e-ירוק

קיץ, חם בחוץ, אבל יש כאלה שהמילים טיול, טבע ואזור הגליל ממלאים אותם מרץ. הפעם נצא לטייל בפארק גורן בין סבכי חורש ועצי אלון עבותים ומצלים, מעל לערוצו הקניוני של נחל כזיב, למול שרידיו המרשימים של מבצר המונפור. בפארק מסלולי טיול מגוונים, תצפיות נוף ופינות שקטות וחבויות.

מי שיתמזל מזלו ויפקוד את הפארק בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, עשוי לפגוש ביחמור המקראי (או הפרסי) – אייל שחי באזור בתקופת המקרא ונעלם בתחילת המאה ה-20. הוא הושב לטבע על ידי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

כיצד מגיעים?

ציר הגישה עיקרי – מסתעף מכביש הצפון (כביש 899), בין סימני ק”מ 11–12. נוסעים משלומי לכיוון מושב גורן, חולפים על פני קיבוץ איילון ופונים ימינה (דרומה), היישר לתוך הפארק.

צירי גישה נוספים – דרך גישה מזרחית – גם היא בכביש הצפון בצומת גרנות מזרחית למושב גורן; דרך גישה מערבית – דרך הכביש הנופי הצר שבין עבדון ליערה; דרך לרכבי שטח (4X4) מאבירים – דרך עפר (מסומנת באדום) המתאימה רק לרכבי שטח, דרך הר הגלילי.

המסלול:

פארק גורן משתרע על פני כ-2,000 דונם ונמצא בין שמורות הטבע של נחל בצת ונחל כזיב. נביא לפניכם כמה מסלולי טיול מומלצים ברכב וברגל:

דרך נופית (8 ק”מ) ושביל הבולענים (500 מ’) – דרך הנוף עוברת בין נופי החורש של מצוקי נחל כזיב. תחילתה בכניסה אל הפארק בתחנת המידע, בק”מ ה-11 של כביש הצפון (כביש 899), בין קיבוץ איילון למושב גורן. כאן ניצבת תחנת מידע (פתוחה בחגי ישראל בלבד!) ולידה שלט עץ עם מפת מסלולי הטיול המוצעים בפארק. המעוניינים יכולים להחנות את הרכב ולצאת ברגל אל שביל מעגלי קצר, שביל הבולענים. אורכו 500 מ’ ובו מקבץ בורות ניקוז טבעיים, שנוצרו בעקבות המסת הסלעים על ידי מי הגשמים.

שביל הליכה חוצה פארק, כ-1.5 ק”מ (מסומן באדום) – תחילתו ברחבת חניה משולטת כ- 500 מ’ דרומית לכניסה הראשית (אפשר להגיע אליו גם בהליכה רגלית משביל הבולענים). שביל הטיול מוביל אל מצוקי נחל כזיב ואל מבצר המונפור. היציאה מחניון המצפור.
השביל עובר בלב חורש מפותח, הודות לפעולות גיזום, דילול ורעייה עונתית של צאן ובקר. בסיומו נגיע לחניון המצפור, שהוא החניון המרכזי בפארק ובו שולחנות לפיקניק, ברזי מים ושירותים (גם לנכים). בחניון אפשר גם לשהות בלינת לילה בתיאום מראש. על מנת להשלים את המעגל ולחזור אל הרכבים יש לבחור בדרך הנוף הראשית, כ-1.4 ק”מ.

