הרשמו לאתר
וקבלו הטבות
יחודיות למנויים
המחרקה, צילום: פאול אורלייב, ארכיון צילומי קק''ל
1 מתוך 9
אהבו את הטיול:
  • הכרמל
  • טיול ברכב
  • יער הרקפות
  • מוחרקה
  • מערת אליהו
  • סטלה מאריס
bla
כרמל
ו' 18.5
27-18
ש' 19.5
25-19
זמן הטיול: 6-4 שעות
מתאים לכל השנה
הדפס מסלול להמלצות על טיולים נוספים »

"רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל", אמר משורר שיר השירים, ואכן מאז ימי קדם הכרמל הוא סמל ליופי ולהדר. החורשים הירוקים של הכרמל, היערות והנופים הפראיים מרהיבי עין. הכרמל הוא גם ההר של אליהו הנביא, ואנו נעקוב אחר האתרים הקשורים בו

חלקים ניכרים בכרמל מכוסים ביערות ובחורשים טבעיים, השומרים על צבעם הרענן בכל עונות השנה. תופעה זו היא תולדה של מצב מוזר: בכרמל יורדים גשמים רבים, אך המעיינות בו מעטים. המחסור במעיינות הקשה בימים עברו על ההתיישבות בהר, ולכן נותרו בו שטחי חורש נרחבים יחסית. בידודו היחסי של ההר וריחוקו מהדרכים ההיסטוריות הקלו על הנביא הנרדף אליהו למצוא בו מקלט מפני רודפיו.

חניון חורבת חרמש ומצפור קרן הכרמל

אורך מסלול ההליכה: עד למרבדי הרקפות – כ-15 דקות. למצפור – כ-20 דקות נוספות.
מי שמעוניין במסלול רגלי עמוס ברקפות (דצמבר-פברואר) יכול להתחיל את דרכו בחורבת חרמש. סמוך לצומת אליקים, ליד הטרמפיאדה בכביש המוביל לדליית אל-כרמל, מפנה ימינה שלט קק"ל ל"יער קרן הכרמל – חניון חורבת חרמש". דרך עפר מגיעה משם לאחר כ-800 מ' לרחבת כורכר שבשוליה עצי ברוש גבוהים. ברחבה מחנים את הרכב.
צועדים על פי השילוט אל יער הרקפות (סימון אדום) ונהנים ממרבדי הרקפות. לאחר כ-15 דקות הליכה מגיעים לחניון חורבת חרמש. כ-200 מ' משם חצובות בסלע שש מערות קבורה בעלות פתחים מקושתים. לידן נמצא חניון שער הכרמל.
ניתן לעלות בהמשך השביל המסומן אדום למצפור קרן הכרמל, מהלך כ-20 דקות נוספות, להתרווח בספסלי העץ ולצפות בעמק יזרעאל, הרי הגליל התחתון, רמת מנשה והגלבוע. ממעל נראה מנזר המוחרקה ובימים בהירים נראית גם כיפת החרמון.
חוזרים בשביל המעגלי אל שביל הרקפות המסומן אדום ומערבה אל חניון חורבת חרמש.

