• אדריכלות
• שדרות רוטשילד
• תל אביב

מרכז

ו' 18.5

29-18

ש' 19.5

26-18

הייתה זו קרן קימת לישראל שסייעה לראשוני תל אביב לרכוש את הקרקע שבה נמצאות כיום שדרות רוטשילד. השדרות "נכבשו" על ידי האוהלים של אנשי המחאה, הדורשים צדק חברתי. אם אתם מגיעים לשם, כדאי לשים לב לא רק למהומה, אלא גם לבתים ההיסטוריים שמסביב

בהתחלה היה חול. מתיישבי "אחוזת בית" הצליחו לקנות בשנת 1909 את האדמה החולית של "כרם ג'בלי", לא מעט בזכות הלוואה של 300,000 פרנק שקיבלו מקק"ל. אחר כך התפנו לפלס את גבעות החול כדי שיוכלו לבנות את בתיהם. הם העבירו את החול המיותר לגיא קטן בין הדיונות. כאשר הסתיימה המלאכה, חששו לבנות בגיא את בתיהם, שמא ישקעו. במקום זאת החליטו להפוך את הגיא ל"בולוואר" (שדרה), שנקרא ברבות הימים על שמו של הברון רוטשילד.
מטבע הדברים העמק היה נמוך מסביבתו, חפרו בו את הבאר ובאותו מקום הקימו את מגדל המים הראשון של תל אביב (רוטשילד פינת נחלת בנימין). אחר כך נבנה "קיוסק למכירת משקאות קרים, אבל לא חריפים" (רוטשילד פינת הרצל). ליד הקיוסק הקימו את פנס הלוקס הראשון של תל אביב, והפינה הפכה למרכז השעשועים של הילדים ביום ולנקודת כינוס להוריהם בערב.
בימי המנדט הבריטי האריכו את השדרות והפכו אותן ל"דאון טאון" של תל אביב. רוב בתי המגורים הקטנים נעלמו ובמקומם צצו בנקים, קונסוליות, תחנת משטרה ותחנת מכבי אש, מוזאון, בית מלון ובתי עסקים רבים. כל אלה נהנו מ-25 דונם ירוקים בלב העיר ההומה, שניטעו בהם עצי פיקוס וברוש, צאלון ודקלי וושינגטוניה.
תל אביב התפתחה והשדרות המזדקנות נעזבו לנפשן. רק חדי עין יכלו להבחין מבעד לטיח המתקלף של הבתים ובין העצים המוזנחים בפאר העבר. מראה השדרות צרם את העין והלב. שוב התגייסה קק"ל לעזרת תל אביב. בשנת 2001, לרגל יובל המאה של קק"ל ובמלאות 90 שנה לתל אביב, העניקה קק"ל כשי לעיר את שיקום שדרות רוטשילד והשתתפה במחצית מעלותו. בשדרה נשתלו צמחים וכרי דשא, העצים הקשישים זכו לטיפול, נסללו שבילי אופניים ושבילים להולכי רגל והותקנו כ-200 עמודי תאורה חדשים וכ-40 ספסלים. הילדים שוב נהנים מפינות משחקים והמבוגרים מתכנסים בבתי הקפה האופנתיים, שהחליפו את הקיוסקים הישנים. יחד עם חזיתות הבתים, שמחדשים את ימיהם כמקדם, שבו שדרות רוטשילד להיות הרחוב היפה ביותר בתל אביב.

