e-ירוק

דרך הנוף מגבעת המורה אל שמורת בלפוריה עוברת בנופיו הציוריים והמוריקים של עמק יזרעאל, המבטיחים טיול קליל ומהנה ברגל או באופניים. זהו מסלול שהכשירה קק”ל, כחלק מהכשרת ציר טיול שמתחיל בים התיכון, חוצה את גדות נחל הקישון באזור אגם כפר ברוך, ממשיך לשמורת בלפוריה ומסתיים בשדות גבעת המורה. רוכבי אופניים יכולים להמשיך לרכוב בשביל לאורכו של הקישון.

רכישת אדמות עמק יזרעאל ויישובן היה אחד מהמפעלים הגדולים הראשונים של קרן קימת לישראל. בשנות התשעים של המאה הקודמת שבה קק”ל לטפל בתופעת המלחתן של הקרקעות החקלאיות. היא התקינה מערכות ניקוז תת-קרקעיות חדשניות, שאפשרו לנקז את עודפי מי התהום ולשטוף את הקרקע.
הדבר נעשה על ידי הטמנתה בקרקע של מערכת צינורות מחוררים המשולבים ביניהם, חלקם בעומק של כ-80 ס”מ וחלקם בעומק של עד שלושה מ’. מערכת הניקוז מפנה את המים המלוחים בקרקע לערוץ ניקוז עילי (נחל או תעלה). השטחים שהומלחו הפכו לשטחים מניבים.

כיצד מגיעים?

ניסע בכביש עפולה-צומת גולני (כביש 65) ונגיע אל צומת גבעת המורה. לבאים מצפון נפנה ברמזור השני ימינה אל גבעת המורה. מאחורי הבתים האחרונים של השכונה, מתחילה הדרך הנופית, שהיא נתיב להליכה ברגל ושביל רכיבה על אופניים (יש להחנות את הרכב בשולי השכונה עצמה).

המסלול

ראשיתו של המסלול בשכונת “עפולה הצעירה” בגבעת המורה, המשכו בנחל טבת במפגש עם נחל עדשים, וסיומו בכביש עפולה-נצרת (כביש 60). נחל המורה בשיפולי שכונת עפולה הצעירה הפך עם השנים למזבלה. נוף העמק כוסה בערמות של זבל שהביא עמו ריח של צחנה. עם ההחלטה לשקם את ה”חצר האחורית” של גבעת המורה חוסלה המזבלה לטובת הכשרתו של שביל טיול העובר בגדות נחלים, שדות חקלאיים וחורשות עצי איקליפטוס (השביל משולט!). בשיפולי השכונה נטעו יערני קק”ל עצי בוסתן, עצים רחבי עלים ועצי מים במפגש הנחלים, והעתיקו עצי אלון בוגרים. אנשי הכשרת הקרקע הסדירו את מצע האבנים הבזלתיות מעל הקרקע החרסתית, הניחו עליה מצעים רגילים והידקו אותם למניעת סחף קרקע. לאורך השביל בוצעו עבודות ריסוס, גיזום, חשיפה ופתיחת בורות.

בהמשכו של השביל מצויות חורשות עצי האיקליפטוס, שאת אחת מהן, זו הנמצאת לצד כביש עפולה-נצרת, נטע ד”ר יחיאל זוהר ממכון וולקני כחלקת אקלום.
מכאן נחצה את כביש עפולה-נצרת (כביש 60) אל אתר ההנצחה לנופלי בלפוריה ואל ברכת הג’מוסים (השם נותר אולם אין ג’מוסים באתר) שבשמורת בלפוריה, שהוקמה כדי לשמר את בית הגידול על מגוון החי והצומח שבו. האנדרטה היא גוש סלע ענק, ועליו דמויות סמליות של אדם חורש ומחרשה שפרד מושך אותה, של אישה לבושה שמלה ושל גבר צעיר בתנועה המזכירה פיזור זרעים. בצד אחר של הסלע חקוק פסוק משירת דבורה, המנציח את התבוסה שהנחיל ברק בן אבינועם לצבאו של סיסרא, שמרכבותיו שקעו בעמק יזרעאל: אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם (שופטים ה, יג). כאן בני היישוב עורכים מדי שנה את טקס יום הזיכרון לחללי צה”ל.

