e-ירוק

יער רוחמה צובע ירוק בחורף, צילום: דוד גרינשפיין, ארכיון הצילומים קק''ל

אנו נבקר בגבעות הכורכר המכוסות באדמת לס בנוף “בתרונות”, סמוך לקיבוץ רוחמה.
מי הגשמים חרצו ערוצים עמוקים המבתרים את הנוף, ומכאן השם. מדי שנה, בעונת החורף, האדמה לובשת כסות אדומה בעת פריחת הכלניות. נפקוד את חורבת ג’ממה ואת מגדל התצפית ביער רוחמה, נספר את סיפורו של קו המים לנגב, נבקר באתר ראשונים בקיבוץ ובשמורת נוף בתרונות רוחמה.

כיצד מגיעים?
למגיעים מצפון – נוסעים על כביש 40 לכיוון העיר באר שבע. בצומת בית קמה פונים מערבה (הבאים מצפון פונים ימינה, הבאים מדרום שמאלה) לכביש 293. עוברים את הכיכר הראשונה וממשיכים מערבה (ישר), ונוסעים כשני ק”מ נוספים עד לצומת שדה צבי. פונים צפונה (ימינה) לכביש 334 (”דרך ארץ הבתרונות”) ומגיעים לרוחמה. בפתח הקיבוץ, מעט לפני השער, נראה שלט וסימון שבילים. מכאן השביל מתפתל בין גבעות רוחמה.

