ברוש מצוי (Cupressus sempervirwns) הוא עץ ירוק-עד השייך למשפחת הברושיים¹. זהו מין טבעי באגן הים התיכון והוא גדל בר בישראל. במדינות ים-תיכוניות יש לו מגוון תפקידים: הוא משמש לייעור, עצתו משמשת לבניין ולרהיטים ומפיקים ממנו חומרים המשמשים לרפואה. נוסף על כך הוא מהווה מחסום בפני רוחות וכן מפני שריפות. בישראל נטועים כ-32 אלף דונם של עצי ברוש לנוי.

שריפות יער הן תופעה שכיחה באזורי אקלים ים-תיכוניים, והן חלק מן האקוסיסטמה הים-תיכונית. אקוסיסטמה זו היא אחת הדליקות בעולם בשל האקלים (קיץ ארוך, חם ויבש) וסוג הצומח (תכולת כימיקלים גבוהה כמו שרפים, שמנים וטרפנים הנותנים לצומח את האופי הארומטי שלו). אלפי דונם של יער נשרפים מדי שנה, הנזק שנגרם עצום, וההתמודדות עם השריפות יקרה מאוד.

בעבר הובחן כי לצמחים שונים רמת דליקות שונה. מחקר בתחום החל כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. במחקר ובתצפיות שדה שנעשו באזור הים-תיכוני נמצא כי ברוש מצוי הוא אחד ממיני הצמחים הים-תיכוניים שבעירתם איטית והוא עמיד יחסית בשריפות². להלן הנתונים שהובאו במחקר.

•    במקרים רבים באזור הים-תיכוני ניצתות שריפות על פני הקרקע, שכן נשר העלים הוא חומר מצוין לבעירה. הוא בוער בקלות רבה יותר מענפים עבים ומגזעים. עלי הברוש, בניגוד לעלים של מיני עצים אחרים כמחטניים ורחבי עלים, הם קטנים מאוד ובאים במגע הדוק עם הקרקע, ולכן כמעט אינם נוכחים. מחטי אורן, לדוגמה, נושרים בזוגות והם ארוכים יחסית, יוצרים נשר מאוורר ולכן ניצתים ודולקים בקלות. בשל ממדיהם הקטנים של עלי הברוש ובשל העובדה כי הם לא יוצרים נפח על פני הקרקע, נשר עצי הברוש מחזיק את תכולת הלחות במשך זמן ארוך יותר מאשר במיני עצים אחרים, מה שמוביל לדליקות נמוכה. עלי הברוש ניצתים ונשרפים לאט כמו בשריפה של שכבת קרקע עליונה ולא כמו נשר עלים על פני הקרקע.

ברוש ביער יתיר. צילום: לימור אדרי, ארכיון צילומי קק''ל

•    אחד המדדים שקובעים את מידת הדליקות של הצמח הוא יחס בין חומר חי (ירוק) למת (יבש ונשרף בקלות). בברוש יחס זה נמוך ובשל כך דליקותו נמוכה.

•    דליקות של צמח תלויה בסידור הענפים והעלים. צורת הארגון של ענפי הברוש דחוסה, חופתו קומפקטית וצורת ארגון העלים שלו מהודקת (דחוסה). הודות לכך עצי ברוש מתפקדים היטב כמחסום בפני רוח. הם מקטינים את מהירות הרוח ביותר מ-70% והוא מגן על שטח שגודלו 20 פעמים גובהו של עץ ברוש בוגר. הקטנת עוצמת הרוח מביאה להקטנת האינטנסיוויות של השריפות ולהאטת קצב התפשטותן.

•    שורת ברושים נטועה כהלכה לא רק מאִטה את מהלך הרוח; חופת הברושים הצפופה אף בולמת את התלקחות גיצי האש ומאטה את התפשטות השריפה.

•    מידת הדליקות של 45 מינים ים-תיכוניים נבחנה במעבדה. נמדד הזמן עד להצתת העלים (בחורף ובקיץ) ב-750 מעלות. על פי שקלול הנתונים נמצא שברוש מצוי ממוקם בין עשרת המינים שדליקותם נמצאה נמוכה ביותר.

•    מתצפיות שנערכו באזורים שנשרפו נמצא כי במקומות רבים שרדו עצי הברוש, ואילו מיני עצים וצמחים אחרים שנשרפו כליל.

אסטרטגיה לניהול שריפות אינה יכולה להתבסס כמובן על החלפת מינים דליקים באלה שאינם דליקים. האסטרטגיה צריכה להתבסס על צמצום החומר הדליק במקומות אסטרטגיים (כמו למשל לאורך כבישים), ולכך שתילת ברושים יכולה להיות פתרון הולם. יש לציין כי כל זה אינו אמור במקרה שעוצמת השריפה חזקה. ההמלצה היא לטעת שורות ברושים במרווחים של 0.75–1 מטרים בין הברושים ו-1–1.5 מטרים בין שורות הברושים.

הברוש הוא העץ המתאים והמבטיח ביותר לנטיעות נגד שריפות. הוא יכול לגדול בטווח גדול של תנאים אביוטיים, הוא בעל ערך כלכלי, הוא מקטין את הסיכון לפריצת שריפות, מקטין את קצב השריפות, ובהכרח את האינטנסיוויות שלהן. ואכן, שורות ברושים משמשות כמחסום בפני שריפות במדינות ים-תיכוניות.

לקריאה נוספת.

1. שמידע א', המשרד להגנת הסביבה, פורחי סתיו ברוש מצוי. נצפה ב-15.11.2011

2. Neyisci T and Intinni M. 2006. The Use of Cypress Barriers for Limiting Fires in Mediterranean Countries. 3-18 p. In Cipresso e gli incendi, Programme interreg IIIB MEDICC. Valencia, Spain