קק”ל הסדירה והעמיקה את ברכת הג’מוסים (אין ג’מוסים באתר) שלמרגלות אנדרטת ההנצחה לנופלי בלפוריה. בברכה חיים דגים, חלזונות, סרטנים וחיפושיות מים, ובסביבתה חיים עופות מים ובעלי חיים יבשתיים שונים. הברכה היא שרידי ביצה קטנה ובה מגוון של צמחים חובבי מים: קנה מצוי, עדשת המים, ורבנה רפואית, ברוניקת המים, לוטוס הביצות, אגמון ימי ועוד. בשולי הביצה ובגבעת תל יפאר שבצפונה פורחים באביב תורמוס ההרים, עריוני צהוב ופרג הכרמל. בין צמחי הביצה מקננות ודוגרות ציפורי שיר אחדות, וכן ברכיות וסופיות.

למטיילים עם ילדים כדאי לשלב ביקור גם ב“ברווזים בכפר” שבכפר ברוך, שם אפשר לצפות במחזור החיים של הברווז, מהביצה ועד לבגרות. במקום גם פינות ליטוף ויצירה. אפשר גם לבקר ב“שביל פרות החלב” שבבית לחם הגלילית, המאפשר לילדים להתנסות בחליבה ידנית, בהאכלת עגלים ובהכנת שמנת מחלב והכנת פיתות בטאבון.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: חוה בראון וארכיון צילומי קק”ל

פורסם ב- 27.5.09

בעקבות עצים, אבנים ומים

לרגל יום ירושלים נצא לבקר בדרום מזרח העיר, ביער השלום ובטיילת ארמון הנציב. נטייל בעקבות עצים, אבנים ומפעל הובלת המים לבית המקדש לפני כאלפיים שנה. נחזה בגבול שבין המזרע לישימון, ונראה כיצד יער השלום שנטעה קק”ל לאחר איחוד העיר דוחק את המדבר מזרחה. נספר גם על הרעיון האדריכלי העומד בבסיס כל אחת מטיילות הנוף, ונחזה באחירותם החורש הפורח באלה הימים במלוא תפארתו – שלהבת צהובה המדיפה ריח משכר, וכן בפריחת האזוביון הדגול, בתפרחת סגולה ודמוית דגל.

כיצד מגיעים?
טיילת האז – מקבילה לרחוב דניאל ינובסקי בואכה שכונת ארמון הנציב/תלפיות מזרח.
טיילת גבריאל שרובר – מתחברת לטיילת האז. ניתן להגיע אליה מרחוב דניאל ינובסקי או מצדה האחר, מרחוב נעמי שבשכונת אבו תור.
טיילת ריצ’רד גולדמן – נמצאת בפינה המזרחית של טיילת האז בסמוך למרפסת התצפית.
אמת המים בארמון הנציב – לבאים ברכב יש להחנות בקרבת מפגש הרחובות דב גרונר ועולי הגרדום. השילוט מוביל לגרם מדרגות היורד אל אמת המים. להולכים ברגל ממרפסת התצפית בטיילת האז, ניתן להגיע דרך גן ארצי שרמן הנמצא ממזרח לטיילות האז וגולדמן.
יער השלום ו”גן ילדי ישראל” – כניסה ברכב מרחוב נעמי בשכונת אבו תור או בירידה ברגל מטיילת שרובר

