
נוסעים מכפר תבור ליבנאל (כביש 767) וממשיכים לעבר הכנרת. נכנסים לתחנת הדלק שבצומת הכניסה לקיבוץ אלומות. מהקצה הצפוני של תחנת הדלק יוצאת דרך עפר שמגיעה לאחר כ-150 מ' לביתניה עילית, נקודת המוצא לסיור.
עמק הירדן הוא ערש ההתיישבות הציונית. מחוות כנרת יצאו מתיישבי דגניה והניחו את היסוד לקיבוץ הראשון בעולם, שציין ב-2010 100 שנה להיווסדו. בביתניה עילית ליבנו אנשי השומר הצעיר את רעיונותיהם האידאולוגיים. אנחנו ניזכר בכל אלה בעמק הירוק…
קודם כל הנשימה נעצרת. ביתניה עילית אמנם שוכנת בגובה פני הים התיכון, אך היא מתנשאת 200 מ' מעל לכנרת. הנוף מרהיב. כל עמק הירדן, על שלל הקיבוצים שהתיישבו בו, פרוש כמו על כף היד. מעבר לכנרת נראים הגולן והרי גלעד, נבדלים זה מזה בזכות החריץ העמוק שנהר הירמוך חורץ ביניהם. למרגלות המצפה שתלה קק"ל את יער ביתניה, כדי ששורשי הצמחים יאחזו את אדמת המדרון התלול, שלא תיסחף. המקום נקרא כך משום שהוקם מעל החווה החקלאית ביתניה.
תולדותיה של ביתניה עילית קצרים, אך משמעותיים. ב-15 באוגוסט 1920 התיישבה במקום קבוצה נבחרת של בוגרי תנועת "השומר הצעיר", שמנתה 27 איש ובהן ארבע נשים. המחנה כלל צריף אחד וכמה אוהלים. לא פעם ישנו חברי הקבוצה תחת כיפת השמיים.
אנשי הקבוצה עבדו בסלילת כבישים באזור טבריה ובחפירת בורות למטעי עצים. בלילות, כמו במיתוסים הארצישראליים, התכנסו החברים לשירה ולריקודים בסגנון חסידי, לקריאת ספרים ולדיונים ארוכים עד לשעות הקטנות. חברי הקבוצה ביקשו להיות מופת לחברה. הלחץ החברתי היה אדיר. אחדים מהחברים לא עמדו בלחץ ועזבו את הקבוצה, ואחד אף התאבד.
כשנה לאחר שהתיישבו בביתניה עילית הסתיימו העבודות בכבישי האזור וחברי הקבוצה פוטרו מעבודתם. באפריל 1921 הם עזבו את המקום. חלק מהם ייסד את קיבוץ בית אלפא, הקיבוץ הראשון של "השומר הצעיר". על פי רשימות היומנים של חברי הקבוצה כתב המחזאי יהושע סובול את המחזה "ליל העשרים".
בשנת 1964, שנת היובל של התנועה, נחנך במקום אתר הנצחה ובו מבנה דמוי אוהל. באוהל חקוקים שמותיהם של כל קיבוצי "השומר הצעיר" שהיו קיימים אז. סמוך לאתר ההנצחה נמצא חניון לפיקניקים.
בתום הביקור ניסע במורד הכביש לכנרת. כ-300 מ' מצומת אלומות נמצאת מימין לכביש רחבת תצפית יער ביתניה. מי שרוצה בתצפית נוספת, או שדילג על ביתניה, יכול לעצור בצד הכביש ולצפות בנוף הנהדר.
המשך הנסיעה מביא אותנו לכביש הכנרת (כביש 90). כאן פונים דרומה (ימינה) ולאחר כקילומטר שוב ימינה, בדרך המובילה לקבוצת כנרת ולאתר "ירדנית", המשמש את הצליינים הנוצרים כאתר טבילה בירדן. נקפיד לחנות בקצה הדרומי-מערבי של הרחבה, כדי להיות קרובים ככל האפשר לשביל הטיול.
מעבר לרחבת החניה נמצא בסיס אתר השיט "רוב רוי". המקום נקרא על שם סירת הקאנו האגדית של ההרפתקן הסקוטי מקגרגור, ששט בה לכל אורכו של הירדן. כיום מציעים כאן שיט שלו המתאים למשפחות.
