e-ירוק

כתבו עליו שירי הלל, נשים ראו בו הצהרת אהבה, ביטוי של יופי וארוטיקה. קשה לעמוד מול יופיו על כל זניו – המנומרים והמנוקדים. זהו הסחלב. הפעם נבקר בחלקת יער קסומה, ובה שביל הליכה קצר היוצא ובא בשערי הטיילת של שכונת הארזים, בפאתי היישוב שלומי. השביל הוכשר במסגרת “אימוץ” היער על ידי ילדי שלומי בסיוע יערני קק”ל.
באתם ועדיין לא פרחו הסחלבים שחיפשתם? חזרו בשנית אך אל תקטפו!

כיצד מגיעים?

בצומת שלומי נפנה מערבה (שמאלה) אל שלומי, כעבור כ-400 מ’ נפנה צפונה (ימינה) בצומת חניתה ומיד ימינה אל חניון יער קהילתי שלומי. אנו נפנה לחניון כאשר מזהים את שלט הכניסה הגדול “יער חניתה”.
נחנה את הרכב ברחבת החניה שסמוכה למתקני הכושר. מכאן נעפיל מזרחה בשביל אספלט רחב המוליך אל שכונת הארזים. לפני חיבורו עם המדרכה בשכונה נפנה ימינה בדרך עפר החוצה שער ברזל. ממש מולנו נראה ברוש רחב צמרת ובסמוך לו השביל מתחיל.

המסלול:

ליערות הקהילתיים תועלות רבות: טיול ערב מחוץ לתחום שאון העיר, הבאת קצב הטבע וערכי הטבע אל תוך העיר, שיפור אפשרי בבריאות הנפשית והפיזית, הפחתת זיהום האוויר ועוד. זהו כלי בעל עוצמה המקיים את הקשר בין תושבי העיר לבין ערכי הטבע. גולת הכותרת של פעילות קק”ל בתחום זה – טיפוח יערות קהילתיים בשותפות מלאה עם תושבי הקהילה ומוסדותיה הנוטלים חלק בממשק וב”חיי היער” שבתחומם, היא אחד התהליכים המשמעותיים ביותר שמתחוללים בנושא הייעור בישראל בשנים האחרונות.
שביל ההליכה, שאורכו כ-1 ק”מ, מתחיל בירידה מתונה אל הוואדי, חוצה דרך עפר וחולף על פני ערוץ סחף המנקז את מי הגשם. השביל מטפס מתונות בסמוך לעץ אלון גדול, שבצלו אפשר גם לנוח. המשכה של הדרך מתפתלת אל “סלע האוהבים” ואל עץ ברוש אריזוני מרשים. ביום של ראות טובה אפשר לראות את הים התיכון ואת קיבוץ מצובה.

השביל, שבחלקו עובר תחת חופת העצים ובחלקו חשוף לשמש ולנוף, מתפתל בין עצי אורן, ברוש אלון, אלות, חרובים, כליל החורש ועוד. הדרך מתפתלת עד לצומת דרכי יער. נחצה את דרך העפר לכיוון צפון בנתיב רחב יחסית. השביל פונה מערבה (שמאלה) ומוביל אותנו אל מעבה יער קסום ו”צעיר בגילו” – כבן 15 שנה. לפני צאת השביל אל הגדר ההיקפית של שכונת הארזים ניהנה גם מפינת ישיבה שהוכשרה בקרחת יער. קטע השביל הקיים היום הוא רק החלק הראשון מבין שלושה קטעים מתוכננים. בעתיד יוכשרו וישולטו עוד שני קטעים קצרים שיוצאים מתוך השביל הקיים.

בעונה זו של השנה, בחודשי מרץ-אפריל, פורחים מיני סחלבים: סחלב נקוד, שהוא הסחלב השכיח ביותר, סחלב איטלקי, סחלב פרפרני וגם סימפוניה של צבעים רבים אחרים, כמו דבורנית דינסמור, דבורנית שחומה בצבעי חום, לבן, כחלחל ועוד. הסחלב הנקוד נמצא בריכוז גבוה באזור יער שלומי-חניתה. אז פיקחו עיניים! הסחלבים קטנים ונמוכים ואינם גדלים במשטחי פריחות, ולפיכך יש להתאמץ כדי לאתרם. אין ספק שפריחת סחלבים תחת חופה של עצי אורן מפריחה את הטענה כי שום פרח אינו צומח מתחת להם ובקרבתם. בשנת 2007 יזם כליל אדר, רכז יער וקהילה בגליל המערבי, סקר סחלבים שתיעד את מצאי הסחלבים ביער, זאת כדי לשמרם ובאמצעותם גם לחבר ולחזק את הקשר של התושבים אל היער.