מנזר המוחרקה

ניסע מהחניון צפונה כשישה ק"מ וחצי, ובפאתי דליית אל-כרמל נפנה ימינה (מזרחה) וניסע כשלושה ק"מ עד לרחבת החניה של מנזר המוחרקה. גם כאן ישנו חניון קטן ובו שולחנות לפיקניק.
בחצר מנזר המוחרקה מקדם את פנינו פסל אבן המתאר את אליהו הנביא. אליהו נראה כאן אוחז חרב בידו ורגלו דורכת על ראשו של אדם. תמונה זו היא שיאו של המאבק בין אליהו לנביאי הבעל, שהתחולל על פי המסורת במקום שנמצא המנזר. על פי התיאור המקראי, לאחר שנים של בצורת התייצב אליהו מול 400 נביאי הבעל, משרתי המלך אחאב, לתחרות הורדת גשם (מלכים א, יח). מי שיצליח לשכנע את האל "שלו" להוריד גשם, הוא נביא אמת. התחרות התנהלה כך: כל אחד מהצדדים בנה מזבח, הקריב פר והתפלל לאלוהיו שישלח אש מהשמיים ויעלה את הקורבן לעולה. נביאי הבעל קראו לבעל כל היום אך לא זכו למענה. לאחר שהתייאשו הגדיל אליהו לעשות ושפך מים על המזבח, ורק אז התפלל. ואמנם אש ירדה מהשמיים ושרפה את הקורבן. אליהו והעם רדפו אחרי נביאי הבעל והרגו בהם הרג רב. לא יצא זמן רב והשמיים התקדרו והורידו גשם רב.
המסורת בדבר זיהוי קרן הכרמל כזירת המאבק של אליהו בנביאי הבעל קדומה מאוד. כבר במאה ה-14 ביקר כאן תלמידו האלמוני של הרמב"ן והתייחס למקום כמזבח אליהו הנביא. השם הערבי של המקום, אל-מוחרקה, מלשון חריכה, שרפה, הוא רמז לאש שירדה מהשמיים ואכלה את קורבנו של אליהו הנביא.
מנזר המוחרקה שייך לנזירים הכרמליתים. שלושה תבליטים, סמוך לגרם המדרגות שעולה לגג המנזר, מתארים את מהלך הסיפור המקראי. העלייה לגג כרוכה בתשלום סמלי, אך אל תחמיצו אותה. מלמעלה נפרשים הנופים המרהיבים של עמק יזרעאל, הרי הגליל ואף כיפת החרמון.

כוכב הים (סטלה מאריס)

ניסע בחזרה לכביש 672 וניסע צפונה. נחלוף על פני דליית אל-כרמל, עספיא ואוניברסיטת חיפה ונמשיך בנסיעה בתוך חיפה בשכונות שבמרומי הכרמל. משדרות מוריה נמשיך צפונה בשדרות הנשיא, ובקצה הצפוני של הרחוב נפנה שמאלה לרחוב טשרניחובסקי, שיביא אותנו עד למנזר סטלה מאריס.
המנזר שוכן בקצה הכרמל, בראש המדרון התלול של ההר הנוחת היישר לים. התצפית על מפרץ עכו והגליל המערבי מרהיבה. נראה כי בזכות יופיו היה קצה הרכס מקודש כבר בימי קדם והיו בו מקדשים פגניים. בכרמל התקיימו טקסים פגניים לאל אדוניס, שנחשב לאל מוריד גשם, יכולת שהתברך בה גם אליהו הנביא.
הכרמליתים נאחזו באזור זה של הכרמל כבר במאה ה-17, אך רק בימיו של השליט הבדווי דהר אל-עמר (1767) זכו להתחיל לבנות את מנזר סטלה מאריס. הקונסול הצרפתי סייע בידיהם להשיג את האישור המיוחל ומאז נקרא האזור הזה של ההר בשם "הכרמל הצרפתי". הבנייה התעכבה בגלל אירועים שונים. המנזר נחנך בשנת 1836 והפך למוסד חשוב ששימש מרכז רפואי לאוכלוסייה מקומית. זהו המרכז העולמי של הכרמליתים.
סמל המסדר חקוק בכניסה, מעל לדלת. הסמל מתאר את הר הכרמל, בראשו הצלב ומעליו חרבו של אליהו וכתובת, שתרגומה הוא: "קנא קנאתי לה' אלוהי צבאות". התבליט על הדלת מתאר את אליהו מניף את חרבו.
האולם הראשי של הכנסייה מרשים מאוד. תקרתו מעוטרת בציורים צבעוניים המתארים תמונות מהתנ"ך ומהברית החדשה, כמו אליהו עולה בסערה לשמיים, דוד המלך פורט על נבל, המשפחה הקדושה וארבעת האוונגליסטים. מסביב לכיפת התקרה כתובים בלטינית פסוקים מן התנ"ך.
מעל המזבח ניצב פסלה של מרים הקדושה ("גברתנו של הכרמל"). סמוך לו יורדות מדרגות אל מערה חצובה בסלע ובה מזבח אבן הנושא את פסלו של אליהו. על פי המסורת הנוצרית התגורר אליהו הנביא במערה. במוזאון השייך למנזר מוצגים שרידים מהכנסייה הביזנטית הקדומה.
המנזר נקשר במסעו של נפוליון בארץ ישראל (1799): כשנסוג נפוליון מעכו הוא השאיר את חולי הדבר מצבאו במנזר. הלוחמים העות'מאנים לא התרשמו ורצחו את החולים. לזכרם הוקמה בחזית המנזר מצבה בדמות פירמידה, המזכירה לכול כי הצרפתים עלו על ארץ ישראל ממצרים.

