ל"ג בעומר, תאריך פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, מעלה בנו אסוציאציות רבות: מדורות, חץ וקשת, הילולה בהר מירון ועוד, אך האסוציאציה המסתורית והמרתקת ביותר קשורה דווקא למערה בפקיעין, שעל פי המסורת שהה בה רבי שמעון בר יוחאי כשברח מהרומאים, בעודו ניזון רק מחרובים וממי מעיין במשך 13 שנה, ולומד תורה יחד עם בנו אלעזר. מסופר כי מאחר שלא היו להם בגדים להחלפה, במהלך היום למדו תורה בתוך בור, כשגופם מכוסה חול. על פי המדרש, הגיע אליהו הנביא אליהם למערה, ובמשך אותה תקופה גילה להם את סודות התורה.
אין ספק שמערה מספקת מקום מפלט ומחבוא, אך בעצם מיקומה המרוחק מחיי היומיום המתנהלים מעל פני האדמה, היא מהווה גם מקום מצוין להתבודדות, ללמידה, להתעמקות ולעיון, כפי שמיטיב לספר לנו סיפורו של רשב"י: בשלב כלשהו במהלך אותן 13 שנה, הפכה שהייתם במערה לשהייה מרצון ולא מפחד. אגב, מלבד הסיפור על מערת רשב"י ובנו בפקיעין (ראו סרטון), מיוחסת לרשב"י מערה מפורסמת נוספת – מערת האידרא ליד מירון, שעל פי המסורת שהה בה וכתב בה את ספר הזוהר יחד עם מניין תלמידים.

חיים ומוות מתחת לפני האדמה

לפי ההיסטוריונים שימשו המערות בסיס לצאת ממנו להתקפת חיילי השלטון הרומאי. תושבי האזור היו בקיאים בתוואי השטח, ולכן הפכו את המערות לכלי לוחמה אסטרטגי אפקטיווי. שיטת ההתקפה הזאת מיוחסת לשמעון בר כוכבא, שניווט במערות ותקף את האויב מכיוון לא צפוי. מערכת מערות מסתור סבוכות ומורכבות התגלו במדבר יהודה, בשפלת יהודה ובגליל, ושימשו את התושבים היהודים כמפלט, לימים שיצטרכו לברוח מאימת הפורעים. התושבים השתמשו במערות טבעיות, הכשירו אותן למגורים ואגרו בהן מזון לשעת צרה. יתרון המערות הוא בקושי להגיע אליהן. אל חלקן התאפשר להגיע רק בעזרת חבלים ("סנפלינג"). על כיבוש הגליל על ידי הורדוס מסופר כי הוא הכניע את כל האזור למעט היישוב ארבל, משום המערות הרבות הפזורות בו.
חפירות ארכאולוגיות חשפו גם פעילות יומיומית של ממש מתחת לאדמה. בחפירות יישובים יהודיים מלפני כאלפיים שנה נתגלו אולמות ומבנים ששימשו כמחסני תבואה, בתי בד, יקבים, מערכות אגירה והובלת מים, קולומבריום – כוכים החצובים בסלע קרטון הנוח לעיבוד ששימשו כנראה לגידול יונים, גומחות לאיסוף מזון בימי מרד ומצור, מבני טהרה שמיקומם המוסתר היה מועדף מטעמי צניעות, ומערות קבורה, כפי שאפשר לראות לדוגמה בגן לאומי בית שערים. כמו כן, בשל תנאי האקלים ואופיים החבוי שימשו המערות להטמנת מגילות וכתבים שנועדו לעבור הלאה לדורות הבאים. במקרים מסוימים עיבדו גם את התוצרת החקלאית בתוך המערות. אחת מהשערות ההיסטוריונים היא שהדבר נועד לחמוק מתשלום מס עבור הרומאים.
המערות שימשו את  חכמי ישראל כמקומות כינוס ולימוד תורה – גם  כדי לחמוק מהשלטונות, שלעתים אסרו לימוד תורה בפרהסיה ובכלל. מעניין לגלות שהסביבון, משחק הילדים הפופולרי בחנוכה, נולד דווקא שם, במערות. כשרצו היהודים הנרדפים ללמוד תורה, ביקשו מילדיהם לשחק בסביבון בפתח המערה. הדבר נועד ליצור אפשרות התרעה מראש במקרה שחיילים רומאים נראים קרבים למערה, וגם על מנת להראות לחיילים שאין להם מה לחפש במערה, בסך הכל יושבים בפתחה כמה ילדים יהודים שמשחקים בסביבון.

המערה – הרובד הנסתר בקבלה

ואם כבר עסקינן בחיים מתחת לפני השטח, נזכיר גם את הרובד המיסטי במסורת קבלת האר"י הקדוש. מושג מרכזי בקבלה הוא "שבירת כלים", המציג קוסמוגוניה – תאוריה להיווצרות העולם מתוהו ובוהו. על פי תאוריית השבירה (שיש הרואים בה מקבילה לתאוריית "המפץ הגדול"), האצלת אור האינסוף לעולם הגשמי נעשתה דרך שבירה ופיזור ניצוצות קדושה בעולם, גם במקומות נידחים ומבודדים וגם בחלקי הטומאה. תפקידו של האדם הוא "לאסוף" את אותם ניצוצות על ידי תפילה ולימוד תורה ולתקנם. זהו בעצם "עולם התיקון" שאנו חיים בו.
כשהפליג רבי נחמן מברסלב בשבחי ההתבודדות (פירוש הביטוי שהייה במקום מבודד תוך דיבור לאל), הוא טען שככל שהמקום נידח יותר, כך אמורים להיות בו יותר ניצוצות שטרם תוקנו. לכן לימוד בתוך מערה, במעבה האדמה, מסייע לניצוצות הקדושה שטרם תוקנו. מתוך כך, הפכו המערות לדרך השגת רוחניות גבוהה – דווקא בשל מיקומן הנמוך. המערות כמקום מיסטי-אקסטטי מאפשרות לאדם להתחבר לאלוהות ולקבל באופן ישיר השראה, השגות ואף חזיונות.
חוגי עיון וחַבְרוּתוֹת מקובלים נהגו ללמוד במערות כדי לחבור לרובד העמוק יותר שמצווה עליהם אמונתם – לעזור לעליונים על ידי תיקון בתחתונים.

סייע בהכנת הכתבה: הרב יצחק גבאי