e ירוק - מטיילים עם קקל קרן קיימת לישראל

חניון איבים וגבעת המרדפים


טיול קצר לכל המשפחה במישור החוף הדרומי

דרך עפר מסומנת ירוק יוצאת מחניון איבים של קק"ל, חוצה שדות מעובדים ועוברת בשולי רכס הכורכר של ניר עם. בימים כתיקונם הדרך, שאינה באחריות קק"ל, עבירה לרכב פרטי. בחורף כדאי לשקול דווקא לצעוד לאורכה וליהנות ממזג אוויר נעים, מהפריחה ומהנוף. שולחנות פיקניק נמצאים בחניון שבתחילת המסלול ובחניון שבסופו. 
בדרך לחניון איבים
שלט ההכוונה החום שבכניסה לכפר הסטודנטים איבים אינו מותיר מקום לספק. עולים בזהירות על מדרגת המדרכה הנמוכה ונוסעים בין כביש 232 לגדר הכפר ושדרת האיקליפטוסים המלווה אותה. איבים נוסדה בשנת 1953 כחווה חקלאית של איחוד הקבוצות והקיבוצים. לאחר כמה שנים נפסקה העבודה בחווה. בשנת 1992 נוסד כאן כפר סטודנטים במטרה לקלוט עולים צעירים המעוניינים להמשיך ללימודים גבוהים לאחר קליטתם הראשונית, בעיקר במכללת ספיר שליד שדרות.
לאחר כ-250 מ' הדרך מתעקלת שמאלה ועולה מעט במדרון מתון. כדאי לעצור בשיא הגובה, לצאת מהרכב ולצפות בנוף. למרגלותינו נטועים מטעי חוחובה. מעבר להם נמצא מאגר שדרות שבנתה קק"ל בשנת 2010 בתרומת JNF ארה"ב. המאגר, שקולט את קולחי שדרות ויישובי הסביבה, מוסיף למגדלי האזור שני מיליון מ"ק מים בשנה. הלאה משם נראים הקיבוצים ברור חיל ואור הנר, ומי שיאמץ את עיניו יראה גם את יישובי צפון עזה ומשהו מאשקלון.
חוחובה הוא צמח שראוי להתעכב עליו, שכן שדות החוחובה הולכים ומשתלטים על מרחבים גדולים במערב הנגב. חוחובה הוא שיח ירוק-עד שגובהו מטר עד שניים הצומח בר במדבריות של דרום ארצות הברית ומכסיקו. מכיוון שכך, קל להבין שהצמח הזה מוכן להסתפק בכמות מעטה של מים, ושהחום במערב הנגב לא עושה עליו יותר מדי רושם. הצמח אינו משמש למאכל ועל כן אפשר להשקות אותו במי קולחים, היישר ממאגר שדרות.
שיח החוחובה מצמיח פירות בגודל של עד שני סנטימטרים. בכל פרי יש זרע קשה בצבע חום המכיל שיעור גבוה של שמן. שמן חוחובה עמיד מאוד לחמצון והוא חסר ריח וצבע ועל כן הוא מבוקש מאוד כחומר שבו מטמיעים תכשירים קוסמטיים וכתוסף דלק למכוניות. השמן הזה יקר פי כמה וכמה משמן זית. ישראל הקטנה נמנית עם יצרניות שמן החוחובה הגדולות בעולם, אם לא הגדולה שבהן.
חניון איבים
חניון איבים הוא חניון רחב ידיים. קק"ל, בסיוע ידידיה בשווייץ, הקימה בו תיאטרון פתוח, מתקני שעשועים ושולחנות פיקניק לרוב, הפזורים על פני שטח נרחב. שבילים סלולים מוליכים לרחבות עגולות שבהן הוצבו שולחנות נגישים לאנשים עם מוגבלויות. 
החניון מצטיין במגוון מיני עצים. תמצאו כאן, מלבד עצי אורן ירושלים ואיקליפטוס המקור, גם מינים נוספים של איקליפטוס, מיני שיטה, שיזף מצוי, חרוב מצוי ועצי הבוסתן זית ותות.
בין שדות וכחול שמיים
הדרך המסומנת ירוק מאגפת את חניון איבים ממערב ומצפון ופונה צפונה פחות או יותר. מימין – שדה חיטה,  משמאל – בתים חדשים בשדרות מתקרבים לחניון איבים. בשולי שדה החיטה בצד ערוץ רדוד צומחת שדרה של עצי איקליפטוס. דרכנו חוצה את הערוץ הרדוד בקצה המערבי של השדרה ומגיעה לאחר כ-150 מ' לצומת דרכים. מי שיפנה ימינה בעקבות הסימון האדום יגיע לדרך נוף נחל שקמה. אנחנו נמשיך היישר לפנים בדרך "הירוקה" אל מרחבי מערב הנגב. עצי שיזף מצוי מלווים אותנו לאורך כל הדרך. 
