• עצי זית
• עתיקות
• תל יודפת

גליל תחתון

ב' 21.5

23-17

ג' 22.5

26-21

חורשה מעניינת של עצי לִבנה גדולים, תל יודפת, ולמי שנותר עוד כוח – גם עצי זית קשישים במיוחד

כיצד מגיעים?

במחלף החדש בצומת המוביל פונים מערבה (כביש 79) לכיוון שפרעם, ולאחר כ-200 מ' פונים ימינה בכביש 784, העולה דרך כפר מנדא לצומת יודפת. מצומת יודפת נוסעים מזרחה כ-1.5 ק"מ ליישוב יודפת (כביש מס' 7955), ופונים ימינה בכביש הגישה המוביל  ליישוב. נוסעים כ-150 מ' ופונים שמאלה בדרך סלולה, המגיעה לאחר כקילומטר לרחבת החניה שלמרגלות תל יודפת.

עצי הלבנה הגדולים

כ-100 מ' ממערב לרחבת החניה נמצאת רחבה חניה קטנה נוספת. היא משרתת את המטיילים שמבקשים לערוך פיקניק קטן בשולחנות שהציבה קק"ל בצל עצי לבנה רפואי. זה איננו חניון רגיל, אלא הזדמנות מקומית שקק"ל מנצלת.
בדרך כלל לבנה רפואי הוא עץ קטן, או שיח גדול. אבל כאן צומחים עשרות עצי לבנה, שלכל אחד גזע מכובד משלו. קשה לדעת מדוע התפתחו דווקא כאן עצי לבנה כה גדולים ומיוחדים. עובדה אחת בולטת לעין. עצי הלבנה האלה צומחים בין עיי החורבות של הבתים הקדומים של יודפת. האם זה קשור? האם יש כאן תנאי קרקע יוצאי דופן? או אולי מישהו החליט לעצב מתישהו את עצי הלבנה וטיפח אותם במיוחד? בינתיים אין לנו תשובה מספקת. אבל די לנו בעצם קיומה של החורשה המיוחדת.

תל יודפת

יודפת הייתה יישוב יהודי שקט בגליל, עד שנכנסה בה אש המרד ברומאים, שהתלקחה בשנת 67 לספירה. זה הזמן שבו העיר נזכרת לראשונה במקורות הכתובים. יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל, כותב בספרו תולדות מלחמת היהודים ברומאים שהוא ביצר את העיר לקראת המרד הגדול ואף קבע בה את מקום מושבו.
יודפת הייתה מקום נוח להגנה, כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו: "והעיר יודפת נמצאת כמעט כולה בראש הר תלול המוקף מעברים תהומות אין חקר, ובנַסות איש להשקיף למטה, תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר כי שם נבנתה בצלע ההר ואת המקום הזה ביצר יוסף בהקימו את חומת העיר לבל יוכלו האויבים להגיע משם אל ראש ההר המתנשא למעלה" (מלחמות היהודים ג, ז, ז, תרגום י"נ שמחוני).
מורדים רבים מהגליל התרכזו ביודפת. הרומאים, בהנהגת אספסיאנוס, לא התכוונו לוותר. הם צרו על העיר במשך 47 יום, תוך שהם מפגיזים אותה ב-160 מכונות ירייה ומנהלים מולה קרבות בלתי פוסקים, שגבו קורבנות כבדים משני הצדדים. בסופו של דבר השתלטו הרומאים על יודפת בעורמה, לאחר שבוגד מקרב הנוצרים יעץ להם לעלות על העיר בחשאי לפנות בוקר, כאשר על השומרים היגעים נופלת תנומה. כך, על פי דברי יוסף בן מתתיהו, נפלה העיר.
בתל יודפת נערכו חפירות בניהולו של מוטי אביעם. בחפירות נחשפו ביצורי העיר ובורות מים. שבילים מסומנים עוברים בין אתרי התל. אנו נתאר את המסלול המסומן אדום, המסלול המלא באתר.
השביל עולה בתלילות במדרון הצפוני של יודפת ומגיע למקום שבו נראה קטע מהחומה הצפונית.  גם מי שאינו ארכאולוג יכול להבחין בכמה שלבים בבניית החומה. השלב הקדום הוא מהתקופה החשמונאית (המאה הראשונה לפני הספירה). לקראת המרד נבנתה חומת סוגרים חדשה (חומה כפולה מחולקת לחדרים באמצעות מחיצות רוחב). נראה כי במהלך הקרב נגד הרומאים מילאו הנצורים חלק מהסוגרים באבנים כדי לחזקה.
האגף הצפוני של יודפת, הנמוך יחסית לסביבתו, היה הצד הפגיע יותר ולכן גם המבוצר ביותר. הארכאולוגים מצאו באגף הצפוני את שרידי הסוללה שבנו הרומאים, אך כיום לא נותר ממנה שריד.
דרומה מהחומה נראים בורות המים של יודפת. בורות שאספו מי גשם היו מקור המים היחיד ביודפת. המצור על העיר נערך בקיץ והמגינים מצאו את עצמם במחסור חריף של מים, שהקשה עליהם מאוד.
השביל ממשיך דרומה לאורך החומה המערבית של יודפת. כשהשביל מגיע כמעט לקצה הדרומי של יודפת, החומה יורדת מעט מראש הגבעה. תחילה החומה מלֵאה אבן בעובי כ-2 מ' ובהמשך הופכת להיות חומת סוגרים. באחד החדרים מצאו החופרים פתח חצוב בסלע בעומק כמטר וחצי. הפתח מוביל למנהרה שמגיעה לשלושה חללים תת-קרקעיים.
ממצא זה הולם היטב את תיאורו של יוסף בן מתתיהו על יום הכיבוש והימים שבאו אחריו: "ביום ההוא המיתו הרומאים רק את ההמון אשר ראו עיניהם. ובימים הבאים חקרו את המחבואים ושחטו את האנשים אשר הסתתרו במנהרות ובמערות והמיתו זקן ונער, ורק לנשים ולעוללים נתנו את נפשם לשלל" (מלחמות היהודים ג, ז, לו).
השביל מתעקל ומגיע לצדה המזרחי של הגבעה, למקום שבו נבנתה החומה על כבשן לצריפת כלי חרס. בניית החומה על הכבשן מעידה על מצוקת יושבי יודפת בעת המצור. הם נאלצו לוותר על מתקני מלאכה ואף על בתי מגורים שהפריעו לבניית החומה.
השביל ממשיך לאורך החומה המזרחית של יודפת ומגיע לשרידי רובע מגורים. בחפירות התגלו מבנים הרוסים לגמרי ועל רצפותיהם חפצים כגון כלי חרס ומטבעות. ראשי חיצים מברזל ואבני בליסטראות העידו על עוצמת הקרב. בשניים מהבתים נמצאו מקוואות טהרה.
בפינה הצפונית-מזרחית של הגבעה התגלו שרידי רובע מגורים מדורג. באחד הבתים נמצאו ציורי פרסקו. הם נלקחו מהאתר כדי לשומרם במקום בטוח. מכאן קצרה הדרך אל רחבת החניה.