המסלול:
סיורנו יחל במרפסת התצפית בטיילת האז, הצופה אל העיר העתיקה, אל הר הבית ואל הר הזיתים. אמרו חז”ל: “עשרה קבין של נוי בעולם תשעה בירושלים ואחד בכל העולם” (אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מח). טיילת זו היא אולי המקום המתאים ביותר לחזות ביופייה של העיר. מהתצפית כדאי לתת את הדעת למיקומה הראשוני של העיר ולכיווני התפשטותה מאז ימי קדם ועד ימינו. אפשר לראות היטב את קו פרשת המים באזור אגן נחל קדרון. ליד מעיין הגיחון מצוי הגרעין ההתחלתי של העיר מהתקופה הכנענית, וכעיר דוד לאחר מכן. בסוף הבית הראשון ובימי הבית השני התפשטה העיר במעלה הגבעה לתחומי העיר העתיקה של ימינו, ורק במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה העיר לצאת מתחומי העיר העתיקה ולהתפשט במהירות לכיוון צפון מערב.
טיילת האז ממוקמת על הר “ארמון הנציב”, המכונה “ג’בל מוכבר” – ההר הגדול. לפי מסורת קדומה ראה מכאן אברהם אבינו לראשונה את הר המוריה (בראשית כד, ד). לפי המסורת הנוצרית על הר זה התאספו הכוהנים והחליטו למסור את ישו לידי הרומאים, ולכן הוא מכונה גם “הר העצה הרעה”. בתקופת המנדט בנו הבריטים על ההר מבנה מפואר ששימש את מקום מושבו של הנציב העליון בארץ. היום משמש המבנה את כוחות האו”ם המוצבים בארץ.
טיילת האז בנויה בראש הרכס וצורתה כאמת מים. הטיילת תוכננה על ידי אדריכלי הנוף שלמה אהרונסון ולורנס הלפרין, והיא משלבת אלמנטים ייחודיים של בנייה באבן, בין השאר בניית הקשתות, התאורה בסגנון אירופי ופסל ברונזה פרי יצירת האמן האנגלי צ’דוויק, המתאר בני זוג (נטולי ידיים) שלבושם מתנפנף ברוח. בטיילת נטועים עצי דולב – שבעונת הסתיו נתונים לשלכת צבעונית, אורן הצנובר, חרוב וזית.
נשוב אל מרפסת התצפית ונטייל לכיוון צפון מזרח בטיילת ריצ’רד גולדמן, המגיעה עד לפאתי יער השלום. בשער הכניסה פסל אבן ובו מפל מים זורמים. לאורך השביל הסלול ומותאם גם למוגבלים בתנועה תוכלו להריח צמחי תבלין הנמנים עם חסכני המים, שיחי אחירותם החורש, שבימים אלה נמצאים בשיא פריחתם הצהובה, נטיעות עצים של אורן הצנובר ומעט ארזים. חורשת עצי האורן ניטעה כבר בתקופת המנדט הבריטי כדי להגן מפני הרוח. בטיילת תוכלו למצוא גם חפירות ארכאולוגיות ופיר השייך לאמת המים מתקופת החשמונאים. בסופה של הטיילת גן פסלים ומקום מוצל לפיקניק.
נשוב לכניסה לטיילת גולד, שאורכה כקילומטר, ונחצה ברגל את הכביש לכיוון דרום אל גן ארצי שרמן, הסלול אף הוא. בלב הגן, שהוא בוסתן של עצי ארץ ישראל, מצויים שפע של עצי רימון, חרוב, זית וגם פיר נוסף של אמת המים הקדומה ובו פסיפס המתאר את נתיב מפעל אמת המים שהוליך אל בית המקדש. נתיב ההליכה מוביל למפגש הרחובות עולי הגרדום ודב גרונר בשכונת ארמון הנציב (ראו שילוט מתאים!). נרד במדרגות אל פתחה של אמת המים (הכניסה מותרת לקבוצות בלבד, בתיאום מראש ובתשלום. יש להצטייד בפנסים!)
מפעל אמת המים בביקור זה ניתן ללכת בחלק מאמת המים התחתונה, שנחצבה בסלע וחוצה את ההר. אורכה של האמה בקטע זה 400 מ’, מהלך של חצי שעה (יש להצטייד בפנסים!).
אמת מים זו היא חלק ממערכת בת ארבע אמות קדומות, שהובילו מים מהרי חברון לירושלים. האמה הוקמה בתקופה החשמונאית כדי להוביל מים מעין עיטם ומברכות שלמה לבית המקדש שבהר הבית. המים זרמו בגרוויטציה ובשיפוע מתון.
מכאן נשוב אל טיילת האז, שהקצה המערבי שלה מתחבר עם טיילת נוספת, היא טיילת גבריאל שרובר. טיילת זו, באורך 1.3 ק”מ, מובילה אותנו צפונה אל שכונת אבו תור ואל יער השלום. הטיילת עוברת במנזר סנט קלר (השייך לנזירות הפרנציסקנית). טיילת שרובר הוקמה בשנת 1988 ותכנן אותה האדריכל שלמה אהרונסון. היא משלבת מפגש בין נופים מדבריים ונופי ירושלים, וכוללת בעיקר צמחייה ים תיכונית, השתולה על נוף מדורג, ופרגולות מצלות. במרכז הטיילת רחבה למופעים. בעת בנייתה ניטעו לאורכה שבעת המינים וכן למעלה מ-600 עצי זית, חרוב ודובדבנים.
טיילת שרובר מובילה כאמור אל יער השלום, שנטעה קק”ל עם איחוד הבירה בתום מלחמת ששת הימים. הוא משתרע על פני כ-400 דונם באזור שהיה לפני המלחמה שטח הפקר בין ירושלים הירדנית לישראלית. שמו מסמל את התקווה לשלום ולאחווה. היער ניטע באגן הניקוז של נחל קדרון. היער נתון להשפעת האקלים המדברי עקב הימצאו על ספר המדבר, וניטעו בו עצי אורן, ברוש וארז.
בקצה יער השלום הקימה קק”ל לקראת חגיגות ה-3,000 לעיר ובסיוע תרומות של ידידי קק”ל בחו”ל את גן ילדי ישראל ובו עמדות תצפית על הנוף ומבנים ייחודיים המייצגים תקופות שונות בתולדות העיר. בין המבנים פסל של מנורת שבעת הקנים, פרי יצירתו של הפסל והאמן ד”ר נתן סאס. הפסל הוצב במקום בראשית שנות האלפיים. כאן גם יסתיים סיורנו. מי שהחנה את רכבו ברחבת התצפית בטיילת האז ישוב אליה ברגל.