שביל הליכה מהמצפור אל מבצר מונפור (מסומן באדום, כשעה לכל כיוון) – יורדים ממרפסת התצפית אל אפיק נחל כזיב ומטפסים בדרך עפר תלולה המובילה היישר אל המבצר (החזרה באותו הנתיב!). שימו לב, העלייה למבצר מעט קשה. בדרך נפגוש בשרידי טחנת קמח מהמאה ה-12, שמעליה בנה המסדר הטבטוני מבנה גותי מפואר ששימש כנראה כאכסנייה. בגדה הצפונית, מול המבנה, ניתן להבחין בשרידי קיר. זהו שריד לסכר צלבני שאגם את מי הנחל. (למעוניינים: אפשר לתאם רכב לאיסוף בצדו האחר של הנחל ולהמשיך בשביל האדום על גבי השלוחה לדרך הנוף “הילה-מנות”).
מבצר המונפור, הנמצא בתחום גן לאומי מונפור, הוא מהמבצרים הצלבניים המרשימים ביותר שנותרו בישראל. את המבצר בנו במאה ה-13 (1226) אבירי המסדר הטבטוני (הגרמני), ככל הנראה על בסיס שרידים מבוצרים מהתקופה הרומית. מתוך החורש צצים שרידי החומות ומגדלי השמירה. למבצר הייתה חומה חיצונית וחומה פנימית. בולטים ביותר המגדל הצפון-מערבי והאזור הגבוה במזרח – “הדון ג’ון”. מזרחית לו מצויים שני חפירים שמטרתם הייתה לעכב גישה מגב השלוחה. בניגוד לרוב מבצרי הצלבנים בארץ ישראל, המבצר אינו מבצר גבול ואינו מצוי על דרך ראשית. הקמתו כאן קשורה לסיטואציה פוליטית-גאוגרפית ולרצון הטבטונים להתבודד ולעזוב את בירת הצלבנים בימים ההם – עכו. כאן הם שמרו את אוצרותיהם ואת ארכיונם. ההשקעה הגדולה בבניית המבצר הייתה קצרת מועד. ב-1266 צר בייברס, הסולטן הממלוכי, על המבצר ואיים להחריבו אך ללא הצלחה. חמש שנים מאוחר יותר ב-1271 הוא שב ומימש את איומיו. בהסכם הכניעה עמו יצאו הצלבנים עם אוצרותיהם והצילו את נפשם, אך מבצרם נהרס ולא יושב עוד.

מחניון הזיתים (בקצה המזרחי של פארק גורן) אל מצד עין טמיר (נתיב קצר המסומן בכחול) – חניון קטן ויפה הממוקם מעל צוקיו של נחל כזיב בלב עצי זית. בחניון שולחנות פיקניק. בשוליו המזרחיים של החניון נסתרים שרידיו של  ארמון מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה (מאות 18–17 לפני הספירה). המקום נקרא מצד עין טמיר. חניון זה הוא נקודת היציאה המועדפת לטיול רגלי מעגלי בנחל כזיב. מסלול הטיול מתחיל מהחניון, מכאן יורד שביל רגלי (מסומן בצבע כחול) היישר לעין טמיר שבאפיק נחל כזיב. כאן אפשר ליהנות ממי המעיין, הבוקעים מתוך נקבה טבעית בסלע, ומעצי הדולב הגדולים המעטרים את הסביבה (כדאי להצטייד בפנס!). מי שמסתפק בכך יכול לשוב כלעומת שבא. משך הטיול כשעה וחצי.

סובב פארק גורן ברכב – דרך הנוף החד-סטרית ממשיכה מזרחה. כ-500 מ’ מזרחית לחניון החרוב כביש האספלט פונה צפונה אל כביש הצפון. באפשרותנו לפנות כאן ולצאת מהפארק, אך מומלץ יותר להמשיך מזרחה בדרך כורכר נוחה. הדרך חולפת בסמוך לגדר הביטחון של מושב גורן. דרומית נפרשים נופי נחל כזיב, הר זיו ומצפה הילה – ירוק כהה מלוא העין ומלוא האופק. בדרך נגלית לנו מצפון חורבת גליל (”קסטרא ד’גלילי”), המוזכרת בברייתת התחומין (המציינת את גבולותיה ההלכתיים של ארץ ישראל). החורבה יפה אך הנגישות אליה קשה.

כתיבה: כליל אדר
עריכת טקסט: חוה בראון
צילומים: כליל אדר, ניב בראון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב- 29.7.09

נוף מדהים שטוף שמש מדברית, מכרות נחושת קדומים המספרים את סיפורם של כורי הנחושת מימי מצרים הפרעונית, אגם מים והרבה אטרקציות מהנות לכל המשפחה, ממתינים לכם בפארק תמנע. גם אם כבר ביקרתם כאן בעבר, דעו שהמקום נמצא בתהליך תמידי של התחדשות. הפעם נצא לרכוב על אופניים במרחבי הפארק. בעונה החמה מומלץ לרכוב בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

בפארק מסומנים חמישה מסלולים לרוכבי אופניים בדרגות קושי שונות, למשפחות ולרוכבי אופניים מנוסים. באתר ניתן להצטייד במפה. את הסימון בשטח ביצעו מתנדבים בהנחיית אייל הרשטיק מאיגוד האופניים בישראל.

