בניגוד לבני אדם ויצורים אחרים על פני כדור הארץ, עצים יכולים להגיע לגיל המופלג של אלפי שנים. איך אנחנו יודעים את גילם? מהן השיטות לתיארוך, עד כמה הן מהימנות, והאם אכן גילם של עצי הזית ברחבי הארץ מגיע לאלפי שנים?

השיטה הקלה והפשוטה ביותר לתיארוך עצים היא השימוש בכתובים ובציורים. נוסעים שסיירו בארץ השאירו עדויות על עצים הגדלים בארץ. דוגמה לכך הוא אלון התבור הגדול על קברו של רבי אבא חלפתא (סמוך לצומת חלפתא שליד מע'אר). העץ תועד כעץ בוגר כבר לפני 450 שנה על ידי הנוסע האיטלקי רבי משה באסולה, שכתב: "שם התפללתי על קבר רבי חלפתא, והוא במישור, ואילן גדול על קברו"¹. תיעוד דומה יש על אשל אברהם בחברון ועל עצים נוספים ברחבי הארץ. חסרונה של השיטה הוא שאיננו יודעים אם אכן מדובר באותם עצים שתועדו, והאם האלון שגדל כיום על קברו של רבי אבא חלפתא הוא אכן אותו אלון שתועד.

שיטה אחרת היא דנדרוכרונולוגיה (דנדרון ביוונית פירושו עץ, וכרונוס פירושו זמן). זוהי שיטה מדעית העוסקת בקביעה מדויקת של גיל עצים. וכך זה עובד: בעצים רבים, כשמתבוננים בחתך של הגזע, אפשר להבחין בטבעות המצויות זו בתוך זו. בכל טבעת אזור בהיר ואזור כהה. טבעות אלה הן תוצאה של צמיחתו של העץ לרוחב. האזור הבהיר מורכב מתאים גדולים ודקי דופן הנוצרים בראשית עונת הצמיחה, ואילו האזור הכהה בנוי מתאים קטנים ועבי דופן הנוצרים בסיום העונה. כלומר, בכל שנה נוצרת טבעת אחת המייצגת את עונת הצמיחה ועונת התרדמה, כך שמספר הטבעות בגזע מעיד על גילו של העץ.

צילום: יעקב שקולניק

עדיף לבחון גזעים שלמים, אך כדי לא לכרות עצים שרוצים לתארך אפשר להשתמש בקדוחות. בעזרת מקדח עצים חלול, מוציאים מן מהגזע קדח דמוי עיפרון מההיקף עד לליבה. לשיטה זו כמה חסרונות: טבעות נוצרות רק בעצים השרויים בתרדמה במשך חלק מהשנה ואשר מתעוררים בעונת הצמיחה, לכן אי אפשר לתארך בעזרתה עצים שאינם יוצרים טבעות שנתיות, כמו איקליפטוס ושקמה. גם בעצים שיוצרים טבעות שנתיות העניין אינו כה פשוט. יש שנים שבהן ייווצרו טבעות אחדות ויש שנים שבהן לא ייווצרו טבעות כלל, הכול בהתאם לתנאי מזג האוויר. קושי נוסף הוא ששיטה זו לא מאפשרת לתארך עצים שגזעם חלול, כמו עצי הזית בגת שמנה בירושלים.

עץ, בן כמה אתה?

שיטה נוספת לתיארוך היא תיארוך פחמן-14 – שיטה שהומצאה בשנת ²1949. זוהי אחת השיטות המדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים, וכן לגילם של עצים. בטבע מצויים שלושה איזוטופים של פחמן: פחמן-12, המהווה 99% מהפחמן בטבע, פחמן-13, המהווה קצת פחות מאחוז מהפחמן בטבע, ופחמן-14. לעומת שני סוגי הפחמן הראשונים (פחמן-12 ופחמן-13), שהם יסודות יציבים, פחמן-14 הוא יסוד רדיואקטיווי, כלומר, הוא דועך במשך הזמן והופך ליסוד אחר (חנקן-14). קצב הדעיכה שלו קבוע, והוא נמדד על ידי זמן מחצית החיים, המגיע ל-5730 שנה. כלומר במשך תקופת זמן של 5730 שנה, מחצית מן הכמות של פחמן-14 דועכת והופכת לחומרים אחרים. ריכוז פחמן-14 באטמוספרה הוא קבוע, כיוון שבמקביל לדעיכת פחמן-14 לחנקן-14, אטומים של חנקן-14 הופכים בגובה האטמוספרה לפחמן-14. תהליך זה מביא לשיווי משקל בין יצירת החומר להתפרקותו. פחמן-14 מוטמע בצמחים עם איזוטופים אחרים של פחמן תוך כדי תהליך הפוטוסינתזה. תהליך ספיגת הפחמן נעצר כשהצמח מת. מאותו רגע שיעור הפחמן בחומר הולך ופוחת עקב הדעיכה הרדיואקטיווית שלו. לכן, אם ידוע היחס בין פחמן-14 לאיזוטופים אחרים של פחמן באטמוספרה בתקופת החיים של הצמח, אפשר לחשב כמה זמן עבר מאז על ידי מדידת היחס בין הכמות של פחמן-14 בחומר לבין כמותם של האיזוטופים היציבים של הפחמן. כלומר, אם מצויה בחומר רק חצי מכמות שהיתה מצויה באוויר בימי חייו של החומר, גילו של החומר כ-5,730 שנים וכן הלאה. את הדגימות לבדיקה של פחמן-14 יש לקחת מהאזור הבוגר ביותר עץ. לפעמים זו יכולה להיות בעיה כיוון שלא תמיד אפשר לדעת  היכן אזור זה נמצא.

לקריאה נוספת:

1.    גלון י' 2005. עצים בוגרים בישראל. סקר עצים בוגרים בישראל 2005-1990 וסיפורי עצים. נצפה בתאריך 3.1.2012.
2.    אלכסנדרוביץ ג' 2010. תיארוך פחמן-14 ואיך זה קשור למתמטיקה. לא מדויק. נצפה בתאריך 3.1.2012.