כתיבה וצילומים: חוה בראון
מידע באדיבותה של היערנית והבוטנאית ד”ר ענת מדמוני

פורסם ב-20.5.09

נצא לדווש בסינגל ייחודי ומרתק שהוכשר ושולט על ידי קק”ל לרוכבי אופניים ביער בית קשת. השביל הוכשר לאחרונה בעבודת כפיים מאומצת על מנת לשמר את ערכי הטבע והנוף. בהכשרת המסלול הושם דגש בשיפועים מתאימים לרכיבה ובשימור קרקע מרבי, והוא מותאם לרוכבי אופניים בעלי מיומנות רכיבה בינונית.

כיצד מגיעים:
הכניסה הצפונית ליער בית קשת ולבית היערן, שממנו יוצאים מסלולי האופניים, נמצאת כ-1.5 ק”מ מערבית לצומת גולני, על כביש 77, בפנייה למחנה שמשון. לפני המחנה פונים ימינה לדרך נוף יער בית קשת. אפשר להיכנס ליער גם מדרום, מנצרת עלית. מדרך החטיבות ממשיכים בשדרות מעלה יצחק רבין עד למפעל תע”ש וליער צ’רצ’יל. דרך אפשרית נוספת היא מעפולה, דרך קיבוץ בית קשת. המגיעים מכביש 65 יכולים לחנות בקיבוץ בית קשת בחניה של רדיו “קול רגע” ולצאת לרכיבה מעגלית של הסינגל.

