הכרמל ושמו

על פי ההשערה המקובלת, מקור השם כרמל הוא בצירוף המילים כרם-אל (כרמו של האל). שם זה ניתן לאזור משום שהיה עשיר בכרמי גפן וזית ובעצי פרי. כינויים אחרים שהוצמדו להר הם "הראש הענק", "הראש הקדוש", "אף איילה" ו"הר אלף המערות". בפי האוכלוסייה הערבית שם ההר הוא "ג'בל מר אליאס", על שם אליהו הנביא.

הכרמל וגובהו

אף שתמיד מדברים עליו כמקשה אחת, הכרמל כולל שלושה אזורים: רכס אמיר, רמות מנשה ורכס הכרמל. האזור הגבוה ביותר באזור, המתנשא לגובה 546 מ' מעל פני הים, הוא רום כרמל, הסמוך לעספיא.

הכרמל בתקופה הקדומה

במערות שבאזור הכרמל נמצאו שרידים להתיישבות האדם הקדמון, אך למרות זאת האזור כולו לא היה מאוכלס באופן משמעותי במרוצת ההיסטוריה. מקומות שונים בתוכו שימשו כבתי מלאכה פרימיטיוויים לעיבוד כלים. גם בתקופה הנאוליתית הקדם-קרמית הייתה התיישבות במקום, ושרידיה נמצאו במערת ספונים ובמערת רקפת. נוסף על כך, ברכס הכרמל ישנם שרידים ליישובים קטנים מתקופת הברונזה המאוחרת, אך לא מדובר בהתיישבות בעלת היקפים משמעותיים.

הכרמל וגלגוליו השונים

בתקופת התנ"ך היה הכרמל חלק מנחלת שבטי אשר ומנשה, אך ככל הנראה לא היה משופע בתושבים יהודים, מאחר שכמעט לא נמצאו בו שרידים מתקופת ממלכת ישראל. לאחר מכן עבר הכרמל גלגולים שונים: האשורים כבשו אותו בשנת 721 לפני הספירה; בתקופת הכיבוש הפרסי החל שגשוג שכלל התיישבות באזור; הצלבנים, שכבשו בהמשך את המקום, בנו בו מצודות וביצורים; המוסלמים הזניחו את המקום, ואילו בתקופת הכיבוש העות'מאני החלו הדרוזים להתיישב בכרמל, בעיקר ביישובים ששרדו עד היום – דאלית אל-כרמל ועספיא.

הכרמל, צילום: אבי הירשפילד, ארכיון צילומי קק"ל

הכרמל במקורות

הכרמל זכה ללא מעט אזכורים בתנ"ך, בתלמוד ובמקורות היהודיים. כך לדוגמה, הנביא עמוס הביא את הכרמל כמטפורה לעשירונים העליונים: "וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ; וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" (עמוס א, ב); חז"ל הביאו רשימת ההרים שעליהם ישכנו לעתיד לבוא ירושלים ובית המקדש, ואף הכרמל נכלל ביניהם; אמרות נוספות שהובאו בגמרא מעידות על הכרמל כמקום מרכזי, רם ונישא: "אמר רבי חנינא: הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה, זהו שיעורו של רבי נחמיה" (בבלי, שבת לה), וכן: "אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" (שם).

גם בתנ"ך מוזכר הכרמל כסמל למקום נשגב, רם ונישא. הוא מובא כסמל לפריון ולכל טוב בירמיהו ב, ז: "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָה"; מתואר כמקום יפה ובעל נוי בשיר השירים ז, ו: "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל"; וגם כמקום בעל הוד והדר בישעיהו לה, ב: "הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן".

הכרמל ואליהו הנביא

בסיפוריו המקראיים של אליהו הנביא, הכרמל ממלא תפקיד משמעותי. על פי המקורות, במקום נערך כינוס לאומי חשוב, דבר המעיד על חשיבות הכרמל בקרב כלל האוכלוסייה הישראלית באותם ימים. גם בעיני עובדי האלילים, שהתמודדו מול אליהו הנביא, נתפס הכרמל כמקום חשוב, ושימש בין השאר כאזור תצפית לעבר האזורים הפניקיים, שבהם שגשגה עבודת האלילים.

הכינוס מתועד בין השאר בפסוקים בספר מלכים: "וַיִּשְׁלַח אַחְאָב, בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים, אֶל הַר הַכַּרְמֶל" (מלכים א יח, כ). גם מסעות אלישע, תלמידו של אליהו, המובאים במלכים ב, מעידים על מרכזיותו של הכרמל, גם כחבל ארץ הקשור לשומרון, שהיה באותה תקופה אחד המקומות המרכזיים בקרב העם.

על פי המסורת, מקום העימות בין אליהו הנביא לנביאי הבעל נמצא בקרן הכרמל (מוחרקה).

הכרמל ויינותיו

"השרוני נידון ככרמלי חי ולא מזוג חדש ולא ישן", נכתב בתוספתא (נידה פ"ג). הצבת אזורי השרון מול הכרמל בתחום היינות מעידה, כך סביר להניח, על מרכזיותם של גתות ויקבים רבים באותם אזורים. גם בעל ספר "אסף הרופא" הציב את יינות הכרמל בין שאר היינות שאפיינו אזורים הרריים בארץ ישראל, ואף רקם זיקה ברורה בין הכרמל לבין שאר הרי ישראל: "יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ירושלים ויין הרי שמרון ויין כפתור ויין מצרים – כל שבעת היינות האלה הם עליונים על מיני יין שבעולם, ויתר היינות הם הבל לעומת אלה, כי נבדלים אלה מכל יין לטיב ולריח ולטעם אף למרפא, והכל לפי החזק".

הכרמל, צילום: דוד הירשפילד, ארכיון צילומי קק"ל, 1963

הכרמל במדינת ישראל

עוד לפני קום המדינה, כבר בשנת 1882, החלה התיישבות יהודית ברכס הכרמל ובקצותיו, באמצעות ייסוד זיכרון יעקב, מאיה שפיה, עתלית, יגור ויקנעם. במסגרת יישובי חומה ומגדל הוקמו עין השופט, דליה ובית אורן.

כבר בתקופת המנדט הבריטי החל תהליך הגדרת הכרמל כשמורת טבע. אמנם ההליך זכה להתנגדות בשנות ה-50 וה-60, בעיקר מצד יזמים פרטיים ובעלי אדמות, אך בסופו של דבר החליטה הממשלה ב-1963 להקפיא תכניות בנייה מתוכנות על ההר, ושמונה שנים לאחר מכן הוקם באופן רשמי פארק הכרמל.

מאז נפתח פרק חדש בתולדותיו של הכרמל, ואחרי כל המערות, הקרבות, המצודות והמאבקים הבין-דתיים, זהו ללא ספק הפרק הירוק, הטבעי והפסטורלי ביותר בהיסטוריה הארוכה של ההר האהוב.