סיור בשדרות רוטשילד

נתחיל בקצהו המערבי של הרחוב, בפינת רחוב הרצל. מהבתים הראשונים, שהיו בני קומה אחת או שתיים ומכוסים בגגות רעפים, לא נותר כמעט זכר. יוצא דופן הוא ביתו של אברהם פוגל (רוטשילד 12), שניהל את סניף בית הדואר הרוסי ביפו. משה בנו היה זה ששלף את "הגורלות" בהגרלת המגרשים הראשונה של תל אביב. בבריכה העגולה שבחצר הבית שחו דגי זהב. בקומה הראשונה ניהלו שני בניו של אברהם את עסקיהם. הקומה השנייה נבנתה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובה התגורר אברהם פוגל, עד שנרצח ב-1939 בנסיבות עלומות.
מול בית מס' 20 נמצאת אנדרטת המייסדים, המוצבת סמוך למקום שנערכה בו הגרלת המגרשים של תל אביב. בצדה האחד חקוקים שמות המייסדים ובצדה השני מתאר תבליט את התפתחות העיר: יישור החולות, הבתים הראשונים עם גימנסיה "הרצליה", מכון המים וביתו של דיזנגוף (רוטשילד 16), שם הכריז בן גוריון ב-14 במאי 1948 על הקמתה של מדינת ישראל. הבית –  "היכל העצמאות" –  משמש כיום מוזאון לתולדות הכרזת המדינה. האנדרטה הוצבה בשנת 1949, במלאות 40 שנה לתל אביב, ועל כן מתוארים בה בתים נוספים ברוח "העיר הלבנה".
ככל שממשיכים מזרחה בשדרות רוטשילד, לובשים הבתים מראה מצועצע משהו, עמוס בפיתוחים, בקשתות ובאלמנטים עיטוריים. סגנון בנייה זה זכה לכינוי הלעגני "סגנון אקלקטי", כלומר –  מכל הבא ליד. בכל זאת, אלה בתים יפים המושכים את העין והלב.
בבית מס' 23, ביתו של מנהיג ה"הגנה" אליהו גולומב, פועל כיום מוזאון ה"הגנה", המציג את קורות הארגון מאז הקמת ארגוני השמירה "בר גיורא" ו"השומר" ועד מלחמת העצמאות. בין היתר מוצגים כאן האקדח והכומתה של צ'רלס וינגייט.
בית מס' 25, יצירתו של האדריכל זליג אקסלרוד, שימש בעבר כמלון "ניו יורק". במקור היה זה בית בן שתי קומות ושישה חדרים, שהקיפו חצר פנימית. הבית נבנה ב-1924 בסגנון ערבי-יפואי. בית מס' 27, ביתו של התעשיין שמואל מויאל, נבנה ב-1922. בית יצחק לדרברג (רוטשילד 29) נבנה להשכרה. עבודת הברזל במעקות המרפסות מציגה חנוכיות. על קיר הבית בולט במיוחד אריח קרמיקה המתאר רועה צאן בסגנון האריחים שהיה מקובל אז על אמני "בצלאל", שביקשו לתאר ואולי אף ליצור יש מאין אתוס ארצישראלי.
מלון גינוסר (רוטשילד 32, פינת אלנבי), עם המגדל הפינתי המרשים בראשו, נבנה ב-1921 על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ. האדם שהזמין את תכנון הבית, שלמה פחטר, מת במהלך הבנייה. בקומה הראשונה שכן קפה "עטרה".
הבית ברחוב רוטשילד 46 (פינת שד"ל) מושך תשומת לב רבה. צבי יעקב לוין, אדם אמיד שעלה ארצה ב-1923 מארה"ב, שכר את האדריכל יהודה מגידוביץ לבנות לו בית חלומות. כך היה. מגידוביץ בנה בית מרשים בדמות טירה אירופית, בעל שתי חזיתות ומגדל פינה מרשים. המגדל מצויד בכיפה, כמיטב מסורת הבנייה של המזרח, ומשמש כחדר המדרגות של הבית. היה אפשר לפתוח את גגו באמצעות גלגלים. הבית עבר לידיים אחרות, וב-1948 ביקש בעליו החדשים לבנות במקומו בית גדול יותר, אך מפקדת ה"הגנה" החרימה את המקום למען המאמץ המלחמתי. מפקדתה ישבה בו עד אוגוסט 1948. לאחר הקמת המדינה שכרה השגרירות הרוסית את הבית. כשנותקו היחסים עם רוסיה, הבית פונה ונעזב, וב-1991 הוכרז כמבנה לשימור. בתמורה לשיקומו התאפשר ליזם לבנות את גורד השחקים שמאחוריו.
ב-1930 בנה האדריכל יוסף ברלין בית נאה למשפחת עוואד, שעלתה מעדן (רוטשילד 64). חזיתו מזכירה מקדש יווני. בית מעניין אחר הוא בית קריגר (רוטשילד 71), שתכנן זאב רכטר ב-1934. זהו בית מגורים בן שלוש קומות, הבנוי בקווים נקיים ובאיפוק. המרפסות השקועות והמוצלות מיוחדות מאוד במראן ומותאמות לאקלים התל אביבי.
בית זה ובתים רבים בהמשך הרחוב נכללים בקטגוריה של סגנון הבאוהאוס. הם מאופיינים בקוויהם הישרים, במרפסות עגולות ובחלונות צרים וארוכים. ברבים מהבתים משולבים פרטים המזכירים אוניות, כגון מגדל חדר מדרגות בעל חלונות או חלונות מבודדים עגולים. האדריכלים התל אביביים אריה שרון, זאב רכטר, ג'ניה אוורבוך, דב כרמי ואחרים פיתחו סגנון מקומי שהתאים יותר לתנאי האקלים הים-תיכוני. הם הגדילו את החלונות ובנו גגונים לצל, בנו פרגולות על הגגות והדגישו את המרפסות הגדולות –  סימן ההיכר של תל אביב. בתים אלה העניקו לתל אביב מאוחר יותר את הכינוי "עיר לבנה".