המסלול:
סינגל בית קשת מתפתל וסובב את היישוב בית קשת וכולל קטעים בעלייה, בירידה ובמישור. אורכו של המסלול הוא 12.6 ק”מ, בדרך העוברת ביער אלונים, המשקיף לנופי הר תבור ולעמק יזרעאל למרגלותיו.
השביל, החוצה את דרך נוף יער בית קשת, מיועד לרכיבה חד-סיטרית (נגד כיוון השעון). שימו לב – הרוכב הפוך מסכן את עצמו ואת הרוכבים האחרים. יש לרכוב אך ורק על פי השילוט. המסלול, שנקודת המוצא שלו הוא חניון בית היערן, משולט לאורכו, ומעברי הכביש מודגשים בצבע צהוב על גבי האספלט. כדאי לשים לב למפת המסלול הנמצאת על גבי השילוט בכניסה לסינגל. לאורך השביל אין נקודות מים לשתייה, ולפיכך יש להצטייד בכמות מים מספקת. דגש רב ניתן לשיפועי הרכיבה בעליות ובירידות. כן הותקנו מעברי גדרות מיוחדים לאופניים למניעת מעבר בקר. השביל במקומות רבים צר,ואינו מאפשר עקיפה.
הכשרת השביל נעשתה בעבודת כפיים על ידי עובדי קק”ל בסיוע חברת “גלגליל” והמועצה האזורית גליל תחתון. העבודה המאומצת נעשתה בעזרת חרמש לגיזום עצים, סיקול אבנים ידני והתאמת שיפועים לקרקע הקיימת.
דרך נוף יער בית קשת – דרך נוף באורך 22 ק”מ החוצה את פארק יער בית קשת. האזור משופע ביערות, בחורשים ובפסגות שמהן נשקפים הנופים המרהיבים של הגליל התחתון ועמק יזרעאל. במרכז הרכס שוכנות הערים נצרת ונצרת עלית, ומצפון להן הפסגה הגבוהה ברכס – הר יונה (573 מ’ מעל פני הים). דרך הנוף יוצרת צורת קשת, האוגפת את נצרת מדרום וממזרח. צדי הדרך עטורים ביער מגוון, שאת רובו נטעה קק”ל. ביער עצי אורן ממינים שונים, עצי ברוש ואף חלקת ארזים. בין העצים הנטועים טיפחו יערני קק”ל את עצי החורש הטבעי: אלון תבור, אלון מצוי, אלה ארצישראלית ומיני עצים נוספים. את הייעור באזור החל השלטון המנדטורי. יערני קק”ל המשיכו את הפעילות, ומשנת 1945 נטעו יערות במורדות הר תבור ובגבעות שמצפון להר, בואכה בקעת תורען בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת.
מומלץ לבקר במצפור בית היערן. זוהי תצפית נוף נפלאה על יער אלוני בית קשת – יער שמור היטב של אלוני תבור. היער מתאפיין בעשבייה רבה בין העצים, עובדה המנוצלת לגידול עדרי בקר. התצפית מעניקה מבט מזרחה, אל מרחבי רמת יבנאל ואל קיבוץ בית קשת, הנמצא ממש למרגלות המצפור.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: דינה יצחק, נדב רותם, אבי חיון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב- 13.5.09

איפה במרכז הארץ אפשר גם לבלות בכיף בצל עצים, גם ליהנות ממופע אור-קולי וגם לטייל באתר היסטורי שמרחיב את הלב? רק ביער חולדה, מוותיקי היערות של קק”ל

כיצד מגיעים?

יער חולדה נמצא בצד כביש צומת נחשון-צומת ביל”ו (כביש מס’ 411), בין קיבוץ חולדה ומשמר דוד. אתרי היער משולטים.

תולדות היער

אמנם יער חולדה צנוע בממדיו, אך בתולדות הארץ שמור לו מקום של כבוד: כאן, מסביב לחווה החקלאית שהכשירה צעירים יהודים לעבודת האדמה, החל מפעל הייעור הגדול של קק”ל בארץ ישראל. הנטיעות החלו בשנת 1908, לזכרו של בנימין זאב הרצל, שמת ארבע שנים קודם לכן. תחילה ניטעו כרמי זיתים וגפנים ומטעי שקד ומשמש, אך מכת ארבה ופגעי מלחמת העולם הראשונה השמידו את העצים. לאחר המלחמה ניטעו עצים אחרים במקומם.

בשנת 1909 נבנה בחווה בית הרצל - בית גדול ויפה ששכנו בו מנהל החווה והפועלים. בחצר הבית הוקמה ברכת מים, ששרידיה ניכרים גם כיום. במאורעות תרפ”ט (1929) עמדה חוות חולדה המבודדת בגבורה מול מאות פורעים שעלו עליה. התוקפים הציתו את היער ואת הגורן, אך המגנים מנעו את החדירה לחצר. בקרב נהרג אפרים צ’יזיק, מפקד חולדה, שהיה אחיה של שרה צ’יזיק, שנפלה על הגנת תל חי. עמידת הגבורה של חולדה הפכה לסמל דוגמת קרב תל חי, שהתחולל תשע שנים קודם לכן. להמשך קריאת ‘לא רק יער - יער הרצל חולדה’