e-ירוק

בית הרצל, צילום: יעקב שקולניק

עם מותו של הרצל (1904) הוחלט לנטוע יער על שמו בחוות חולדה, ממזרח לרחובות. בעבודות הנטיעה, שהחלו ב-1908, ניטעו כרם זיתים בן 12 אלף שתילים, כרם גפנים ומטעי שקד ומשמש. מלחמת העולם הראשונה ומכת ארבה השמידו רבים מן העצים. לאחר המלחמה ניטעו עצים אחרים במקומם.
בין עצי היער שוכן “בית הרצל”, ששימש משכן לאנשי חוות חולדה שעמדו בגבורה במאורעות תרפ”ט נגד תוקפיהם. לא הרחק מן הבית הוצבה אנדרטת חולדה, מעשה ידיה של הפסלת הנודעת בתיה לישנסקי.
קרן קימת לישראל טיפחה את היער וגיוונה את מיני העצים שבו, הוסיפה לו שולחנות פיקניק, ברזי מים ומתקני שעשועים. בין אתרי היער סובב מסלול משולט, להנאת המבקרים. יער הרצל כיום הוא חורשה נעימה, פינת חמד לבילוי ואתר זיכרון לגבורת היישוב היהודי.

כיצד מגיעים?
יער הרצל בחולדה נמצא כעשרה ק”מ מדרום-מזרח לרחובות. הבאים מתל אביב או מירושלים יפנו במחלף לטרון לכיוון אשקלון (כביש מס’ 3), יחלפו על פני צומת נחשון, ולאחר כשני ק”מ יפנו בצומת חולדה לכיוון רחובות (כביש מס’ 411). היער נמצא כשני ק”מ מהצומת.

כל שישי-שבת פתוח מ-14:00-10:00, ובימים א’-ה’ הביקור מותנה בתיאום עם מוקד ”קו ליער” 1-800-350-550

גלגולו של מקום
ב-1905 רכש בנק אנגלו-פלשתינה כ-2,000 דונם מאדמות חולדה הערבית למען ההנהלה הציונית. שנתיים אחר כך נוסדה במקום חווה חקלאית, שבשדותיה הוכשרו צעירים יהודיים לעבודת האדמה. בשנת 1909 נבנה בחווה “בית הרצל”  – בית גדול ויפה ששכנו בו מנהל החווה והפועלים. בחצר הבית הוקמה ברכת מים, ששרידיה ניכרים גם כיום. מנהל החווה לואי בריש השתמש בכל חדרי הקומה העליונה למגורים ואילו הפועלים לנו במרתף. בריש לא שלט בשפה העברית והיה רחוק מהאידאליזם של אנשי העלייה השנייה. המתחים שנוצרו בינו לבין הפועלים אילצו אותו לעזוב את החווה. מחליפיו   יצחק וילקנסקי ושלמה לבקוביץ (לביא) הפכו את החווה למופת של עבודה עברית בארץ ישראל.
במלחמת העולם הראשונה (1914) נאלצו אנשי החווה לנטוש את המקום, אך פועלים אחדים נשלחו כדי לשמור על המקום והודות להם ניצלו העצים הצעירים מכליה.
ב-1929 פעלו הערבים לפגיעה בהישגי ההתיישבות העברית ותקפו יהודים במקומות רבים בארץ. תקופה זו ידועה בשם מאורעות תרפ”ט. המכה הקשה מצאה יישובים רבים בלתי מוכנים. 133 יהודים נהרגו בפרעות, בעיקר בני “היישוב הישן”. נקודות אחדות אף ננטשו מתושביהן. בחולדה השתלשלו האירועים בצורה אחרת. דווקא כאן, בנקודה מבודדת לחלוטין, החזיקו מעמד 20 צעירים ולא נכנעו למאות פורעים שעלו על המקום. התוקפים הציתו את היער ואת הגורן, אך המגנים מנעו את החדירה לחצר. בקרב נהרג אפרים צ’יזיק, מפקד חולדה ואחיה של שרה צ’יזיק, שנפלה על הגנת תל חי.
לאחר שעות לחימה רבות הפסיק הצבא הבריטי את האש, אך אילץ את המגנים לנטוש את הנקודה, מבלי להניח להם לקבור את צ’יזיק. רק לאחר יומיים חזרו אנשי חולדה והביאו לקבורה, בשולי היער, את גופת מפקדם. עמידת הגבורה של חולדה הפכה לסמל דוגמת קרב תל חי, שהתחולל תשע שנים קודם לכן. את סיפור הקרב מתאר בצורה נפלאה הסופר ס’ יזהר בסיפור “החורשה בגבעה”.
לאחר המאורעות טיפלה קרן קימת באתר ושמרה על היער ועל שרידי החווה. היישוב בחולדה חודש על ידי קבוצת “גורדוניה” (1931). תנאים קשים וחוסר מים גרמו למתיישבים להעתיק את נקודת היישוב מעט מערבה משם, במקום ששוכנת קבוצת חולדה עד עצם היום הזה.
חולדה חלשה על צומתי הדרכים לירושלים ועל כן מילאה תפקיד חשוב גם במלחמת העצמאות, עת שימשה בסיס יציאה למרבית המערכות על דרכי התחבורה לעיר.
מחולדה יצאו רוב השיירות לירושלים הנצורה. בצומת חולדה ניצבת אנדרטת הגבורה לזכרם של פורצי הדרך לירושלים. ב-1943 ערכו הבריטים בחולדה, לראשונה בתולדות היישוב העברי, חיפושים למציאת נשק המוחזק בצורה בלתי חוקית. פגזי מרגמה אחדים שנמצאו הביאו תקופות מאסר ארוכות על כמה מחברי הקבוצה.