בתקופת הקיץ, בין 3 ביולי ועד 25 באוגוסט, בימים שלישי, רביעי ושבת משעה 17:00, ציבור המטיילים מוזמן להצטרף לסיורי שקיעה ולילה מודרכים בתשלום. הנחה תינתן לחברי חוג הידידים ולמנויי E ירוק. פרטים נוספים ב”קו ליער”:

1-800-350-550 ובפארק תמנע בטלפון: 08-6316756

בימים אלה מסלול מס’ 1 מוכן לרכיבת המשפחה, יתר המסלולים ישולטו בימים הקרובים, אנא התעדכנו באמצעות פארק תמנע.

המסלולים

1. מאגם נחושתן אל עמודי שלמה – מסלול קצר המתאים לכל המשפחה

(סימון ירוק).

אורכו שלושה ק”מ ודרגת הקושי הפיזית והטכנית שלו קלה.

המסלול יוצא וחוזר אל אגם נחושתן ועובר בין האתרים עמודי שלמה וציורי הסלע המצרי. מומלץ לבקר גם במקדש האלה חתחור.

2. מאגם נחושתן אל עמודי שלמה והפטרייה – מסלול המתאים לכל המשפחה (סימון צהוב). דרגת קושי קלה עד בינונית.

מהאגם רוכבים אל אתר עמודי שלמה. משם פונים צפונה (ימינה) על פי השילוט אל אתר הפטרייה. בלב האתר כפר כורים. משם רוכבים אל מרכז המבקרים, שבו מיצגים הממחישים את תהליך הפקת הנחושת. מכאן נשוב אל נקודת המוצא.

3. מסלול קלאסי לאתרי הפארק: עמודי שלמה, גבעת הבורג, אתר ציורי הקיר והמרכבות ואל הפטרייה – מסלול המתאים לכל המשפחה (סימון כחול). דרגת קושי בינונית.

מהאגם רוכבים אל עמודי שלמה. לאחר ביקור באתר ממשיכים ברכיבה בשולי הכביש לכיוון צפון עד לאתר גבעת בורג. משם ממשיכים בנתיב המסומן וחוצים את נחל תמנע עד לאתר עמק ציורי הסלע והמרכבות. באתר זה נמצא מרכז המבקרים, הכולל העתקים של ציורי סלע ממרחבי המדבר. מכאן כדאי ללכת ברגל אל נקיק ציורי הקיר המתאר ציד של בעלי חיים, ולהמשיך לאחר מכן בשולי הכביש כשני ק”מ נוספים ולחלוף על פני נופי המכתש. ממשיכים ברכיבה לכיוון הערוץ המרכזי של נחל תמנע ומשם אל הוואדי, ולבסוף מגיעים אל אתר הפטרייה הגדולה. מנקודה זו שבים חזרה אל נקודת המוצא.

4. מסלול מקיף סובב פארק תמנע – מסלול המתאים לרוכבי אופניים מנוסים וכולל את מרבית אתרי הפארק (סימון שחור). אורך המסלול כ-25 ק”מ בדרגת קושי בינונית עד קשה (מומלץ להצטייד במסלול זה במפת המסלול!). שימו לב: ישנם קטעים מסוימים במסלול זה שאי-אפשר לרכוב בהם ויש לעבור אותם בהליכה רגלית. נקודת המוצא והסיום באגם נחושתן.

רוכבים לאתר עמודי שלמה, משם לאתר גבעת הבורג, אל אתר ציורי הסלע ומרכבות. חוצים את נחל תמנע ומגיעים אל הפטרייה הגדולה. מכאן ממשיכים אל המערה הרומית ואל הקניון הוורוד. מיד לאחר הקניון הוורוד יש מקטע דרך שהוא מעבר צר שאינו ניתן לחצייה באופניים, לפיכך יש לעבור אותו ברגל. ממשיכים ברכיבה בתוך הוואדי ובתוך הקניון, באזור הפירים של כורי הנחושת מהתקופה המצרית, אל אתר הפטרייה עד לכביש הראשי ובחזרה אל נקודת המוצא.