הטיול הקצר. כרם הזיתים הקשישים

משך הסיור

שעה עד שעה וחצי.

מרחק הליכה

כ-1.5 ק"מ לכל כיוון.

אופי הטיול

טיול קצר. חוזרים לנקודת המוצא באותה דרך שבה מגיעים לכרם.

זהו טיול לאלה מבינינו שרוצים ליהנות ממראה עצי זית קשישים, מבלי להזיע יותר מדי. יוצאים מרחבת החניה מערבה בדרך העפר המסומנת אדום (בעבר אפשר היה לעבור בה ברכב פרטי, אך הדרך השתבשה בינתיים). צועדים כ-900 מ' למפגש עם דרך מסומנת ירוק. פונים שמאלה בעקבות הסימון האדום. אחרי 50 מ' הדרך "האדומה" פונה ימינה. ממשיכים עוד כ-300 מ' ומגלים מצפון לדרך (מימין) קבוצה של עצי זית קשישים ויפים, השייכים לתושבי הכפר כאוכב אבו אל-היג'א. לא נהמר כאן באשר לגילם של העצים, אבל אותות השנים הרבות שעברו עליהם ניכרות היטב. אחד הגזעים, שהיקפו יותר מ-5 מ', חלול לגמרי. לאחר שנהנינו ממראה העצים, נוכל לשוב לרכב בדרך שבאנו בה.

כתיבה: יעקב שקולניק
תודות: תודה למיכאל ויינברגר, מנהל אזור גליל מערבי כרמל קק"ל מרחב צפון, על עזרתו הרבה בהכנת המסלול
צילומים: יעקב שקולניק, נירו טאוב
מפה: נגה מזרחי, נגה עיצוב גרפי

פורסם ב-9.10.2011

לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, על עדכונים או שינויים הרלוונטיים למסלול  1-800-350-550

שימו לב,
הדלקת אש מסכנת את היער באופן ממשי.
היזהרו באש ביער – אין לנו יערות אחרים!
לכללי התנהגות ביער ומניעת שריפות

מה עושים פה?

e ירוק - מגזין הטיולים השבועי של קק"ל הירשמו לאתר כדי לגלות מסלולים מדליקים ולהתאהב בארץ מחדש. בניוזלטר e ירוק תקבלו עדכונים על שלל אירועי קק"ל והטיול השבועי ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם. כל הזכויות שמורות © קק"ל