הכלאות טבעיות בין אורן ברוטיה לאורן ירושלים קיימות בכמה מקומות בארץ, בעיקר באתרים ששני מיני האורנים גדלים בהם אחד ליד השני, ויש התחדשות טבעית. מכאן עולה השאלה, לאן מובילה המגמה של יצירת מכלואים? האם כדאי לעשות בהם שימוש בייעור בארץ?
בשנות ה-90 של המאה הקודמת נמצאו בכמה יערות בארץ עצים גדולי ממדים שזוהו כמכלואים של אורן ירושלים (Pinus halepensis) ואורן ברוטיה¹ (Pinus brutia). הזיהוי נעשה על ידי בחינת תכונות מורפולוגיות (כמו אורך המחטים וזווית האצטרובל לגזע) וכן בבדיקה גנטית. נפח הגזע של עצים אלה היה גדול בממוצע יותר מפי שניים מנפח גזע של אחד משני הוריהם. מקור הזרעים היה כנראה ביוון, מאזורים שבהם שני המינים גדלים בסמיכות זה לזה. הצימוח המהיר והמחשבה כי מכלואים אלה עמידים בפני מצוקוקוס ג'וזפי (Matsucoccus josephi) – כנימה שגרמה נזק גדול לאורן ירושלים, הביאה לבחינת נושא המכלואים בישראל.
במחקרים שנעשו בארץ ובמדינות ים-תיכוניות נוספות² נמצא כי הכלאות טבעיות בין אורן ירושלים ואורן ברוטיה יכולות להתקיים, מפני שקיימת חפיפה בין תקופות הפריחה שלהם. עם זאת, הכלאות יכולות להתקיים רק כשאורן ברוטיה הוא ההורה הנקבי ואורן ירושלים הוא ההורה הזכרי. הכלאה הפוכה לא יכולה להתקיים, כנראה בשל מחסום גנטי.
בהכלאות מכוונות בין שני המינים (הכלאות שנעשו בידי בני אדם) נמצא כי נוצרו מעט מאוד אצטרובלים וכי אחוז הנביטה של הזרעים היה נמוך. כמו כן נמצא כי למכלואים שנוצרו יש און כלאיים, כלומר, הצימוח שלהם מהיר מאוד. בישראל נערך מעקב בן יותר מעשור אחר הצאצאים בחלקת מחקר המצויה ביער בן שמן. למכלואים מבטיחים נעשה ריבוי וגטטיווי – כלומר ריבוי שלא באמצעות זרעים, כך שהם היו זהים מבחינה גנטית לצמח האם. מכלואים אלה הודבקו במצוקוקוס. נמצא כי רמת הרגישות של המכלואים למצוקוקוס הייתה שונה, והיא נעה בין זו של אורן ירושלים (רגישות גבוהה) לבין זו של אורן ברוטיה (רגישות נמוכה).
מכלואים טבעיים (F1) הוכלאו באופן טבעי עם אורן ברוטיה שגדל בסביבתם. זרעים נאספו מעצים אלה והונבטו (F2). השתילים היו בעלי צימוח נמרץ בשנה הראשונה להתפתחותם, אך נמצאו כבעלי רגישות גבוהה למצוקוקוס.
הכלאות פתוחות מתרחשות בארץ בין אורן ברוטיה לאורן ירושלים באופן טבעי, והזרעים שנוצרים חיוניים. מכלואים טבעיים קיימים בכמה מקומות בארץ, בעיקר באתרים ששני מיני האורנים גדלים בהם בסמיכות וחלה בהם התחדשות טבעית, כמו במקרים של שריפה. מכאן עולה השאלה – לאן מובילה מגמה זו של יצירת מכלואים? האם כדאי לעשות בהם שימוש בייעור בארץ?
כיוון שאורן ירושלים ואורן ברוטיה עוברים הכלאה באופן טבעי, סביר להניח שנאבד באופן הדרגתי את טוהר המינים האלה בישראל. בשל כך כדאי להימנע מאיסוף זרעים במקומות שהם גדלים בסמיכות. בשל הצימוח המהיר שלהם ונופם המרהיב כדאי לעשות בהם שימוש בייעור, אולם רק לאחר בחירה מדוקדקת של מכלואים שיש להם צימוח מהיר ושרגישותם למצוקוקוס נמוכה. לא מומלץ לעשות שימוש במכלואים טבעיים מדור F2 בשל הרגישות הגבוהה שלהם למצוקוקוס.
לקריאה נוספת
1. חת ד' 1990. התפתחות מכלואי אורן ירושלים X אורן ברוטיה ביער גזר. השדה כא 467-465.
2. מדמוני ע', שילר ג', מנדל צ', משה י' וריוב י' 2002. הכלאות מבוקרות ופתוחות בין אורן ברוטיה לאורן ירושלים בישראל. יער 2: 79-73.