מסדר הכרמליתים

מסדר הכרמליתים נוסד בכרמל במאה ה-12 על ידי הנזיר ברתולד. באותם ימים שלטו בארץ הצלבנים, והנזירים הראשונים המשיכו את דרכו של מנהיגם ובנו מרכז בנחל שיח (כיום בתחום העיר חיפה, למרגלות שכונת כבאביר). כשנפלה ממלכת הצלבנים פנו הכרמליתים לאירופה, ושבו לכרמל רק במאה ה-17, לאחר שקיבלו לחזקתם את פסגת כוכב הים ואת מערת אליהו. תחילה התגוררו בכוכי סלע באזור מערת אליהו, ובשנת 1767 בנו את מנזר סטלה מאריס בראש הכרמל, קפלה במערת אליהו ואת מנזר המוחרקה.

מערת אליהו

הדרך המומלצת ביותר היא לרדת ברגל מסטלה מאריס למערת אליהו, להמשיך לכביש הראשי ולשוב בחזרה לסטלה מארס ברכבל. אפשר כמובן לעלות בחזרה מהמערה ברגל, אך המעלה תלול למדי. ניתן להגיע למערה במכונית: נוסעים בכביש החוף (בשדרות ההגנה), וליד מוזאון חיל הים פונים לדרך אלנבי. מערת אליהו נמצאת ליד הפנייה משדרות ההגנה לדרך אלנבי.
השביל היורד מסטלה מאריס: מרחבת החניה שמול המנזר יורד שביל נוח דרך טרסות נטושות. השביל מגיע לאחר כ-300 מ' ל"קפלת הלב הקדוש" – כנסייה קטנה בעלת כיפה לבנה שנבנתה במאה ה-19. הקפלה סגורה למבקרים והיא שמורה לאנשי המנזר לתפילה ולהתייחדות. הקפלה מאפשרת גם היא מבט מרהיב על חוף הים. לאחר עוד 400 מ' השביל מגיע למערת אליהו, שנראה כי גם היא מקודשת מימים ימימה. על קירות המערה התגלו עשרות כתובות ביוונית מהתקופה הביזנטית וכן שני ציורים של מנורה בת שבעה קנים. מסורת קדומה גורסת שבמערה מצא אליהו הנביא מקלט מרודפיו. המערה היא אתר קדוש הפועל במסגרת משרד הדתות.

כתיבה: יעקב שקולניק
ייעוץ מקצועי: יעקב ארק, יערן גוש כרמל אלונים, קק"ל

פורסם ב-24.2.2010

לפני צאתכם למסלול הטיול מומלץ להתעדכן ב"קו ליער", מוקד המידע של קק"ל, על עדכונים או שינויים הרלוונטיים למסלול  1-800-350-550

שימו לב,
הדלקת אש מסכנת את היער באופן ממשי.
היזהרו באש ביער – אין לנו יערות אחרים!
לכללי התנהגות ביער ומניעת שריפות

מחזירים את הירוק לכרמל
סגור

מלאו כאן את הפרטים ואנחנו נשלח את הקישור לטיול לחברכם:

יערון (התנתק)

מידע נוסף

הוראות הגעה

ליער אליקים, נקודת המוצא של הטיול, מגיעים בנסיעה מכביש ואדי מילח (כביש 70). בצומת אליקים פונים צפונה לכביש החוצה את הכרמל (כביש 672), נוסעים כ-800 מ' ומגלים מימין את חניון אליקים

אופי הסיור

נסיעה ברכב פרטי וביקור באתרים

משך הסיור המלא

4 עד 6 שעות

מתאים ל

משפחות

שעות פתיחה

מערת אליהו - חורף: א'-ה' 8:00-16:00, שישי 12:00-8:00, קיץ: א'-ה' 18:00-8:00. שישי 8:00-13:00; כנסיית סטלה מאריס - כל יום 12:00-8:30, 18:00-15:00; מוחרקה - אוקטובר-מרץ: ב'-שבת 12:30-8:00, 16:30-14:30, אפריל-ספטמבר: ב'-שבת 12:00-8:00, 17:00-14:30, יום א' סגור

