משמרות הסיור פועלות בכל סוף שבוע מהבוקר עד שעות אחר הצהריים, וכל משמרת בוחרת לעצמה את סוג הפעילות שמתאים לה. מקובל מאוד לשוטט בין החניונים ולהציע למבלים שקית לאיסוף האשפה, להסביר שכדאי לפנות את האשפה למכל האשפה הגדול שבקצה החניון ולהעיר בעדינות למי שקוטף פרחי בר או שהתנהגותו טעונה שיפור. רבים מנקים את היער בעצמם.
משמרת יכולה להיות משפחה עם ילדים, רוכבי אופניים או שני בני זוג. כל הסיירים לובשים חולצות שעליהן כתוב "מתנדב קק"ל", והמבלים ביער מבינים היטב את משמעות הדבר. "הקהל מכיר אותנו", אומר בנצי, "אנחנו לא צריכים להסביר למבלים ביער מי אנחנו. רובם מפרגנים לנו על הפעילות שלנו, ובכלל, החוויה של המפגש עם הקהל היא חיובית מאוד. הציבור מעריך מאוד את העובדה שיש מי שפוקח עין ושהיער איננו הפקר".
הסיירת ממלאת לפעמים תפקידים מבצעיים של ממש. זה קרה, למשל, בנובמבר 2016, בזמן שגל שריפות גדול פקד את הארץ. מתנדבי סיירת יער חורשים ומתנדבים רבים מהסביבה איישו את היער 24 שעות ביממה במשך שלושה ימים. שלושה ימים קודם לכן פרצה שריפת יער ליד נירית וכילתה שלושה בתים. "התפקיד שלנו היה לדווח על דמויות שמשוטטות ביער בנסיבות חשודות, והיו כאלה", אומרת אביטל. "לתדהמתנו גילינו גם חבורת מטיילים שהדליקה מדורה בזמן שהארץ בוערת ובחוץ נושבות רוחות מטורפות ויבשות שהופכות כל גיץ לשריפת ענק".
סיירת יער חורשים הפכה לגורם מוכר לתושבים, וחבריה משמשים מתווכים בין הציבור לבין היער, הרשות המקומית וקק"ל. "אנחנו מקבלים הרבה טלפונים", אומרת יולנדה. "אנשים שואלים אותנו אם מותר לחגוג ימי הולדת ביער (כן, למעט אירועים גדולים שמופנים ליערן סיני פזטל), אנחנו מסבירים מדוע דילול עצים הוא בסופו של דבר פעולה לטובת היער והתושבים שמסביב, ואנחנו גם מעבירים ידיעות על מפגעים או התרחשויות אחרות שקורות ביער".
אביטל ויולנדה מארגות מדי פעם בפעם השתלמויות מקצועיות לסיירים, שפתוחות גם לקהל הרחב. הבוטנאית שרה אדר הדריכה סיור בוטני; אסנת מרון, בעברה מדריכה בבית ספר שדה, הדריכה את הקהל בשלוליות החורף שנמצאות ביער; וירון צ'רקה, הצפר הראשי של קק"ל, הדריך בתחום ההתמחות שלו.