המסלול
רוחמה נוסדה ב-1911 על ידי אגודת “שארית ישראל” ממוסקווה כיישוב היהודי הראשון בנגב בעת החדשה. תחילה נקרא היישוב ג’ממה, והוסב לאחר מכן לרוחמה. כדברי הנביא הושע: וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה (הושע ב, כה).
במלחמת העולם הראשונה התחוללו קרבות עזים שגרמו להרס המשק ולנטישתו. בתום המלחמה חזרו התושבים, שיקמו את המשק, אך נאלצו לנטוש אותו שנית במאורעות 1929 (תרפ”ט). במאורעות 1936–1939 נעשה ניסיון נוסף ליישב את המקום, אולם שוב נהרסו בתי היישוב.
משנת 1940 ואילך, טרם הוקמו שלושת המצפים בנגב ו-11 הנקודות במבואות הנגב,  רכשה קק”ל אט אט את אדמות המקום, וכעבור כארבע שנים הוקם היישוב רוחמה בידי גרעין “עמל” של השומר הצעיר מפולין ומרומניה. מחקר הניסיונות החקלאיים שנערכו במקום שימש בסיס לעשייה בנגב כבשאר רחבי הארץ. הידע שנלמד בנטיעת עצים באזור זה נוצל בעת הנטיעה הגדולה בנגב שנים לאחר מכן. מאז ועד היום קק”ל מבצעת באזור עבודות הכשרת קרקע ופיתוח, נוטעת עצים למניעת סחף ומסייעת לפיתוח אתרי תיירות. בימים אלה קק”ל מכשירה מסלולי רכיבה על אופניים כחלק מפיתוח דרך נוף נחל שקמה. יער רוחמה אומץ לאחרונה כיער תנועות הנוער הציוניות העולמיות.
תחילה נבקר בקיבוץ, שאליו נגיע מכביש 334. נבקר בבית הביטחון המשופץ ובו מוזאון לתולדות ההתיישבות היהודית בנגב (אתר הראשונים). באתר מופע אור-קולי וצילומים, כלי נשק וכלים חקלאיים. כדאי לתאם את הביקור במזכירות הקיבוץ בטלפונים: 08-6807111, 08-6807715.
ליד מבנה בית הביטחון נמצאת באר מים שחפרו ראשוני המתיישבים כבר ב-1913, והיא השריד האחרון שנותר מחוות רוחמה ההיסטורית. המים לראשוני המתיישבים נרכשו ממשפחת איסע מהכפר ג’ממה, ששאבו את מימיהם מבאר אנטיליה. בשל מחסור במים אגרו תושבי החווה מים בבורות דלוחים, עד שהוחלט לחפור באר בבעלות יהודית ראשונה בנגב. מעליה נבנה בית אבן להגנת המנוע והמשאבה. במאורעות 1936 הרסו הפורעים את הבאר והיא נבזזה ונסתמה. ב-1946 נוקתה הבאר ושבה לספק מים, עד שנהרסה שוב על ידי חיילים בריטים זועמים. במהרה נחפרה באר חדשה והוקם מעליה מבנה בטון ששימש את המגנים במלחמת העצמאות.
בתוך הקיבוץ, סמוך לכניסה, תוכלו לפגוש גם בשרידי צינור קו המים הראשון לנגב שהניחה חברת “מקורות” בשנת 1947. קו מים זה היה עורק החיים של יישובי הנגב שקדמו להקמת המדינה ובעת מלחמת העצמאות. תחילה הונח קו מקידוחי דורות השכנה ואחר כך, כשהושלם הצינור חוברה רוחמה אל ניר עם. אל רוחמה הובלו המים בשני צינורות מקבילים, כל אחד מהם בקוטר של שישה אינצ’ים.
נשוב אל הכניסה לקיבוץ וניסע בדרך עפר משולטת מערבה וצפונה אל יער רוחמה, אל מגדל תצפית האש. אנו נמצאים על סכר עפר שהקימו המתיישבים הראשונים של רוחמה על גבי נחל רוחמה, לסכירת מי הגשמים לצורך השקיית המטעים. הסכר שוקם במסגרת פרויקט שיקום אגן נחל שקמה בשנות ה-60 של המאה שעברה. בחורף גשום אפשר לראות במקום אגם עונתי. נחנה את הרכב ונצא להליכה רגלית בין בתי הכפר ג’ממה (השביל מסומן בכחול). בכפר ג’ממה חיו ערבים תושבי האזור, ובשלב מסוים ברחו תושבי הכפר בשל חובת הגיוס לצבא הטורקי. בתי הכפר נבנו מלבני בוץ ומאבנים שנלקחו מהסביבה. נמשיך ללכת ונבחין בצד הדרך באתר ארכאולוגי ובו שרידי כנסייה ביזנטית ורצפת פסיפס.
לאורך המסלול מרבדי פרחים בעונה. נשוב אל הרכב ונמשיך בנסיעה במעלה שביל העפר אל מגדל תצפית האש של יערני קק”ל, שנשקף ממנו נוף מרהיב עין על הסביבה (שימו לב – אסור לעלות למגדל!).
מכאן נמשיך על פי השילוט אל “גבעת הברֵכה” (מרחוק נבחין בברכת מים עגולה הניצבת בראש הגבעה). במקום זה עבר קו המים המזרחי שיצא מקידוחי ניר-עם והגיע עד חצרים. חברת מקורות הכשירה את המקום לטובת המבקרים ואף הציבה שילוט הסבר.
המעוניינים לבקר בבתרונות רוחמה ייסעו מהשער האחורי של הקיבוץ בשביל העפר המסומן באדום. אפשר להחנות את הרכב במקומות שונים ולצאת להליכה רגלית. במקום אין שבילים מסומנים, ואפשר להלך בו בחופשיות (יש להיזהר מבורות פתוחים!), אך מבלי לפגוע בצומח. גבעות רוחמה הן שריד של רכס הכורכר המזרחי ביותר במישורי הנגב המערבי. האזור כולו מכוסה באדמת לס רכה, הנאטמת למים לאחר רדת הגשמים. מי הסחף ממוטטים את אדמת הלס וגורפים עמם את העפר, ובאדמה נוצרים חריצים וערוצים. בעונת החורף תוכלו למצוא כאן שפע פרחי בר וצמחי תבלין.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: חוה בראון, דוד גרינשפיין ארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב-3.2.2010