אתרי היער
בית הרצל – הוקם ב-1909 כמקום משכן לקבוצות פועלים שעסקו בנטיעת “יער הרצל”. מאוחר יותר הוקף המבנה בחומה, שהגנה על החצר. בתחום החצר ניכרים שרידי מאגר מים מרובע. המים הובאו לברכה על ידי עגלה רתומה לפרדה מבאר שחם, המרוחקת כ-300 מ’ הבית. כשחסמו הערבים את הדרך לבאר הובאו המים מקיבוץ נען.
לקראת יובל ה-50 למדינה גובשה תוכנית לשיקום 50 אתרים היסטוריים, ובהם בית הרצל. קרן קימת לישראל שיקמה את בית הרצל בתיאום עם המועצה לשיקום אתרים ורשות הטבע והגנים. בצד השביל המוליך לבית מוצבים מיצגים המתארים פרקים בתולדות האתר. בבית הרצל אפשר לראות תצוגה וסרט חווייתי. בעתיד מתכננים לשחזר כאן את חצר החווה החקלאית שפעלה במקום.
ברכת המים – בשולי חורשת הזיתים נמצאת ברכת מים עגולה בנויה מבטון. אפשר לעלות לגג הברכה ולצפות בסביבה. מברכת המים שניצבת במקום הוזרמו מים ב”קו השילוח” – צינור שהונח במלחמת העצמאות לאורך דרך בורמה וסיפק מים לירושלים, לאחר שהקו הראשי לעיר נותק. ליד הברכה מוצב שריד מן הצינור המקורי. כמות המים שזרמה בקו השילוח בראשיתו עלתה במעט על 100 מ”ק מים לשעה, וללא ספק הצילה את ירושלים מצמא. המפעל זכה לשם “קו השילוח” על שם ניקבת השילוח בירושלים, מימי המלך חזקיהו (700 לפנה”ס בקירוב).
אנדרטת חולדה – על קברו של אפרים צ’יזיק ניצבת אנדרטת חולדה, פסל אבן מעשה ידיה של הפסלת הנודעת בתיה לישנסקי. הפסל מתאר שלוש דמויות: אפרים צ’יזיק, אחותו שרה צ’יזיק ודמות נוספת לזכר הנופלים במערכות ישראל. המצבה מסמלת את עמידת היישובים העבריים מאז תל חי ועד חולדה. בפסל משולבים כלי עבודה, המסמלים את הקשר של מגני היישוב לחקלאות. האנדרטה הוצבה במקום ב-1937.
באר שחם – באר הכרויה באפיק נחל שחם, בשולי יער חולדה. המים נשאבו מעומק תשעה מ’. הבאר סיפקה מים לתושבי הכפר הערבי חולדה. השם העברי משמר את צליל השם הערבי ביר א-שחמה, שפירושו: באר שמנה. אנשי חולדה השתמשו בבאר תמורת תשלום. ערבי עיוור העלה את המים מן הבאר בעזרת משאבה שהפעיל ברגליו ותושבי החווה הובילו אותם בחביות עץ אל מאגר המים שלהם. מדי פעם בפעם מנעו הערבים מאנשי חולדה לשאוב מים מן הבאר.
הבאר העמוקה – ב-1912 נעשה ניסיון למצוא מקור מים תחליפי לבאר שחם, כדי לבטל את התלות בערביי חולדה. בצד נחל שחם נקדחה באר לעומק כ-180 מ’. הבאר הפיקה מים עשירים בגופרית ובאיכות ירודה. נחל שחם הוא נחל אכזב, המזרים מים במשך זמן קצר, רק לאחר גשמים עזים. לאורכו צומחות משוכות פטל ונטועים עצי איקליפטוס.
המחצבה – בתקופת מאורעות 1939-1936 הושבתה אספקת אבן ממחצבות ערביות. חברת סולל בונה פיתחה בחולדה מחצבה כדי לספק חצץ לסלילת דרכים וכבישים. מאוחר יותר ניצלו לוחמי ה”הגנה” את המחצבה לצורך אימוני ירי.
חורשת רחל – חורשת עצים שניטעה בשנת מותה של המשוררת רחל (1931).
שדרת הוושינגטוניות ומצפה טל – סמוך לאנדרטת חולדה מתחילה את דרכה שדרה של עצי וושינגטוניה. אפשר לנסוע בשדרה, אך אנחנו ממליצים לצעוד בה שכן זו אחת השדרות המפוארות בישראל. אורכה כקילומטר. כרמי הזית הישנים של חולדה פינו את מקומם למרחבים של כרמי גפנים, המשמשים את יקבי ברקן. בקצה השדרה נמצא אתר הנצחה לזכרו של טל צמח, בן קיבוץ חולדה, קצין צה”ל, אשר נהרג ב-2002 בעת שמחבלים תקפו את יחידתו, שחנתה בחמאם אל-מָלִיח בבקעת הירדן.

כתיבה: יעקב שקולניק

פורסם ב-15.4.2010