e-ירוק

רחבת הפסיפס המקורה, צילום: דודו גרינשפיין

לצד שורשי העצים מבצבצים גם שורשים מסוג אחר – שורשים היסטוריים המספרים את סיפורה של הארץ. כזו היא רצפת הפסיפס בת ה-1,500 שנה, שמוצגת לציבור הרחב ללא תשלום בבית הכנסת העתיק בחורבת מעון (קיבוץ נירים). רצפת הפסיפס מהתקופה הביזנטית (מאות חמישית-שישית לספירה) מעוטרת במנורה בעלת שבעה קנים ובדמויות בעלי חיים, ועשויה מפיסות אבן וזכוכית בגוונים שונים וברמה אמנותית גבוהה.

כיצד מגיעים?
בית הכנסת נמצא בין הקיבוצים ניר עוז ונירים, במרחק של כקילומטר מדרום-מזרח לכניסה לקיבוץ נירים. אפשר להגיע מכביש 241 (צומת גילת-צומת מעון) ולפנות בהתאם לשילוט. אפשר להגיע גם מכביש 232 (צומת גמה-צומת מעון) או מכביש 242 (צומת גמה-צומת כיסופים), ולהדרים בהתאם לשילוט עד לבית הכנסת.
מצפור מאגר נירים – הכניסה למצפור היא מכביש 232 (צומת גמה-מעון), בכביש המוביל מזרחה אל המאגר.

המסלול:
בישראל נחשפו עד כה למעלה מ-90 בתי כנסת עתיקים, ונראה שיש עוד רבים שטרם נחשפו. בית הכנסת במעון הוא אחד היפים שבהם. במהלך סלילת הכביש אל קיבוץ ניר עוז נתגלו שרידי חורבת מעון, ונחשפה רצפת פסיפס מפוארת של בית הכנסת.

בית הכנסת פונה לכיוון צפון-מזרח, לירושלים. זהו מבנה מטיפוס בזיליקה שנבנה מלבני טין על גבי יסודות מאבן. מעברי האולם היו חצרות מרוצפות ומדרומו היו מתקנים להובלת מים, שכללו תעלות, צינורות חרס ובור מטויח. האגן שימש מקווה טהרה, ומילאו אותו במים שירדו מגג בית הכנסת. בית הכנסת, שפעל מהמאה החמישית-שישית לספירה, ננטש במאה השמינית לספירה, זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי.

רצפת הפסיפס, שניזוקה במהלך סלילת הכביש המוביל אל קיבוץ נחל עוז, שופצה לאחרונה על ידי צוותי השימור של רשות העתיקות במוזאון רוקפלר בירושלים, והודות לתרומתה של הנדבנית סנדי גלאט, ידידת קק”ל מקנדה, והמועצה האזורית אשכול, הושבה רצפת הפסיפס למקומה, והאתר הוסדר לביקור הקהל הרחב.

רצפת הפסיפס מתארת גפן הצומחת מכד שנמצא בקצה הרצפה. שריגי הגפן יוצרים מדליונים ובהם מתוארים בעלי חיים, עופות ויונקים. המדליונים ערוכים ב-11 שורות, שבכל אחת מהן חמישה מדליונים. הסמלים היהודיים מרוכזים בצד הפסיפס הקרוב לבמה, והם כוללים מנורה בת שבעה קנים הניצבת על שלוש רגליים ומעוטרת באתרוגים, בשופר ובלולב, ובצדיה משובצים עצי דקל ואריות. משני צדיו של כל עץ תמר מתואר זוג יונים.

ברצפת הפסיפס משולבת גם כתובת הקדשה בארמית. החלק העליון של הכתובת מברך את הקהילה, ובהמשך מנציח את שמותיהם של שלושה אנשים שהרימו תרומה של שלושה דינרים לבית הכנסת באותם הימים. במקור: “(ז)כורים לטוב כל הקהל – (שע)שו את הפסיפס הזה - ( )ד אישו ותמה ויהודה – שנתנו שלושה דינרים”.
גודלה המקורי של רצפת הפסיפס היה 7.80 מ’ על 3.70 מ’. על הרצפה, לפני גומחת ארון הקודש, נמצאו חפצים זעירים: מטבעות, חפצי עצם ומתכת, תשמישי קדושה יהודיים שהשתייכו כנראה לארון הקודש ולפרוכת, כמו גם שברי נרות חרס וזכוכית וכ-20 קמעות, חלקן של נשים המבקשות בריאות טובה.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: דודו גרינשפן – ארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב-17.6.09