הסחלב הוא גאופיט בעל פקעות וגבעול פריחה בודד השייך למשפחת הסחלביים. משפחה גדולה, עשירה ומורכבת בצורות פרחיה מכל משפחות הצמחים. פרחיה נחשבים למכובדים ומפוארים בפרחי הנוי. רוב מיני הסחלב הם “רמאי מזון”, המחקים פרחים עשירים בצוף. דבורה “מרומה”, שביקרה בפרח הסחלב ולא מצאה בו דבר, עוברת לבקר במיני פרחים אחרים כשהאבקית דבוקה לראשה. לאחר ביקורים רבים בפרחים אחרים היא מתפתה לבקר שוב בפרח הסחלב, מתאכזבת, ומאביקה בינתיים את הסחלב החדש שביקרה בו.

כתיבה ועריכה: חוה בראון
סיוע בכתיבה, מידע וצילומים: כליל אדר – רכז יער וקהילה גליל מערבי וכרמל

פורסם ב-25.3.09

מתי בפעם האחרונה התרגשתם מריחות, מטעמים, מצבעים, מאדמה וממשאיות ענק עמוסות גזר ותפוחי אדמה? אם ילדיכם חושבים שמקור הירקות והפירות הוא רשתות השיווק, אל תתעצלו וקחו אותם לחוויה תיירותית-חקלאית בנתיב “דרך השדות” בבשור, אזור המוגדר כאסם התבואה של מדינת ישראל.

כיצד מגיעים?

לבאים מאופקים ומבאר שבע: נוסעים בכביש 241, פונים בצומת אורים דרומה לצומת צאלים בכביש 234, ומשם ממשיכים לצומת הכניסה לצאלים בכביש 222. מסלולנו יתחיל בכניסה לקיבוץ צאלים (בהתאם לשילוט הכתום). אפשר גם מהכיוון ההפוך.

המסלול:

מאז ומעולם מיעט האדם להתיישב במדבר. הצחיחות והשמש הקופחת הרתיעו רבים מלבוא בגבולו. במהלך ההיסטוריה אכלסו את הנגב שבטי נוודים למחצה שחיו על מקנה, שוד, מסחר-תיווך וחקלאות מדברית. רק כשהיה במרכז הארץ שלטון חזק, שהשקיע בפריפריה, מתוך מחשבה על שמירת הגבולות והכלכלה, פרח האזור והופיעו בו יישובי קבע. גם היום נשמעת הקריאה ליישב את הנגב ולעבות את יישובי הפריפריה. היום חבל הבשור הוא פסיפס מרהיב של נופים, מרחבים פתוחים, התיישבות וחקלאות. אלפי דונמים של פרדסים וגידולי שדה צובעים את המדבר בירוק. המושג “דחיקת המדבר” לובש כאן דמות וצורה ממשיים. כל זה לא היה קורה כאן אלמלא שלושה מאגרי המים שהקימה קק”ל בצדי נחל בשור, מים שהפכו את מישורי הצייה לארץ פורחת. לפיתוח הדרך שותפים קק”ל, החברה הממשלתית לתיירות (חמ”ת), משרד התיירות, המועצה האזורית אשכול, משרד החקלאות ופיתוח הכפר וחברת מקורות. החממות, הפרדסים, השדות החקלאיים וכל היופי שמסביב הם מקורות פרנסה לחקלאים. להמשך קריאת ‘בדרך השדות בבשור’

בגבעות מודיעין אשר בשפלה, בין בן שמן, שוהם וראש העין, מסתתר לו יער קטן וקסום – יער גבעת כ”ח, או בשמו המוכר יותר יער קולה. בפינת חמד זו, המתאימה גם לרוכבי אופניים, תוכלו לפגוש בפריחת צבעוני ההרים. האזור המחבר את מישור החוף עם שיפולי הרי שומרון, היווה לאורך רוב תקופות ההיסטוריה אזור מיושב, חקלאי וצומת דרכים אסטרטגי.

כיצד מגיעים?

ליער כ”ח (יער קולה) – נוסעים בכביש 444, (בן שמן-ראש העין). בצומת כ”ח (רנתיס) יש לפנות מזרחה (ימינה) לכביש 465 (כביש חוצה בנימין), המוליך אל היישובים בית אריה, חלמיש ועטרת. נוסעים בכביש זה כ-1.5 ק”מ ופונים על פי השילוט לאנדרטת אלכסנדרוני, היא גבעת כ”ח. נוסעים כ-300 מ’ בשביל העפר עד לצומת מפגש שבילי יער ומחנים את הרכב. שימו לב לסימונים על הסלע המורה על נתיב שביל ישראל ועל נתיב הליכה אדום

לגן לאומי חורבת מזור ולמאוזולאום: נוסעים בכביש 444. המקום נמצא כמה מאות מטרים דרומית לכניסה הראשית של העיר אלעד

המסלול:

ראשית נצא לפגוש בצבעוני ההרים, הפורח בימים אלה בפינת חמד קסומה בינות לסלעים ולמרבדי הרקפות בלב יער גבעת כ”ח, הידוע גם בשמו יער קוּלה (על שם הכפר הערבי קולה, מתקופת מלחמת העצמאות).

