• הר חרת
• סטף
• שביל ירושלים
• תל צובה

הרי ירושלים

ו' 18.5

32-17

ש' 19.5

28-17

"שביל ישראל" המפורסם מדלג על העיר ירושלים. אמנם השביל מגיע להרי ירושלים, אבל בעין חנדק, ליד בית חולים הדסה, הוא כמו מתחרט ודוהר בסיבוב פרסה חד לעבר השפלה. אין לנו טענות, אבל כדי לתקן במעט את המעוות, נולד שביל ירושלים

שביל ירושלים הוא שביל כמעט מעגלי שאורכו כ-40 ק"מ. השביל עובר באתרים המרכזיים בירושלים, מקיף את העיר העתיקה ומתחבר ל"שביל ישראל". השביל מסומן בסימון ייחודי משלו – שלושה פסים בצבעים כחול, זהב ולבן. סמל ירושלים, האריה, מוטבע גם הוא בסימון, בעיקר בקטעים העירוניים של השביל. השביל נחנך בצעדת ירושלים בסוכות 2006.
ביוזמה להקמת השביל חברו יחדיו קרן קימת לישראל ורשות הטבע והגנים. השביל עובר בשטחים אורבניים ובשטחים הפתוחים שמסביב לירושלים.
מסלול זה מציע טיול בשביל מעגלי בהר חרת, שבחלקו חופף לשביל ירושלים. המסלול מתחיל בסטף ושם הוא גם מסתיים. חלקים ניכרים מהמסלול מוצלים ותמיד אפשר למצוא פינת צל. בכל זאת, בימי הקיץ החמים מומלץ לטייל במסלול בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות. המסלול מתאים לחובבי הליכה וקק"ל יזמה אותו כחלק מהמאבק להצלת הר חרת מתוכנית הבינוי במערב ירושלים (תוכנית ספדי).

כיצד מגיעים?

אתר הסטף שוכן ליד קיבוץ צובה. ניתן להגיע למקום בשלוש דרכים: 1. במחלף הראל (כביש מס' 1) פונים למעוז ציון וממשיכים דרומה בכביש מס' 3965. בכיכר סטף פונים על פי השילוט לדרך המובילה לאתר. 2. מירושלים מוליך לכיכר סטף כביש מס' 395, היוצא מעין כרם; 3. הבאים ממישור החוף יכולים להגיע בכביש מס' 395 מצומת אשתאול. חונים ברחבת החניה העליונה של סטף, ליד בית הקפה.

המסלול

מהרחבה העליונה של סטף נצא בדרך סלולה בעקבות סימון השבילים הירוק. אחרי כמה שניות נרד מהדרך הסלולה ולאחר כ-200 מ' נגיע לראש "שביל הכפר", הממשיך ימינה לעבר מדרון סטף. אנו נמשיך היישר לפנים ונגיע חיש קל לשולי כביש 395. בין עצי בוסתן שנטעה קק"ל ובהם תות, תאנה, רימון וזית, ניצב שלט המספר על שביל ירושלים. נצעד בשולי הכביש שמאלה כ-50 מ' (סימון כחול) ונחצה את הכביש בזהירות ובבטחה במעגל התנועה.
השביל עולה במדרגות ומפלס את דרכו תחילה באזור שצומחים בו צמחים נטועים כאחירותם החורש ורוזמרין רפואי, ועובר ליער דליל ופתוח של קק"ל. חדי עין יבחינו משמאל לשביל בעץ מיש, הניכר בעליו המשוננים והבלתי סימטריים. בחורף מתכסה השטח הפתוח בפריחה רבה. בקיץ נסתפק בפריחת צמחי התבלין קורנית מקורקפת וצתרה ורודה, וכמובן בנוף הנפלא של נחל שורק ורכס שלמון, שקק"ל ייערה את מדרונותיו ביער עמינדב.
לאחר כקילומטר של צעידה נינוחה בשביל ירושלים (סימון כחול), מסתעף שמאלה שביל "שחור" שעולה להר חרת. בשביל זה נחזור אחר כך. בינתיים נמשיך בשביל ירושלים (סימון ירוק) העולה במתינות במדרון מיוער שנטעה קק"ל בשנות השישים של המאה הקודמת. למרגלות המדרון נבנו בעבר בונקרים ששימשו את המחנה הצבאי של חטיבת ירושלים. עד מלחמת ששת הימים אחסנו בהם טנקים ונשק כבד. נופי עין כרם וכנסיותיה משלימים את התמונה.

