רובנו חיים בקוביות בטון ונוסעים בקופסאות מתכת, ונדמה שכבר שכחנו שזה אינו המצב הטבעי. עד לפני 100 שנה היה הטבע חלק מהסביבה היומיומית שלנו, אבל במרוצת השנים הוא הלך והתרחק מהמרכזים העירוניים. את המצב הזה בדיוק קרן קימת לישראל מעוניינת לשנות באמצעות תוכנית "היער הקהילתי", שבמסגרתה מטופחים יערות קהילתיים סמוך לערים וליישובים בישראל, בעזרת פעילים מהקהילה, כמו גם הרשויות המקומיות. בדרך כלל מדובר ביערות שהיו גדולים בעבר, אך עם השנים הלכו וחולקו לפיסות יער בגלל התפתחות והתרחבות הערים הסמוכות. אותן פיסות יער הפכו להיות שוליות, ובמקרים החיוביים פחות הפכו לחצר האחורית של היישוב, כשלעתים נראו בהן מראות לא נעימים של פסולת, אשפה והזנחה כללית.

אבל עכשיו זה משתנה; אמנם לאט לאט, כל פעם במקום אחר בארץ, אבל הכיוון ברור. "בתחילת העשור הקודם החל מאבק על יער ירושלים, כשקק"ל וגופים אחרים קמו להגן עליו מפני תוכניות פיתוח ובינוי", מספר משה שלר, מנהל קהילה ויער בקק"ל. "במהלך המאבק הבינו רבים את החשיבות של יער הסמוך לעיר, ותקופה קצרה לאחר מכן, במסגרת קשרי חו"ל של קק"ל, למדנו מעמיתים באירופה את נושא היער הקהילתי. הסתבר שיש תורה שלמה על הנושא הזה – הדרכה והסברה כיצד מטפחים והופכים את אותם שטחים לפינה ירוקה עבור תושבי הערים".

הניסיון הראשון בארץ התקיים ביער ראש העין, ואחריו ביער שוהם. לאחר ההצלחה הבלתי מעורערת של ניסיונות אלה הוחלט להמשיך באזורים נוספים בארץ.
"הייחודיות של העבודה היתה כפולה: ראשית, מיתגנו אותה במונח 'יער קהילתי', שמעיד על האופי השיתופי של היער, ועל שהוא נועד לטובת הקהילה – ובשיתוף הקהילה. זהו בעצם סוד הסיפור: אנחנו מטפחים את היער בשיתוף הרשות המקומית ועם התושבים. לכולם יש אמירה, ואנחנו מקווים שהיא הופכת למחויבות לשמירה על הירוק הזה מפני פיתוח, וכן לטיפוח היערות כמקום של פנאי ונופש לקהילה. במילים אחרות, הפרויקט מביא לאנשים את הטבע אל סף הבית".

הפרויקטים הפועלים כרגע נמצאים בראש העין, שוהם, כוכב יאיר, פסגת זאב, ירושלים, כפר קאסם ומגדל העמק, אופקים ומיתר. כמו כן התחילו באחרונה תהליכים דומים בחצור הגלילית, שלומי, ראש פינה, כפר סבא, הר אדר, ונראה שהציבור מרוצה בהחלט. "אנו עורכים סקרי שימושים ורצונות בקרב הקהילות הסמוכות ליערות", מספר שלר. "הסקרים אומרים דבר ברור מאוד: מסתבר שבמקומות שהתהליך היה מוצלח וזכה לגיבוי קהילתי, יותר מ-50% מתושבי הקהילה ביקרו ביערות כמה פעמים בשנה; כמחצית מהתושבים המבקרים ביער הצהירו על נכונות לתרום מזמנם למען טיפוחו; יותר מ-70% מהמבקרים מנצלים את שבילי ההליכה לביקורים בחיק הטבע, ורוב רובם של הנסקרים אכן רואים את מה שייעדנו לו – מקום של שלווה, מרגוע לנפש ופעילות בחיק הטבע".

אחת מגולות הכותרת של התהליך המתמשך ברחבי הארץ הוא מערך המתנדבים מקרב הקהילות השונות – "נאמני היער הקהילתי". מדובר בקבוצות תושבים שמתנדבים להדריך ביערות בעונות הפריחה, וכן יוזמים פעילויות קהילתיות לטובת היער, כל זאת בזמנם החופשי, לאחר שקק"ל מכשירה אותם מבחינה מקצועית. החלק של העירייה או הרשות המקומית הוא בעיקר במתן פרסום ובמה לפעילויות השונות. "כעת המטרה היא להפוך עוד ועוד שטחים פתוחים שנמצאים בתחום יישובים או סמוכים להם לריאה ירוקה לטובת הקהילה, בהתבסס על העיקרון שלפיו הקהילה יוזמת ונוטלת על עצמה אחריות לטפח את המקום", מסכם שלר. "בימים אלה אנו נענים לפניות של מספר לא מבוטל של יישובים שמבקשים ייעוץ או סיוע בפעילות מבורכת שכזו. ועוד היד נטויה".