שימו לב

יש להקפיד על לבוש צנוע בכניסה למקומות המקודשים

מפת טיולים וסימון שבילים

מפת טיולים וסימון שבילים מס' 4 (הכרמל, גבעות אלונים, הר הכרמל, רמת מנשה)

התאמה למוגבלים בתנועה

אין

חניונים נוספים בסביבה

חניון שער הכרמל באליקים, חניון הר אלון ליד המפגש עם הכביש לבית אורן (כביש 721), חניון גבעת ההגנה מדרום לאוניברסיטת חיפה, חניון הר טללים מול אוניברסיטת חיפה

אתרים נוספים בסביבה

נחל כלח, מערת אצבע, מוזאון הכט באוניברסיטת חיפה, דליית אל-כרמל, המושבה הגרמנית בחיפה

תגובות

  • המפה לוקה בחסר ואין מצוינים האתרים בהקשר למסלול הטיול - די אופיני למפות המצורפות לדברי ההסבר למסלולים השונים. יש לעדכן שעות הפעילות של הגופים השונים

    03:33 25.04.2010
  • אליה שלום, לצערנו לא לכל אתר ניתן להפיק מפה. אך לחלק גדול מן האתרים המפורסמים באי ירוק יש מפה. המפה הנוכחית היא מפה של גוגל ובהקלקה עליה תוכלי לקבל מידע מפורט יותר. באשר לשעות הפעילות, תודה על תשומת הלב, עודכנו השעות הנכונות. בברכה, מערכת אי ירוק

    10:39 29.04.2010
  • 1. מי שכן קרא את מלכים א' י"ח, 24 יודע שזו לא היתה תחרות הורדת גשם אלא הורדת אש.
    2. בהשואה לסיפור עצמו שמלפני כ-2800 שנה הרי שתאור זיהוי המקום מהמאה ה-14 כמסורת
    קדומה מאד מצחיקה ממש.
    3. אין מקום במקרא ממנו מובן שלאליהו היו יכולות להוריד גשם! נהפוך הוא, מן המקרא מובן
    שרק בידי הקב"ה אפשרות שכזאת.
    4. ההצהרה שהלוחמים העות'מאנים לא התרשמו ורצחו את החולים הצרפתים של נפולאון
    מבלי לאזכר שהצרפתים כבר קודם לכן עשו את אותו הדבר לעותומנים ביפו אינה הוגנת.

    19:50 15.12.2010
  • ושכחו להזכיר את טבח הארמנים על ידי התורכים (עותמנים).

    14:10 21.12.2010
  • אמנון שלום,
    א. יש לקרוא את הפרק כולו. אכן, התחרות היא של הורדת האש אך כהוכחה לאמיתותו של אלוהי ישראל, היחיד שמסוגל להוריד גשם.
    ואמנם, הפרק נפתח בבצורת ומסתיים בגשם.
    ב. מסורת כתובה בת 600 שנה אינה דבר מצחיק. יש להניח שהיא מתבססת על מסורת קדומה עוד יותר.
    ג. אכן, מן המקרא מובן שרק אלוהים לבדו יכול להוריד גשם.
    אגב, כך מובן גם מן הרשימה.
    ד. אמנם, הצרפתים הוציאו להורג שבויים עות'מאנים ביפו וייתכן שהיה מקום להזכיר זאת בכתבה,
    אם כי אין הוכחה שהרג החולים הוא תוצאה ישירה של הטבח ביפו.

    בברכה,
    יעקב שקולניק

  • גור אריה שלום

    אין בכוחה של רשימה אחת להזכיר את כל העוולות שעשה גורם זה או אחר.

    בברכה,
    יעקב שקולניק

הוסף תגובה:

מאת משתמש לא רשום
שדה חובה
שדה חובה, ישאר חסוי
שלחבשליחת התגובה הנך מסכים לתנאי השימוש באתר

אם אינכם רשומים עדיין לאתר, לחצו כאן כדי לעשות זאת ולשמור איתנו על קשר!