5. לאגמים ולמכרות נחושת במדבר – מסלול המתאים לרוכבי אופניים מנוסים (סימון אדום). מסלול זה יוצא מהפארק וחוזר אליו דרך הכניסה האחורית. הוא אינו כולל את רוב אתרי הפארק. דרגת קושי קשה.

מסלול זה ייחודי בכך שהוא כולל ביקור באגם הנסתר הנמצא בסמוך לפארק ובאזור הכרייה שהיו פעילים עד לפני כמה עשורים. נקודת המוצא – אגם נחושתן. מכאן יוצאים לרכוב אל אתר עמודי שלמה. עוברים את מתחם הכניסה לפארק ויוצאים ממנו לכיוון מזרח, עד לפנייה אל עבר ציר הנפט (דרך לרכבי שטח החוצה את הנגב ואת הערבה). רוכבים לכיוון דרום עד למפגש עם האגם הנסתר, שנוצר כתוצאה מעליית מי תהום במכרה פתוח. צבע המים – ירוק טורקיז, נובע מריכוז גבוה של מינרלים ושל גופרת נחושת. הירידה לאגם אסורה!

מכאן ממשיכים ברכיבה אל הר חכליל. משם פנייה חדה מערבה. נרכב על הכביש העוקף את ההר לכיוון המטמנה. לצד גדר המטמנה דרך העולה לכיוון פארק תמנע, אל השער הדרומי של הפארק. מכאן הרכיבה היא בירידה. ממשיכים ברכיבה עד לנקודת התצפית על אגם נחושתן עד להגעה לאגם.

מידע באדיבותו של: אייל הרשטיק, איגוד האופניים בישראל
עריכת טקסט: חוה בראון
צילומים: פארק תמנע, טלילה ליבשיץ וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב- 22.7.09

“פרוח תפרח ותגל הארץ…”

נבקר במשתלת קק”ל בגילת, הצובעת בירוק את המעשה הציוני-חלוצי במרחבי הנגב. נפקוד את מרכז קק”ל על שם דוד נחמיאס, ונחזה בתערוכת הקופסה הכחולה. בתערוכה מוצגות קופסאות ענקיות שעיצבו מיטב אמני ישראל, לצד קופסאות כחולות מקוריות מתקופות היסטוריות שונות. נבקר גם בגן אקלום ובו מגוון עצים שנבחנו כמתאימים להינטע בנגב.
הביקור במתחם משתלת גילת ובתערוכת הקופסה הכחולה מודרך. יש לתאם את מועד הביקור במוקד “קו ליער”: 1-800-350-550.

כיצד מגיעים?

משתלת גילת נמצאת במתחם משרדי קק”ל על כביש 25, כ-300 מ’ מצומת גילת. יש להיכנס למתחם ולהחנות את הרכב במגרש החנייה.

המסלול

ביקורנו במתחם משרדי קק”ל בגילת יתחיל במרכז קק”ל על שם דוד נחמיאס. זהו מבנה מקומר של האנגר בריטי, ששימש בשנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת, במסגרת יצירת מקומות עבודה בנגב, כמפעל לייצור סיבי חבלים (סיזל) מצמח האגבה (Agavaceae). עם הופעת הסיב הסינתטי ב-1966 הושבת המפעל. המבנה, שצורתו גליל וגגו עשוי פח גלי מגלוון, נבנה על פי דגם צבאי המכונה “בקתת ניסן”, על שם פיטר נורמן ניסן, מהנדס קנדי ששירת כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. בשנים האחרונות שוקם המבנה והוקדש לזכרו של דוד נחמיאס ז”ל, אחד מאבות ההתיישבות החדשה בנגב, שבין תפקידיו הציבוריים שימש גם מנהל מרחב דרום בקק”ל ומנהל מינהל הפיתוח שלה. בימים אלה מוצבת במקום תערוכת הקופסה הכחולה. תערוכה מרשימה זו, שהוצבה בשנה האחרונה בחוצות העיר תל אביב: בשדרות רוטשילד ובנמל, מציגה אוסף של קופסאות כחולות מקוריות מתקופות היסטוריות שונות לצד מיצג אמנותי מודרני של קופסאות ענק שעיצבו מיטב אמני ישראל. בין האמנים: הצלם זיו קורן, המאייר אורי פינק, האמן ציבי גבע ואחרים. גובה כל קופסה כמטר וחצי, רוחבה כ-1.5 מטר ועומקה כ-50 ס”מ.