דרך העפר החולפת על פני אתר "רוב רוי" עוברת בתוואי "שביל ישראל". הירדן, עטור בעצי איקליפטוס, נראה כאן יפה להפליא. לאחר כ-150 מ' מגיחים מתחת לפני האדמה מימיו של "המוביל המלוח", תעלה שמזרימים בה את המים המלוחים הנובעים בכנרת אל מחוץ לאגם, כדי לשמור על הכנרת מתוקה. פה ושם גם מוסיפים למים מעט שפכים. שיהיה.
שביל ישראל עובר ברצועת הקרקע הצרה שבין המוביל המלוח לירדן וחושף פינות חמד של הירדן. לאחר כ-1.5 ק"מ מגיעים למתקן שאיבה ול"סכר אלומות", הנקרא כך משום שהוא נמצא בלב שטחי קיבוץ אלומות, השוכן בראש ההר שממערב לנו. מעבר לסכר נשפך המוביל המלוח לירדן. כאן נפרדים משביל ישראל, הממשיך היישר לפנים, ופונים שמאלה, חוצים את הירדן בסכר וממשיכים בדרך עפר מסומנת כחול. לאחר כ-600 מ' של צעידה בין חורשת איקליפטוס משמאל למטעי דגניה, אנו פוגשים שביל "ירוק" הפונה ימינה. אנשי דגניה הקדישו את חלקת עצי התמר שאנו צועדים בשוליה לזכרו של חבר הקיבוץ יוחנן קליסקי, שהוביל את ענף התמרים במשק.
צעידה בת 400 מ' בתוואי השביל "הירוק" תביא אותנו לאום ג'וני. לא נוכל להרחיב כאן על תולדות האתר. נאמר רק שעל אדמת אום ג'וני עלתה בשנת 1909 קבוצת פועלים שעיבדה באופן עצמאי חלק מאדמות חוות כנרת והוכיחה שאפשר להוציא לחם מן הארץ ולהרוויח מעיבוד האדמה. שנה אחר כך עלתה על הקרקע הקבוצה שייסדה את דגניה, אם הקבוצות והקיבוצים. לרגל 100 שנה לייסודה של דגניה ולייסוד התנועה הקיבוצית, שחזרה קק"ל במדויק את הצריף המפורסם שהתגוררו בו ראשוני דגניה (האתר נחנך ב-4 באוקטובר 2010). השחזור נעשה בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים. על מלאכת השחזור עמלה האדריכלית רוני פלמוני, בת קיבוץ דגניה א'.
האתר מרגש. הצריף מתנוסס מעל הגדה התלולה של הירדן, מול הר יבנאל. מסביב – מטעים ושדות מעובדים. בתוך הצריף תלויים צילומים המתארים את דגניה בימיה הראשונים. מחוץ לצריף אף ניצב דגם של בקתה אופיינית לאום ג'וני. בבקתה כזו התגוררו ראשוני דגניה עד שבנו לעצמם צריף. הצריף משלים את האנדרטה שבה רשומים שמות כל הקיבוצים בישראל.
עתה נשוב לסכר אלומות, אך לא בדרך שבאנו. נעלה מהסכר כ-50 מ' ונפנה צפונה (ימינה) בדרך "סולינג" (ריצוף אבן), ששימשה בעבר כציר התנועה בין חצר כנרת למושבה מנחמיה. נחלוף על פני המבנה הלבן של חוות הניסיונות הישנה ביתניה (כיום מרכז אתר "מרכבות הירדן", העורך סיורי מרכבות באזור). נחלוף על פני חלקת עצי תמר המוקדשת לזכרו של בן ציון ישראל, ולקראת סיום הדרך נגלה משמאל, ליד כרם זית, את קברו של יוסף זלצמן. זלצמן, מבחורי קבוצת כנרת, יצא לעבודה בשדה בשנת 1913 ונרצח על ידי בדווים מהסביבה.
הדרך, שאורכה כ-1.2 ק"מ, מסתיימת בכביש הגישה לקבוצת כנרת. כאן נפנה ימינה ונגיע חיש מהר לרחבת החניה של אתר "ירדנית".
לקראת שקיעה כדאי לתפוס ראש ב"שמורת הירדן" – מסלול טיול יפהפה. מרחבת החניה של ירדנית מביטים צפונה ורואים מבנה אבן ישן בן שתי קומות, בין עצי התמר. זהו בית המוטור ולשם אנו צועדים. הבית נבנה בשנת 1910 ופעלה בו משאבת המים הראשונה ביישוב העברי. בתוך המבנה המשופץ שוכן מוזאון קטן המתעד את תולדות כנרת ואת סיפורה של קהילת התימנים שהתיישבה במקום בחסות קבוצת כנרת בשנת 1912 (הכניסה למוזאון בתיאום מראש, טל' 04-6759123). לזות שפתיים לשמה האשימה את בני כנרת ביחס משפיל לעולי תימן, דבר שאיננו נכון כלל.