בתל אביב נשמר המבחר הגדול בעולם של בתי באוהאוס. בין רחוב אלנבי והירקון מרוכזים כ-4,000 בתים בסגנון זה, אם כי מרקם עירוני ראוי לשמו נשמר רק בלב העיר, ברחובות תל אביב הקטנה שמסביב לשדרות רוטשילד. אונסק"ו (ארגון האומות המאוחדות לחינוך, מדע ותרבות) הכריז ביולי 2003 על "העיר הלבנה" כאתר מורשת תרבות עולמית.
מאפייני סגנון הבאוהאוס מורגשים היטב בביתם של זהובית ומאיר שלוש (רוטשילד 81). הבית, משנת 1931, תוכנן על ידי משה צ'רנר. מאפיינים אלה ניכרים גם בבית רובינסקי (רוטשילד 82), שנבנה בשנת 1933. הקווים האופקיים המאפיינים בית זה זורמים אל פינות עם מרפסות עגולות תלויות. ברוטשילד 83 בנה את ביתו האדריכל יוסף ברלין (1929). הבית תוכנן על פי כל כללי הבאוהאוס, אך הוא בנוי מלבני סיליקט. מכיוון שהלבנים אטימות למים, אין צורך לטייח אותן והלבנים משמשות כאלמנט עיטורי בפני עצמו.
בית אנגל (רוטשילד 84) בפינת רחוב מזא"ה נבנה ב-1933 למטרות השכרה, והוא הראשון בתל אביב שהוקם על עמודים. העירייה התנגדה לבנייה מסוג זה משום שלא האמינה כי הדבר אפשרי. האדריכל זאב רכטר התעקש על כך כדי לאפשר לאוויר קריר מהים לעבור מתחת לבית ולצנן אותו. בית אנגל התפאר בחדר התעמלות ובגינת גג. צורתו כצורת האות ח', ואגפיו מקיפים חצר פנימית, הפונה לרחוב מזא"ה. קירות המגן שלפני החזית נעשו במלחמת העולם השנייה, עת התגוררו בבית חיילים בריטים.
ברוטשילד 88 (פינת בלפור) נמצא ביתו של יוסף יקותיאלי. אשתו, יהודית, היתה בתו של עקיבא וייס, ממייסדי תל אביב. היא קיבלה את המגרש מאביה לרגל נישואיה ליקותיאלי, שנכנס לדברי הימים של הארץ כיוזם המכבייה. הבית, פרי תכנונו של משה צ'רנר, נבנה ב-1925 בסגנון אקלקטי, והוא מתאפיין בחזית בולטת, המותירה את המרפסות שקועות.
האדריכל פיליפ היט תיכנן כבר ב-1935 שני בתי תאומים (רוטשילד 89 ו-91). בחזית הפונה לרחוב המרפסות זוויתיות ושקועות, ובחלק המרוחק מהרחוב הן מעוגלות. חזית הענק בביתו של הפרדסן אליעזר שרשבסקי (רוטשילד 92) מרשימה מאוד גם כיום. פינת הבית מעוגלת ויש בה שלוש קשתות גדולות, מעין הכלאה בין סגנון הבאוהאוס לסגנון האקלקטי.
שלושת הפסלים של הפסלת עפרה צימבליסטה ברוטשילד 96 הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מהרחוב. הפסלים מציגים זמרי מקהלה –  שתי נשים וגבר. הבית היה ביתו של יוסף פרידמן מראש פינה ("יוסוף אפנדי").
מומלץ לפנות ברחוב אנגל ימינה ולראות בתים יפהפיים נוספים. בגן נתן אלאלוף שבפינת הרחוב תלויות על קיר הבית הסמוך מילות השיר "עיר לבנה" של נעמי שמר.
נמשיך בשדרות רוטשילד. בית ריפשטיין ושות' (רוטשילד 99) משנת 1934 הוא יצירתו של האדריכל יהודה מגידוביץ. הבית בן שלוש הקומות משלב מגורים ומסחר, והוא בולט בקווי המתאר הקובייתיים, המאופקים והנקיים שלו. החזיתות חלקות והחלונות ממשיכים בקו אופקי את המרפסות.
רוטשילד 104 הוא ביתם של משפחות שטרן וקרינקין, שהיו מחותנות ביניהן. שמעון שטרן, פעיל בחיי הלילה של תל אביב, ניהל בית מרקחת. בבית הזה התכנסו בינואר 1929 הרוקחים של תל אביב והקימו את חברת "פרמקו" לייצור תרופות. מאוחר יותר הפך המפעל לבית החרושת לתרופות "צרי", שהשתלב בחברת התרופות "טבע".
בית גולדנברג, רוז בירק (רוטשילד 115), הוא דוגמה יפהפייה לסגנון הבאוהאוס. הבית, שנבנה בשנת 1933, תוכנן על ידי האדריכל סוכולינסקי. הוא ניחן בשתי חזיתות סימטריות ובחדר מדרגות המדגיש את הקו האנכי של הבניין. בית אהרונוביץ (רוטשילד 117), פרי תכנונו של האדריכל יצחק רפפורט, נבנה אף הוא בשנת 1933. זהו בית גדול ויפה, עשוי משלושה חלקים קובייתיים הבנויים במדורג ומותירים מקום לחצר גדולה. הפינות בגושי המבנים מעוגלות ומרככות את המעבר של החזיתות משדרות רוטשילד לרחוב בר אילן.
בבית רפפורט (רוטשילד 118) יצר האדריכל יצחק רפפורט אלמנטים מיוחדים של חדר מדרגות, המלווה מבחוץ לאורך כל גובהו במדפים ובמרפסות החורגות מקו הקיר של הבית. בקומה השנייה של הבית התגורר ישראל רוקח, ראש העיר השלישי של תל אביב. בדרך לכיכר הבימה יש עוד כמה בתים מעניינים ובהם בית חכמי (רוטשילד 119) ובית קרייתי (רוטשילד 139).