לפני שנבקר במשתלה מומלץ לסור לגן האקלום שנטעה מחלקת הייעור בקק”ל בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, כדי לבחון את מידת התאמתם של עצים שונים לקרקע הנגב. בגן 150 מיני עצים שונים.

משתלת גילת – במשתלה מגדלים מבחר עצי יער וצמחי נוי לנטיעה ביערות ובפארקים, לייעור משקי, למרעה לדבורים, לטיפוח צדי דרכים ולמטרות גינון ציבורי ביישובים ובמחנות צה”ל. כאן במשתלה אפשר לחזות בתהליך הכנת השתילים, שנועד לענות על כל צורכי הגידול –משלב איסוף הזרע ועד לשלב שתילתו של הצמח והתבססותו בקרקע. במשתלה מגדלים כל שנה כ-800 אלף שתילים במגוון מינים. כ-80 מיני צמחי יער ועד כ-150 מיני צמחי נוי חסכני מים. רוב השתילים מיועדים לשתילה במרחב דרום, מאשדוד ועד אילת, ומקצתם למרחבים אחרים. שטח המשתלה כ-200 דונם, הכוללים כ-40 דונם חלקות אם ואקלום שגדלים בהן יותר מ-1,000 מיני צמחים, חלקם אף חדשים בנוף הארץ. על שטח של 50 דונם גדלים במשך כמה שנים עצי זית ותמר מצוי לצורך העתקתם למיזמים מיוחדים. בקיץ 2005 הועתקו במבצע הצלה כ-1,000 עצים מיישובי גוש קטיף.

תהליך ריבוי – את מרבית צמחי היער מרבים על ידי הנבטת זרעים ואת מרבית צמחי הנוי על ידי השרשת ייחורים. הזרעים נאספים מעצים ומשיחים מובחרים הגדלים ביערות ובחלקות האם שבמשתלה. הזרעים של חלק ממיני הצמחים מטופלים באמצעות קירור, השרייה במים או בחומצה ובאמצעים מכניים שונים. טיפול זה מבטיח הגדלת אחוזי הנביטה ואחידות במועד הנביטה.
הנבטה נעשית במכולה בתנאי לחות וטמפרטורה המבוקרים על ידי מחשב. הזרעים עוברים חיטוי ונזרעים על מצע ורמיקוליט במגשי הנבטה. לאחר ההנבטה (תהליך שאורך יומיים עד שבועות אחדים, בהתאם למין הצמח) הם מוצאים לחממה על גבי שולחנות מרושתי מתכת ומושקים עד שמסתיים תהליך ההנבטה וההקשחה. רוב הייחורים נלקחים מחלקות אם במשתלה ומושרשים על גבי שולחנות מחוממים עד לקבלת מערכת שורשים, הליך שלוקח בין שבוע לכמה שבועות, לפי מין הצמח. נבטים וייחורים מושרשים מועתקים כשניתן לאחוז בהם אל מכלי גידול העומדים תחת רשת הצללה.

מכלי הגידול ובהם שתילים מוצבים על משטח מוגבה ברחבת בטון מחופה רשת צל. השתילים מושקים ומדושנים בהמטרה ובטפטוף לפי נפח כלי הגידול. מהנבטת הצמח ועד ליציאתו מהמשתלה חולפים שישה עד עשרה חודשים. כשנסיים את ביקורנו במשתלה נפגוש את אחיהם הבוגרים של השתילים הרכים בכל רחבי הנגב.