כשהשביל יוצא מהיער הוא נכנס לכרם זיתים יפהפה, שמלווה אותנו לאורך כ-800 מ'. קק"ל מטפחת את הכרם ואף מקלטרת את אדמתו כדי לסלק את העשבייה. כך מגדלים כרמי בעל מימים ימימה. הרעיון הוא לסלק את העשבייה כדי שבחורף לא ישתו העשבים את המים שנועדו לעצים.
בקצה כרם הזיתים פונה שמאלה שביל "שחור", נוטש את שביל ירושלים ועולה להר חרת. לפני שנעלה בשביל הזה, נצעד היישר לפנים עוד כ-300 מ' ונגיע לעין חרת (עין אל-חווארית). זהו מעיין ניקבה אופייני להרי ירושלים, שמימיו נאספו לברכה והרוו את הבוסתן הנהדר שמסביב. הברכה זכתה לשיקום, אך השימוש בלשון עבר במילה "נאספו" איננו מקרי. בשנים האחרונות המעיין יבש.
גם כך זהו מקום נפלא ומטופח, שמזמין לערוך בו הפסקה נעימה, מה גם שהגענו למחצית הדרך בערך. למיני עצי הבוסתן מצטרפים גם עצי אגס ואגוז מלך. שימו לב לשומרה – מבנה אבן שכלל חלל אחד. בדרך כלל בנו את השומרות מאבנים שסוקלו מהשטח. בתא אחסנו בעונות הבוערות את היבולים ואת כלי העבודה ואף נשארו כאן ללון.
נשוב על עקבותינו, נשנס מותניים ונתחיל להעפיל בהר חרת (שביל שחור). השביל מתגבר על הפרש גבהים של -100 מ', אך הוא עושה זאת במתינות ובסבלנות. הדרך מעניינת ויפה. היא עמוסה בגדרות אבן ישנות ויש גם שומרה שנשמרה במצב לא רע. הנוף נהדר: יער ירושלים, כביש 1 ונחל שורק, השכונות המערביות של ירושלים ואפילו נבי סמואל נראים מכאן היטב. באמצע המדרון ניצב מימין עץ אלון מצוי. ארבע הזרועות שלו ושתי האבנים שבצלו הם נקודה יפה למי שזקוק להשיב לעצמו מעט רוח.
מכאן מסתעף מערבה שביל למיטיבי לכת, העולה לפסגת הר חרת (סימון שחור, הסבר בהמשך).
בפסגת ההר הפתעה: בור ענק שאורכו כ-700 מ' הוא מה שנותר ממחצבת הקסטל. המחצבה החלה את קורותיה כבר בשלהי התקופה העות'מאנית ועבדו בה תושבי הכפר צובא. המחצבה סיפקה אבן לרבים מבתי ירושלים של הימים ההם ולסלילת מסילת הרכבת לעיר. בשנת 1920 מכר מוכתר הקסטל שטח של שלושה דונם להסתדרות הכללית וכעשר שנים אחר כך החלה לחצוב כאן חברת "אבן וסיד". מאבני המחצבה בנו את האוניברסיטה העברית בהר הצופים ואת בית חולים הדסה עין כרם.
במלחמת העצמאות היתה המחצבה אחת הנקודות היהודיות הבודדות באזור, יחד עם מוצא וארזה. מסביב שכנו הכפרים הערביים קסטל, צובא ועין כרם. הר חרת הפך למשלט "נחשון", וכמו הקסטל המפורסם, גם השליטה בו עברה מצד לצד כמה פעמים.
בשנת 1951 נוסד בקרבת המחצבה כפר החוצבים מעוז ציון. כיום הכפר הוא שכונה ביישוב מבשרת ציון. המחצבה נסגרה בשנות השמונים, לאחר שהפכה למטרד קשה מדי עבור תושבי הסביבה. בחורף נקווים במחצבה מים והיא הופכת לשלולית גדולה שממנה נהנים מינים רבים של עופות מים. המחצבה זכתה לכמה תוכניות שיקום, ובהן שכונת מקורים, אזור תעשייה ואזור נופש וספורט, שיתבסס על אגם מים.
המחצבה מלווה את השביל מימין. שוליה מגודרים בגדר תלתלית אכזרית, כדי למנוע נפילה לתהומות המחצבה. קצה המחצבה הוא המקום הגבוה בטיול שלנו (766 מ' מעל פני הים). מכאן אנו עושים את דרכנו ביער ובקצהו יורדים שמאלה בגרם מדרגות. נצעד בדרכי עפר במורד המדרון כקילומטר. בתחתית המדרון השביל חוצה דרך עפר ונכנס ליער. עוד מעט ואנו פוגשים את שביל ירושלים במקום שצעדנו בו בתחילת הדרך. כאן נפנה ימינה ונשוב לסטף בדרך שכבר מוכרת לנו.

למפת הר חרת

כתב: יעקב שקולניק
מידע: גידי בשן, רכז קהל ויער אזור ההר

פורסם ב-7.7.2010

לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, על עדכונים או שינויים הרלוונטיים למסלול  1-800-350-550

שימו לב,
הדלקת אש מסכנת את היער באופן ממשי.
היזהרו באש ביער – אין לנו יערות אחרים!
לכללי התנהגות ביער ומניעת שריפות

מה עושים פה?

e ירוק - מגזין הטיולים השבועי של קק"ל הירשמו לאתר כדי לגלות מסלולים מדליקים ולהתאהב בארץ מחדש. בניוזלטר e ירוק תקבלו עדכונים על שלל אירועי קק"ל והטיול השבועי ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם. כל הזכויות שמורות © קק"ל