורשה.
אלה אטלנטית
בקעת בית נטופה, הגליל התחתון
יפה מאוד להשקיף על בקעת בית נטופה מההרים הסובבים אותה. לאחר חורף גשום הופך האגן המזרחי שלה לאגם מרהיב עין. חדי עין יוכלו להבחין גם מרחוק באלה אטלנטית נהדרת, הצומחת בקצה הצפוני של הבקעה. העץ הזה זכה ביופי נדיר. גזעו הענק מגיח מתוך גל אבנים ונוטה באלכסון דרומה, ממש מזמין לטפס עליו. רוב ענפי העץ משלימים עם נטיית הגזע דרומה, אך בכל זאת האלה שולחת גם בד גדול לכיוון צפון, דבר שמעניק לה נוף הרמוני, סימטרי כמעט. הענפים משתלשלים ארצה כמטרייה והם מעניקים מרחבים גדולים של צל.
העץ הרשים אף את אנשי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F). במפת הארץ ששרטטו בשנות ה-1870' הם טרחו וסימנו את האלה ורשמו לידה את הכיתוב: "תל אל-בוטמה" (תל האלה). תושבי האזור מספרים שהעץ נודע כנקודת מפגש מפורסמת. בעבר נערכו בצלו סולחות, נחתמו הסכמים ונפתרו חילוקי דעות. אין מקום יפה וטוב יותר מצל האלה הזו לפתור בעיות.

גישה: יוצאים מכביש צומת המוביל – צומת גולני (כביש מס' 65) לכפר הבדווי רומנה. מעט לפני הכפר יוצאת מהכביש דרך עפר המסומנת באדום. הדרך הזו מתאימה לג'יפים. דרך טובה ממנה, שמתאימה לרכב פרטי למרות שלא זכתה לסימון שבילים, יוצאת מאותו מקום לצפון מזרח. לאחר כארבעה ק"מ הדרך חוצה את המוביל הארצי. כאן יש לפנות שמאלה ולנסוע בשולי הדרך כשני ק"מ, עד לקרבת האלה. הקטע האחרון עשוי להיות בוצי בחורף.
שקמה
נחל נדר, כרמל
הדרך לשקמה הזו, בנחל גלים, היא טיול בפני עצמו. במצוק שמדרום לנחל פוערת את פיה מערת אורנית, שבה נמצאו שרידי אדם מתקופות פרהיסטוריות. חיש קל מגיע השביל לבית חרב, ולידו מבנה ששימש בריכה. ליד הבית צומחים כמה עצי בוסתן ועץ ברוש גדול ויפה. הבריכה אספה בעבר את מי עין קדם. כ-200 מטרים מהבריכה – צומת שבילים: כחול ושחור. הדרך הכחולה מעפילה במעלה נחל גלים ומשם בנחל כלח. אבל אנחנו פה בשביל המעיין, ולכן נפנה שמאלה בנחל נדר, על פי הסימון השחור. המדרון שיורד לנחל עמוס בעצי זית קשישים ומרהיבים, מהיפים בישראל. עץ שקמה עצום, מענקי השקמים בארץ, צומח ממש בערוץ. אבל השקמה הזו, למרות הגזע הענק שלה, נראית במצב קשה. רוב ענפיה יבשים. במצב מעורר החמלה הזה היא שורדת כאן איכשהו כבר שנים לא מעטות. השקמה צומחת בתחום גן לאומי כרמל ולא נותר לנו אלא לקוות שאותות המצוקה שהיא משדרת ייקלטו, ושהשקמה המפוארת תזכה לסיוע רפואי.
אם כבר הגענו לכאן, כדאי שנישא את עינינו למעלה הנחל. ברחבה יפה שלמרגלות מצוק סלע קטן נובע עין קדם, מהמעיינות היפים בכרמל. 

גישה: נכנסים לטירת כרמל בכניסה הדרומית ונוסעים ברחוב ז'בוטינסקי עד הכיכר השלישית. בכיכר פונים שמאלה לרחוב הרצל ופונים ברחוב השני ימינה (רחוב השחרור). בכיכר ממשיכים היישר לפנים, ברחוב החרוב, שהופך לדרך העפר. נוסעים בדרך כחצי ק"מ עד לשלט של רשות הטבע והגנים המציין את גבול שמורת הר הכרמל. השאר – לפי התיאור שנכתב קודם.
שיטה סלילנית
רהט, נגב צפוני
עצי שיטה סלילנית הם העצים הנפוצים בנגב ובערבה. שם באזורים החמים, צומחים עצי הסוואנה האלה רק בערוצי הנחלים הגדולים, משום שרק בהם יש די מים לכלכל אותם. המצב שונה בנגב הצפוני. כאן יש יותר גשם ועצי השיטה המעטים שצומחים כאן, מעיזים לצאת מהנחל אל השטחים המישוריים. עץ אחד כזה, מהמרהיבים בישראל, צומח בדד בשדה מעובד ממערב לרהט, סמוך לנחל גרר. הוא מיתמר כ-9 מ' מעל לאדמה, ויוצר נוף בקוטר של כ-18 מ'. פשוט תענוג. 

גישה: נוסעים מקיבוץ שובל דרומה לכיוון רהט (כביש 264). כ-3.5 ק"מ מהכניסה לשובל פונים מערבה בדרך עפר המגיעה מיד לבית הקברות של רהט. הדרך עוברת לאורך הגדר הצפונית של בית הקברות ומתעקלת שמאלה לדרך שדות. העץ כבר נראה כ-400 מ' ממערב. המשך הנסיעה תלוי במצב הדרך ובסוג הרכב.
אשל הפרקים
באר רבובה, נגב מערבי
בראשית המאה העשרים ניסו השלטונות העות'מאניים לכנס את הבדווים בנגב המערבי ביישובי קבע, כדי לנסות ולהשליט מעט סדר בדרום הפרוע. הם חפרו בארות בתקווה שהבדווים יתיישבו סביבם. הבאר ברואייבה (רבובה), על גדת נחל בשור, היא עדות לפעולות אלה. מסביב לבאר הם נטעו עצי אשל פרקים, שהוכיחו כבר את יכולתם לצמוח במדבר. כך זכינו בקבוצה נהדרת של עצים. קל לזהות אותם על פי עליהם הקשקשיים והמאפירים ועל פי קליפות גזעיהם המצולקות.
עצי האשל היפים ביותר במקבץ זה צומחים סמוך לדרך הבשור. הם נראים גדולים גם למתבונן בהם מבחוץ, אך כדי להתרשם באמת מיופיים ומעוצמתם כדאי לחדור אל תוככי נופיהם העבותים. כל עץ הוא יער קטן, עם גזעים מתעקלים ומתפתלים, חלקם מתרומם לצמרת ואחרים משתוחחים ארצה. גם כיום משמשים עצי אשל הפרקים כמשברי רוחות המגינים על הפרדסים בסביבה. 

גישה: מכביש צאלים-צומת מגן (כביש מס' 222) מסתעפת צפונה דרך עפר המסומנת באדום. הדרך מתעקלת שמאלה לאחר כ-2.5 קילומטר. אחרי העיקול מסתעפת ימינה דרך עפר "ירוקה", המגיעה לאחר קילומטר לבאר רבובה. ניתן להגיע לבאר רבובה גם ב"דרך הבשור"
מפה
לקבלת המפה יש לפנות למוקד "קו ליער" 1-800-350-550
קרדיטים
כתיבה: יעקב שקולניק 
צילום: חנן ישכר
פורסם בתאריך: 12.09.2012