עריכת טקסט: חוה בראון
מידע באדיבות: טלילה ליבשיץ, פבלו צ’רקסקי ואיציק משה

פורסם ב- 15.7.09

הר הקפיצה, הידוע גם בשמו הר קדומים, זכה לאחרונה למתיחת פנים עת נערכה במקום מיסה גדולה במהלך ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בחודש מאי השנה. ההר ידוע במסורת הנוצרית כהר שממנו “קפץ” ישוע שעה שנמלט מרודפיו בני נצרת אך לא אירע לו דבר.
בפרויקט הנדסי מורכב ומהיר ביצעה קק”ל בהר עבודות פיתוח, סללה דרכי גישה והכשירה את השטח לקליטת אלפי צליינים שהגיעו לאירוע, וכן הקימה אמפיתאטרון לעשרות אלפי אנשים ותצפית פנורמית בפסגה, הכוללת שביל מעגלי קצר.
אנו מזמינים אתכם לבקר בהר ולחזות בשינוי מקרוב. מפסגתו של ההר אפשר לראות נוף עוצר נשימה של בקעת כסולות, התבור, הכרמל ומרחבי עמק יזרעאל, כמו גם את גבעת המורה ואת הגלבוע.

כיצד מגיעים?
כביש 60 מוליך מעפולה צפונה לנצרת. נוסעים ועוברים במנהרה חדשה המביאה ישירות למרכז נצרת. ברמזור פונים שמאלה. נוסעים כ-800 מ’ עד לרמזור עם שלט להר הקפיצה ופונים שוב שמאלה. משם נוסעים ישר. חולפים על פני בית ספר תיכון, ולבסוף הכביש מוביל אל חניית פסגת ההר.

המסלול
נטייל ברגל ברום גובה של 397 מ’ מעל פני הים, בין מצפורי נוף, ספסלי ישיבה, סלעים ופריחות רבות ביניהם. שביל הטיול מוליך אל מערה פרה-היסטורית, שבה נתגלו ממצאים של האדם הקדמון מלפני כ-100 אלף שנים (המערה סגורה כיום למבקרים!), ואל תצפית נוף ובחזרה לחניה המרכזית. במקום נושבת רוח נעימה בכל שעות היום, ובימים של ראות טובה הנוף מרהיב עין.
באזור במת האמפיתאטרון ניטע בהעתקה עץ זית עתיק שגילו נאמד בכ-600-500 שנה. העץ הועבר מבסיס צה”ל באזור חוף הכרמל ל”יער ההתפייסות” שבהר הקפיצה. יער ההתפייסות הוקדש לזכרו של האפיפיור הקודם יוחנן פאולוס השני. קק”ל וצה”ל העתיקו את העץ במבצע מורכב שערך ימים אחדים.
בפסגת ההר מצפור שלוש הדתות (397 מ’ מעל פני הים). דרך נוף מובילה אל משטח אבן גדול שבמרכזו אבן גדולה ועץ זית, ולצדם שלט ובו כתובת המספרת על המקום בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. זוהי אחת מנקודות התצפית המרהיבות ביותר על עמק יזרעאל, על הרי הכרמל, על התבור ועל הרי גלעד, כמו גם על נופה הייחודי של נצרת על כנסיותיה ומסגדיה, ובהם כנסיית הבשורה וכנסיית גבריאל. שביל הליכה קצר מוביל למצפור נוסף, מצפור בית היערן, מבנה אבן קטן ששימש בתקופת המנדט כמחסן של היערנים. מהמצפור נגלית תצפית מרהיבה על כל עמק יזרעאל ועל ברכות הטיהור של נצרת, על הכפר איכסל ועל נצרת עילית. בפסגת ההר נמצאו שרידים של פסיפס קדום ומבנה כנסייה קטן מימי הביניים. חלק מאבני הפסיפס שמורות במוזאון של בזיליקת הבשורה. על המדרונות הצפוניים של ההר, לכיוון העיר נצרת וכנסיית הבשורה, מצוי אמפיתאטרון מאבן שיכול להכיל כ-40 אלף מקומות ישיבה.
הר הקפיצה על פי המסורת הנוצרית הוא ההר שממנו ניסו יהודי נצרת להשליך את ישוע לאחר שהכעיס אותם כשהכריז על עצמו כמשיח, אך ישוע קפץ מההר והצליח להימלט ללא פגע. בברית החדשה נאמר שכשהרגיז ישוע את מתפללי בית הכנסת בנצרת בהתייחסו לדברי ישעיהו כרומזים למשיחיותו, הוציאוהו מן העיר וביקשו לדוחפו מן ההר, “אך הוא עבר בתוכם וילך לדרכו” (לוקס ד, 30). מכאן המסורת הנוצרית בדבר ”קפיצתו” של ישוע מראש ההר אל העמק שמתחתיו. הנוצרים האורתודוקסים אינם מקבלים מסורת זו. לפי המסורת שלהם קפץ ישוע מן הפסגה המזרחית של הרי נצרת אל פסגת הר קדומים. המסורת גם מספרת כי כשעמדו בני נצרת להשליך את ישוע מההר, השקיפה אמו מרים בחרדה מתל דיר אל בנאת, ולכן קיבל התל את השם ”הר הפחד”. שתי הכנסיות על ההר, אחת נטושה והאחרת הפכה למנזר, מציינות את מקום עמידתה של מרים החרדה.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: דרור ארצ’י-ג’יני, עידו הרמן, אורי לוץ – ארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב-8.7.09