כיכר "הבימה" נמצאת בראש גבעה נמוכה. אבן הפינה לתאטרון "הבימה" הונחה ב-1935 ובנייתו נמשכה עשור. ב-2010 השלימו את בניית המשכן החדש של התאטרון. צמודים אליו ביתן הלנה רובינשטיין והיכל התרבות, והרי לפניכם האקרופוליס התרבותי של תל אביב. במתחם נותרו גם עצי שקמה קשישים, אם כי רוב העצים שהיו כאן נעקרו ואינם.

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: אתר מפה

פורסם ב-10.8.2011

בפסטיבל לילות קיץ ביער בן שמן יהיו גם הופעות של אמנים מרכזיים מדי ערב: גידי גוב, מוש בן ארי, אריק סיני עם דני רובס, יהודית רביץ

לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, על עדכונים או שינויים הרלוונטיים למסלול  1-800-350-550

שימו לב,
הדלקת אש מסכנת את היער באופן ממשי.
היזהרו באש ביער – אין לנו יערות אחרים!
לכללי התנהגות ביער ומניעת שריפות

מה עושים פה?

e ירוק - מגזין הטיולים השבועי של קק"ל הירשמו לאתר כדי לגלות מסלולים מדליקים ולהתאהב בארץ מחדש. בניוזלטר e ירוק תקבלו עדכונים על שלל אירועי קק"ל והטיול השבועי ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם. כל הזכויות שמורות © קק"ל