e-ירוק

עץ דולב בנחל בצת. צילום: יעקב שקולניק

חורבת דנעילה היא מהמקומות שתמיד מצמידים להם את התואר המחייב “קסום”. בלב חורש סבוך נחבאים שרידיו של כפר קדום, שתושביו גידלו כרמי זיתים וייצרו מיבולם שמן זית. חפירות ארכאולוגיות חשפו את בתי הבד של הכפר. אם תמהרו, תספיקו לראות גם את קצהו של גל הפריחה האביבית

כיצד מגיעים
נוסעים בכביש הצפון משלומי מזרחה (כביש 899), חולפים על פני הכניסה לפארק גורן, וכ-100 מ’ ממזרח ליישוב גרנות הגליל (בין סימני ק”מ
14-13) פונים צפונה בעקבות השילוט לנחל שרך. לאחר כקילומטר מגיעים לרחבת חניה גדולה ושם חונים.

המסלול
מסביב לרחבת החניה משתרע יער הילד היהודי. קרן קימת לישראל נטעה את היער בגדות נחל שרך במסגרת מבצע חינוכי שנערך בשנים 1978–1979. היער, המוקדש לזכרם של יותר ממיליון הילדים שנספו בשואה, ניטע כולו בידי ילדים. כל ילד שהשתתף במבצע נטע שני עצים: אחד עבורו, והשני לזכרו של ילד שנספה בשואה.
האזור מקסים. היער ניטע בלב לבו של הגליל המערבי, במדרונות שלוחה שנמצאת מול נופיהם הפראיים של נחל שרך ונחל גליל. עצי היער הנטועים משתלבים בעצי החורש הים תיכוני, ויחד יוצרים חגיגה בירוק.
הטיול שלנו לוקח אותנו אל שרידי כפר שהתקיים כאן בתקופות הרומית והביזנטית ובימי הביניים, בין בתי מגורים, בתי בד ובורות מים. האתר מוכר כיום בשם חורבת דנעילה.

ליד עץ החרוב הסמוך לרחבת החניה ניצב שלט הסבר ובו גם מפת האתר. מסלול ההליכה עובר בין בתי הבד, חוצה את החורבה וחוזר אל היער והחניון.
בקיץ 1984 נערכו באתר חפירות הצלה בראשותו של ד”ר רפאל פרנקל מרשות העתיקות. החפירות חשפו בית בד בצפון האתר (”בית הבד הצפוני”). בשנת 1986 נערכו חפירות נוספות שחשפו עוד שני בתי בד. סקר ארכאולוגי והחפירות מעידים שהכפר הגדול שהתקיים כאן השתרע על פני כ-5 דונם. היישוב נוסד בתקופה הרומית הקדומה (המאה הראשונה לספירה), וגדל והתרחב בתקופה הביזנטית (המאה הרביעית לספירה). אחר כך ננטש המקום עד לתקופה הצלבנית (המאה ה-12) והממלוכית (המאה ה-14). המתיישבים החדשים שיפצו את הבתים הישנים והשתמשו בהם לצורכיהם. אחר כך שוב נעזב המקום מיושביו ושיני הזמן החלו לכרסם בו.
בשנים 2001–2002 החלו אנשי קק”ל ורשות העתיקות במבצע שימור ושחזור אתר בתי הבד בחורבת דנעילה. קירות המבנים שוקמו, סמטאות נפתחו והוכשר מסלול מעגלי המוביל את המטיילים ממגרש החניה אל החורבה ובחזרה.
בצד השביל יש מבנים רבים ובורות מים. אנא היזהרו שלא לסטות מהשביל. המסלול עובר דרך בית הבד הצפוני, שפעל בתקופה הממלוכית. חלק מבית הבד הזה חצוב בסלע הטבעי וחלקו בנוי אבן. סחיטת השמן, לאחר פריכת הזיתים, נעשתה בלחיצה באמצעות בורג. בית הבד המערבי פעל בתקופות הרומית והביזנטית, ובית בד נוסף, השוכן במתחם המרובע, מתוארך לתקופה הרומית.

מסלול נוסף למיטיבי לכת בלבד: מחורבת דנעילה אל נחל שרך ונחל בצת
דרגת קושי: המסלול מיועד למשפחות חובבות הליכה (ילדים מגיל 13).
מרחק הליכה: כ-5 ק”מ.
משך הליכה: 4–5 שעות.
הערה: המסלול חד-כיווני. יש לדאוג לרכב מאסף שימתין למטיילים בקיבוץ איילון, מול שער הדרך היורדת לנחל בצת. השער נמצא בחלקו המזרחי של הקיבוץ (כל אחד בקיבוץ יכוון אתכם לשם).

המסלול
מרחבת החניה של יער הילד היהודי (אותה רחבה של אתר חורבת דנעילה) יוצא שביל המסומן בכחול. השביל חוצה חלקת יער ויורד לערוץ נחל שרך, שבו שורר צל כבד של עצי אלון מצוי, ער אציל (בעל “עלי דפנה”), לבנה רפואי ואדר סורי.
בגדה המזרחית של הנחל (מימין) נמצאת מערת שרך. שלט ירוק וגדול מכריז על קיומה. זוהי מערת נטיפים ארוכה וחשוכה, שדורשת מהמבקרים כושר זחילה מסוים ופנס. בתוך המערה חצים זוהרים מסמנים את מסלול ההתקדמות. שימו לב לצבעי החצים: צבע לבן מציין את הדרך פנימה, כתום – את הדרך החוצה (יש שני פתחי יציאה), ואדום מציין “אין כניסה”.
המסלול הקצר, המוביל לפתח היציאה התחתון, נמשך כעשר דקות. המסלול הארוך כולל טיפוס על מדרגה גבוהה וזחילה והוא נמשך כחצי שעה.
לאחר הביקור במערה ממשיכים במורד לנחל בצת ופונים מערבה (שמאלה). השביל מוביל לעינות כרכרה, היוצרים באביב פלג דק. ליד המעיינות צומחים עצי דולב גדולים, מהמרשימים ביותר בישראל.
לאחר צעידה נוספת של 2 ק”מ בין הגדות הירוקות של נחל בצת, במסלול שרובו מוצל, מגיעים לבית באר ולדרך סלולה המטפסת דרומה לקיבוץ איילון. הדרך תלולה למדי, אך נוחה, וגם אם צועדים בה לאט מגיעים תוך 15 דקות לקיבוץ איילון, ושם מסתיים הטיול.

כתיבה: יעקב שקולניק
צילומים: יעקב שקולניק

פורסם ב-22.4.09