e-ירוק

סלעי בזלת, צילום: דוד מלכה

גבעות עגולות בגווני שחור בזלת, שריד לפעילות וולקנית שהתחוללה בעבר, וביניהן בקעות פוריות של שדות מעובדים – אלה הן רמת סירין ויבנאל שבמזרח הגליל התחתון, ואליהן נצא לטייל ברכבי שטח.
רמת סירין ויבנאל חשופות מצמחייה טבעית, ורק עצים בודדים, בעיקר אלות אטלנטיות ועצי שיזף, מכסים אותה. בדרכנו נפגוש באתרים היסטוריים-ארכאולוגיים מתקופות שונות: חורבת סירין, חורבת אולם ותל עין חדה, ונסיים בפנינת טבע ייחודית, בין המושבה מנחמיה לקיבוץ גשר, ברכת מים שלתוכה מתנקזים מי תהום – “האגם הנעלם”.

כיצד מגיעים?
נקודת המוצא: צומת גזית בסמוך לכפר תבור, במפגש הכבישים 65 עם כביש 7278, לכיוון מזרח. הצומת הוא נקודת יציאה נוחה. יש בו תחנת דלק, מסעדה ושירותים. נקודת סיום: המושבה מנחמיה בעמק הירדן.

המסלול:
ניסע בכביש שמספרו 7278 ונדרים כקילומטר מהכביש לבין האיקליפטוסים לדרך עפר המקבילה לכביש ולנחל תבור והמסומנת בסימון של שביל ישראל. בסמוך למסעף צומת כפר קיש נכנס לכיוון הישוב כפר קיש ממזרח וניסע כקילומטר נוסף עד לדרך עפר המסומנת באדום. נפנה לכיוון דרום-מזרח (ימינה) לפני עיקול הכביש ובסמוך למגוף המים של מקורות.

דרך העפר חוצה את נחל שמר וממשיכה עוד כשלושה ק”מ עד לערוץ נחל גזית, במפגש עם שביל המסומן בשחור. נמשיך לנסוע בשביל השחור כקילומטר וחצי נוספים אל תחנתנו הראשונה תל רכש, תל קדום המזוהה עם העיר המקראית אנחרת. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום התגלו שרידים של יישוב המצביעים על כך שהמקום היה מיושב מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה הערבית הקדומה. האזכור היחיד של אנחרת בתנ”ך מופיע בספר יהושע בהקשר של התנחלות השבטים, ושם היא נכללת בתחומו של שבט יששכר (יהושע יט, יז-יט). האזכור ההיסטורי הראשון של העיר מופיע בכתבי הפרעונים תחותמס השלישי ואמנחותפ השני, בהקשר למסע הכיבושים שערכו במאה ה-15 לפנה”ס.

נמשיך בנסיעה מזרחה בדרך העפר לאורך עין רכש וניסע כחמישה ק”מ נוספים אל תחנתנו הבאה היא חורבת סירין ברמת יבנאל. שרידי המקום, ובהם ממצאי בית כנסת, מעידים על התיישבות מאוחרת יותר מתל רכש, בתקופת בית שני ותקופת התלמוד. על כך מעידים גם שרידים מאוחרים יותר של מסגד מתקופה הערבית המאוחרת, בנוי מאבני בזלת, שאופיינית לרמות אלה בשל פעילות וולקנית קדומה.

מחורבת סירין נמשיך בנסיעה בנתיב המסומן באדום כ-800 מ’ נוספים עד למפגש עם שביל נוסף המסומן בירוק, היורד לחורבת ומעיין אולם (במרחק עוד שני ק”מ ממפגש השבילים). בדרך מקבץ סלעי בזלת שעליהם נבחין בשפני סלע. ראוי לציין שכל שלוש החורבות שציינו: חורבת סירין, חורבת אולם וחורבת חדה שנבקר בהמשך, יושבו במאה ה-19 על ידי המוגרבים. המוגרבים היו ערבים מוסלמים שבאו לאזור מארצות צפון אפריקה מחשש הכיבוש הצרפתי בארצם, ויושבו כאן על ידי העות’מאנים, שביקשו למגר את הפזורה הבדווית. כאן נתרענן במים הקרירים הנקווים אל ברכה מקורה, ולה פתח עליון המאפשר כניסת אדם אחד בכל פעם. מסביב למעיין עצי שיזף ואלה אטלנטית.

נשוב אל הרכב וניסע בדרך המסומנת בירוק כקילומטר וחצי נוספים עד שנגיע למפגש דרכים. הפעם ניסע בשביל הפונה מערבה והמסומן בכחול. לאחר שני ק”מ נגיע למקבץ עצי איקליפטוס, שממערב להם, למעלה, נמצאת חורבת חדה. מיד אחרי החורשה נבחין בפיצול הדרך לשביל המסומן באדום המוליך בכיוון צפון-מזרח לרמת יבנאל. נרד מהשלוחה. קטע זה סלעי וקשה ומאופיין במדרגות סלע באורך 350 מ’. כעבור שלושה ק”מ נגיע למושבה יבנאל, ונעבור בשוליים הדרום-מזרחיים של המושבה, כשהשביל מתעקל למזרח בכיכר הבאר וחוצה את נחל חרצית. דרך זו, הנמשכת שלושה ק”מ, מביאה אותנו למעלה אלות לתצפית יפה על עמק כינורות ועל הרי הגלעד.

ניכנס אל דרך נוף יער מנחמיה. נגיע אל פסגת ההר אל מצפור לוי אשכול. היער צופה אל יישובי בקעת עמק הירדן, אל דרום הכינרת, אל דרום הרי רמת הגולן ואל הרי גלעד ממזרח. נגיע לפסגת ההר אל מצפור לוי אשכול. בתצפית סלע ענק. את היער נטעה קק”ל לרווחת תושבי האזור בראשית שנות השישים של המאה הקודמת, ביוזמת איש קק”ל יוסף וויץ, שהיה אז מנהל מינהל פיתוח הקרקע, ולזכרו של לוי אשכול, מי שהיה ראש ממשלת ישראל השלישי וחבר קיבוץ דגניה הסמוך. ניסע אל תצפית הנוף (מצפור אשכול) המרשימה. מכאן נשוב ברכב אל דרך היער הראשית וניסע מערבה אל חניון האלות ואל המעיין. נחנה ברחבת החניה הסמוכה לחניון. ישנו שביל גישה סלול המוליך לשולחנות הפיקניק והוא נגיש למוגבלים בתנועה. החניון נמצא בלב צוקי ההרים והוא מוצל. במרחק 300 מ’ מהחניון יש מדרגות מעץ המובילות אל ברכת מעיין האלות, שזורמים בו מים בכל ימות השנה. במקום שולחנות לפיקניק, המותאמים גם למוגבלים בתנועה.

מנקודה זו נותרו לנו שישה ק”מ. נרד מזרחה דרך המושבה מנחמיה אל אחת הנקודות הקסומות והנחבאות לעין באזור, פנינת חמד היושבת בין מנחמיה לקיבוץ גשר – “האגם הנעלם”, ברכת מים שהחלה כפרויקט מלאכותי של עבודות חציבה. נזנחה לפני שנים. לאחר מכן הפכו אותה איתני הטבע לגן עדן. בנקודה זו נסיים את המסלול שלנו.

כתיבה וצילומים: דוד מלכה, “טריפ הגליל – הדרכות טיולים, מיטיבי לכת וטיולי ג’יפים”
עריכת טקסט: חוה בראון

פורסם ב-24.6.09