נחל נעמן, החוצה את עמק עכו, היה עד לפני שנים אחדות נחל מזוהם למדי. קק”ל, רשות ניקוז גליל מערבי, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים מסייעים בימים אלה בפיתוחו ובשיקומו של הנחל. אתם המטיילים מוזמנים לחזות בקטע אחד באורך שני ק”מ  ששוקם ונפתח לביקור זה עתה על גדת הנחל, בשולי שכונת צור שלום בקריית ביאליק. השביל נועד להולכי רגל ולרוכבי אופניים. הוא מתאים לכל המשפחה ולמוגבלים בתנועה.

פיתוח “הריאה הירוקה” מסביב לאזור המטרופולין הוא ערך טבע חשוב לנו ולדורות הבאים. ציבור המטיילים מוזמן ליהנות מסביבה מוצלת ושלווה הסמוכה למים, ולהאזין לציוצם של ציפורים הפוקדות את המקום בכל שעות היום.

כיצד מגיעים?

שמורת עין אפק – נוסעים על כביש עכו-חיפה (כביש 4). בצומת עין אפק פונים מזרחה לכביש 79 (ימינה לבאים מחיפה, שמאלה לבאים מעכו) בקריית ביאליק. נוסעים ישר עם הדרך ברחוב התל, על פי השילוט, חולפים ליד בית הקברות , ולאחריו הכניסה לשמורה. יש להיכנס כ-150 מ’ לתוך השמורה ולהחנות את הרכב במגרש החנייה.

שביל נחל נעמן – נוסעים בכביש עכו-חיפה (כביש 4). בקצהו הצפוני של אזור התעשייה של קריית ביאליק פונים מזרחה (ימינה לבאים מחיפה, שמאלה לבאים מעכו) אל דרך סלולה (ללא מספר במפה) ובה כיכר, שלאחריה מפעל לייצור קומפוסט. ממשיכים לנסוע כ- 500 מ’ עד לנקודה שבה יש שילוט ומחסום שאינו מאפשר מעבר כלי רכב. בנקודה זו יש להחנות את הרכב בצדי הדרך ולסור אל השביל. אפשרות נוספת להגיע אל שביל נחל נעמן, בפאתי שכונת צור שלום בקריית ביאליק, היא לנסוע לאורך שדרות חן בעיר עד לכיכר האחרונה, המשמשת גם רחבה לשוק המתקיים במקום, ולהחנות את הרכב בסמוך.