מכאן ממשיכים מעט צפונה אל שמורת הירדן. אהרוניק ישראלי, איש קבוצת כנרת, הפך את הביצות שהיו כאן לאזור אגמים מרהיב. כל שנותר הוא לשוטט בין האגמים והדקלים. בין האגמים תגלו גם את קברה של בּוֹבֶּה, הפרדה המיתולוגית שחרשה את שדות כנרת בימיה הראשונים של הקבוצה.
כתב וצילם: יעקב שקולניק
פורסם ב-12.1.2011
לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, על עדכונים או שינויים הרלוונטיים למסלול 1-800-350-550
שימו לב,
הדלקת אש מסכנת את היער באופן ממשי.
היזהרו באש ביער – אין לנו יערות אחרים!
לכללי התנהגות ביער ומניעת שריפות
עמק הירדן
נוסעים מכפר תבור ליבנאל (כביש 767) וממשיכים לעבר הכנרת. נכנסים לתחנת הדלק שבצומת הכניסה לקיבוץ אלומות. מהקצה הצפוני של תחנת הדלק יוצאת דרך עפר שמגיעה לאחר כ-150 מ' לביתניה עילית
מפת טיולים וסימון הגליל התחתון (גיליון מס' 3)
ביתניה עילית
רחבת החניה של אתר ירדנית
אפשר לארגן רכב מאסף באום ג'וני ולחסוך את הדרך חזרה
המסלול המלא, מירדנית לאום ג'וני - 2.5 ק"מ לכל כיוון
כל המשפחה
מסלול ההליכה מירדנית לאום ג'וני מתאים לחורף בלבד. למבקרים ברכב - בכל עונות השנה
אפשר לגשת לאום ג'וני ברכב פרטי ובאוטובוס. נכנסים לדגניה א' ומשם, על פי השילוט, חולפים על פני הרפת ואחר כך עוברים שטחי פרדס לאום ג'וני. מרחק הנסיעה משער הקיבוץ כ-2 ק"מ
החניון והתצפית בביתניה עילית ואתר אום ג'וני נגישים לנכים
החניון בביתניה עילית, חניוני יער שווייץ, עין פוריה
לאנשי e ירוק.
אתם עושים עבודה יפה ומהנה בהגישכם כאן את הטיולים ועוד חומרים רבים ואחרים.
הנאה גדולה בקריאה ובצפיה.
רק חבל שאפשר לצפות רק בחצי הימני של הדף. בחציו השמאלי של הדף - בכל האתר
אין אפשרות לצפות.
חסר הסרגל התחתון עם אפשרות ההזזה. מקווה שתטפלו בעניין.
שלום לאה,
תצוגת האתר כפי שאת מתארת אותה נובעת מהשימוש בדפדפן אקספלורר 6, שהוא דפדפן מיושן ובעייתי. בדפדפן זה אין אפשרות לראות את האתר e ירוק וכן אתרים רבים אחרים.
אנו ממליצים לך לשדרג דפדפן (כבר יש אקספלורר 9).
בברכה,
המערכת
שלום,
המסלול נחמד מאד, אך השפכים המוזרמים לתעלת המים המלוחים פשוט זוועה.
זהו מסלול הדגמה לאיך האדם והרשויות מתעללות באזור מאד יפה ומיוחד.
את משפחתי אין סיכוי שאקח לאזור הנ"ל שוב.
שוקי שלום,
בערך כקילומטר ממסלול ההליכה לצריף באום ג'וני עובר בין הירדן והמוביל המלוח.
בקטע זה, שבו עובר גם "שביל ישראל", מי המוביל המלוח מעורבבים בשפכים.
הדרך חזרה, כמתואר במסלול, עוברת בדרך מקבילה שאינה ליד המוביל המלוח, כך שלמעשה
כרבע ממסלול ההליכה עובר בקטע שעלול להיות בעייתי, אבל היופי בהליכה בצד הירדן מכפר.
בחורף המצב עוד סביר. יש לקוות, שהעבודות המתנהלות בימים אלה יסתיימו במהרה והמצב ישתפר.
בשאר קטעי המסלול - ביתניה והאגמים - אין בעיות.
בברכה,
יעקב שקולניק