כקילומטר מצומת הדרכים אנו פוגשים עצי שקמה ענקים ומשוכות צבר שנותרו משדות הכפר הערבי נג'ד. כוחות מחטיבת הנגב השתלטו על הכפר ב-13 במאי 1948, במסגרת מבצע ברק. המבצע נועד ליצור רצף טריטוריאלי ולבסס את השליטה בצירי התנועה שבמערב הנגב לקראת הפלישה הצפויה של הצבא המצרי. הדרך שלנו, המסומנת ירוק, חיברה בעבר בין נג'ד לכפר הגדול הוג', שליד קיבוץ דורות. 
צל העצים הגדולים שמשמאל לדרך הם מקום יפה להפסקה. יש כאן אמנם גדר בקר, אך יש בה פרצות רחבות ואפשר להגיע לעצים בנוחיות. לצערנו, לא נוכל להמליץ על טיפוס לגבעת הכורכר שממערב לדרך. בין השרידים הדלים של חורבת אום טאבון שעל רכס הכורכר יש מערת קבורה, אך היא אינה מסומנת ומסביבה בורות מסוכנים. בחורבה נמצאו חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית. בצדה המזרחי של הדרך נמצאים שרידי מחצבה קדומה בכורכר.
נחל מרדים
מעצי השקמה הגדולים נוסעים כ-600 מ' צפונה ומגיעים לדרך סלולה – הדרך הישנה שהובילה מקיבוץ אור הנר לכביש 34. נפנה שמאלה, ניסע עוד כ-400 מ' ונגיע למקום מפגש עם כביש חדש שסללה קק"ל. ליד נקודת המפגש נראה גשר בטון שנבנה בתקופת המנדט כדי להתגבר על ערוץ קטן שעובר לידו. לאחר שנפנה שמאלה נגלה מקום חניה נוח בצד הכביש. 
נסיעה של כמה עשרות מטרים מביאה אותנו לערוץ נחל מרדים. גם כאן נראים שרידים של גשר בטון. במקום הזה עבר תוואי מסילת הברזל שסללו הטורקים במלחמת העולם הראשונה מדיר סנייד (ליד נתיב העשרה) לגבעות הכפר הוג', שנמצאות בין שדרות לקיבוץ דורות. 
הטורקים החלו בסלילת המסילה באפריל 1917 כחלק ממערך ביצורים שנועד לקדם את פני "חיל המשלוח המצרי" – הצבא הבריטי שיצא ממצרים לכיבוש ארץ ישראל וסוריה ונתקע באזור נחל בשור לאחר כישלון כפול לכבוש את עזה. בשל לחץ הזמן נבנתה המסילה בחופזה. המהנדסים הטורקים למדו היטב את תוואי השטח. הם ביקשו להימנע משיפועים חריפים ומבניית גשרים, ולכן כשהמסילה הגיעה לנג'ד, ליד קיבוץ אור הנר של ימינו, היא איגפה את הכפר מצפון ורק אחר כך ירדה דרומה להוג'. ייתכן שהגשרים הספורים שנבנו בכל זאת בשירות המסילה נעשו מעץ.  
המסילה להוג', שאורכה היה 12 ק"מ, לא פעלה זמן רב. לאחר כיבוש באר שבע ב-31 באוקטובר 1917, התקדמו הבריטים במהירות, וב-8 בנובמבר כבשו גם את הוג' לאחר קרב קשה. המסילה ננטשה. אנשי הכפרים שבסביבה, נג'ד, סִמְסִם ומנצורה, ניצלו חלקים ממנה כחומר בנייה.
גבעת המרדפים
מנחל מרדים נוסעים עוד כ-350 מ' ובקצה חורשת האיקליפטוסים פונים בדרך עפר שמאלה (סימון ירוק). נוסעים בדרך כ-200 מ' ופונים ממנה שמאלה לראש גבעת המרדפים (תל מע'רת ע'זה).
הגבעה מתנשאת כ-120 מ' מעל פני הים מדרום לנחל שקמה. מראש הגבעה יש תצפית יפה על בית להיה ועל צפונה של רצועת עזה, על אזור נתיב העשרה ועל חולות אשקלון. ליד האנדרטה הציבה קק"ל כמה שולחנות פיקניק ובמורדות הגבעה נטעה בט"ו בשבט 2012 נטיעות חדשות.
בין העצים ניצבת אנדרטה לזכרם של שישה נופלים. שניים מהם, שלמה גליקשטיין ושמחה קוריכמן, היו עובדי מקורות (שמחה ניהל את מרחב הנגב של החברה). ארבעת האחרים – יואב ארד, משולם פליגלמן, נחום קפלן ואורי (ג'ימי) רוזן – היו חיילי צה"ל. השישה נזעקו לקדם את פניה של חוליית מסתננים שחדרה ב-1 בנובמבר 1956 מרצועת עזה לאזור איבים. כאשר ירדו מכביש הביטחון, ממזרח לקיבוץ ארז, עלה הג'יפ שבו נסעו על מוקש וכל השישה נהרגו.
כאן, בנקודה הדרמטית הזו, מסתיים מסענו.
קרדיטים
כתיבה וצילום: יעקב שקולניק
חניון איבים הוקם בסיוע ידידי קק"ל בשווייץ.
תאריך העלאה: 06.02.2018