המסלול:

שם הנחל נגזר מהמילה הערבית א-נעמין, שפירושה הזמנה. האגדה מספרת כי כשעבר הנביא מוחמד בארץ, אף אחד מהנחלים לא הותיר לו לעבור דרכו, פרט לנחל נעמן שהזמינו לעבור בתוכו. מקובל לזהותו גם עם הנחל “שיחור לבנת” המוזכר במקרא (יהושע יט, כו). בתקופה ההלניסטית זוהה הנחל עם נחל “בלוס”, שהוא אולי גלגול השם הכנעני “בעל”.
מקורותיו נמצאים בעיינות אפק. אורכו של הנחל עד לשפכו לים כ-11 ק”מ. מהלך זרימתו שונה מכל שאר נחלי החוף האחרים. בתחילה הוא זורם צפונה מכיוון אזור שמורת עין אפק, בקו מקביל לתוואי כביש מס’ 4, ומבצע תפנית מערבה לערוץ נחל חילזון ואל הים, בסמוך לכביש הכניסה הישן לעיר עכו. הנחל ניזון מ-30 נביעות ומנקז את מרכז רכסי הגליל התחתון. שני נחלים גדולים מתנקזים אליו ממזרח: נחל אבליים ונחל חילזון.

בעבר שימש הנחל מקור מים חיים לשתייה, לחקלאות ואף נתיב מים לסירות ששטו בו עד לעכו. ההתיישבות באזור הנחל החלה בתקופת הברונזה התיכונה, לפני כ-4,000 שנים. בתקופות שונות היה העמק מכוסה ביצות, ובתקופת הצלבנים הוקמו באזור סכרים שנועדו לספק מים לעכו, מבצר שהגן על מעיינות נחל נעמן וכן טחנת קמח.

בשנות העשרים של המאה הקודמת החלו פעולות הניקוז והסדרת הזרימה באפיק הנעמן.
קק”ל רכשה את האדמות הביצתיות והחלה בפעולות לייבוש הביצות וליישובם. בסמוך לנעמן ובסביבתו ניטעו יערות איקליפטוס המקור. בשטחים הפתוחים והנמוכים, שמי התהום בהם גבוהים, התפתח אחו לח, תצורת צומח המאפיינת אזורים ביצתיים. ב-1938 נוסדו הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ הסמוכים לנחל, בשטחי הביצות נחפרו תעלות ניקוז, והאזור הפך לחקלאי. ב-1942, בימי המנדט הבריטי, הוקם מתקן שאיבה גדול שסיפק מים לקירור בתי הזיקוק, אך בגלל שאיבת יתר נפגע אופיו הטבעי של הנחל. עקב קידוחים שנעשו למרגלות ההרים בתחילת שנות החמישים ירדה שפיעת המעיינות באופן ניכר, ובתחילת שנות השישים, בעקבות בצורת, החריפה התייבשות הנחל. לאורך הנחל ארבע שמורות טבע: עין אפק, כרי נעמן, עין נמפית ושמורת שפך הנעמן.

שמורת עין אפק (כניסה בתשלום!) – השמורה משמרת את מקורות הנחל ואת נופי הביצה שכיסו בעבר את האזור. נופי המים כוללים מעיינות (המשושה, ברכת סופיה וברכת האשל), ברכות מי תהום יציבות וברכות מתייבשות, שטחי אחו, שלולית חורף ומערכות מים וניקוז וטחנת קמח מהתקופה הצלבנית. במקום גם שרידי טחנות סוכר צלבניות, סכרים עתיקים ותל אפק העתיקה.

שביל נחל נעמן בשמורת כרי נעמן – אורכו כ-1.6 ק”מ. שביל אספלט המתאים להליכה נינוחה ברגל, כמו גם עביר לעגלות ילדים, לכיסאות גלגלים וגם לרוכבי אופניים. השביל שוכן בלב חורשת קק”ל, לצד שמורת טבע כרי נעמן, ובמקום שפע של עצי איקליפטוס ומים זורמים בכל ימות השנה (כמות המים משתנה בהתאם לעונת השנה). לאורך הגדה הולכת ומוקמת בימים אלה מרפסת עץ (דק) שתשמש רחבת התכנסות למנוחה ולישיבה בסמוך למי הנחל. בשלב הפיתוח העתידי יוצבו במקום משטחי עץ נוספים וספסלי עץ למנוחה, כמו גם שני גשרוני עץ שיאפשרו מעבר לגדה ממול אל תוך חורשת העצים, וכן צפייה בברכות הדגים.

כתיבה וצילומים: חוה בראון
מידע באדיבותם של: ישי סוקר וכליל אדר – קק”ל

פורסם ב- 1.7.09