את צבעוני ההרים תוכלו לפגוש לצד שביל ההליכה המסומן באדום, מזרחית לאתר ההנצחה לחטיבת אלכסנדרוני. יש לצעוד ברגל על פי השלט המורה לכיוון חניון ע”ש שי גורן ז”ל.  בעיקול הראשון של השביל, מצד שמאל, יש להיכנס פנימה במדרון ההר אל בינות העצים.   זכרו! הצבעוני הוא פרח מוגן ואסור לקטוף אותו.

לצבעוני מקום חשוב בתרבות, והסופר הצרפתי המפורסם אלכסנדר דיומא (האב) אף עשה את הצבעוני לנושאו של רומן פרי עטו, “הצבעוני השחור”. ברומן זה, המתבסס בחלקו על דברים שקרו בהיסטוריה של הולנד, מגולל דיומא את סיפורו של קורנליוס ואן ברל, איש צעיר ובעל ממון בהולנד של המאה ה-17, שמגדל בזמנו הפנוי פרחים. בעקבות פרס של כ-100 אלף גילדנים שהוצע למי שיצליח לגדל צבעוני שחור, ואן ברל מנסה כוחו ואף כמעט מצליח, אך נשלח לכלא.
הצבעוניים הובאו לאירופה מטורקיה ומאסיה, ובמאה ה-16 גדלו בגני הסולטנים הטורקים. בצלים מעטים הועברו גם להולנד, ועד מהרה הייתה הולנד למרכז עולמי לטיפוח זני צבעונים, והפכה את הפרח האסייתי לאחד הסמלים הלאומיים שלה.

קצת מידע בוטני על צבעוני ההרים: הצבעוני הוא צמח רב שנתי בעל בצל גדול, הטמון עמוק באדמה. בחודשי הקיץ מצויים הצבעונים בתרדמה ובאביב הם פורחים. במשך מספר שנים אוגר הצבעוני מזון בבצל, ורק בשנה השלישית או הרביעית הוא פורח. בארץ גדלים ארבעה מיני צבעוני בר: צבעוני ההרים, המדבר, ססגוני והחרמון. צבעוני ההרים, שאותו נפגוש בטיול, הוא דמוי פעמון או כד, מן הבצל עולה גבעול תפרחת, ובראשו פרח יחיד אדום בוהק. מספר עלי הכותרת שלו הוא שישה, ובבסיסם כתם שחור, המכוון כנראה את החרק אל מרכז הפרח. לפרח אין ריח ואין צוף. הפרח מציע לחרקים אבקה בלבד, והוא מואבק בעיקר על ידי חיפושיות פרחים מסוג אמפיקומה, הנמשכות לצבע האדום בלבד. מהפרח מתפתח פרי המכיל זרעים, שעפים ברוח ונובטים כשמגיע החורף. פרח הצבעוני מזכיר בצורתו טורבן, ומצלילי המילה טורבן (כובע) נגזר השם הלועזי של הצמח: Tulipa. השם העברי ניתן לצמח בגלל צבעוניות הכותרת במיני הצבעונים השונים.

נשוב בחזרה אל צומת השבילים ונבקר באנדרטת הנצחה לחיילי חטיבת אלכסנדרוני. שביל עפר שבצדיו עצי זית מוביל לרחבת הנצחה, ובה אנדרטה עם שמות הנופלים במלחמת השחרור וכן סלע שעליו מסופרים הקרבות על המקום במלחמת השחרור. הגבעה נקראת בשם גבעת כ”ח, לזכרם של 28 הלוחמים שנפלו במקום. ראוי לציין כי בקרבות נהרגו 32 לוחמים. מגבעת האנדרטה נצפה נוף מרשים של מורדות השומרון ושפלת החוף. בצדי הדרך ביער עמודי אבן ועליהם חקוקים ציטוטים מתוך כתבי הלוחמים: “וביום בו העם בענן יראה קשת, ויועיד ללוחמים את כותל מזרח, אז תהה האומה בדחילו נרגשת, אל סיפור חייהם החתום בגנזך”… (”שיר היחידה”, מילים: יהורם גאון ואברהם בן ארצי).

ביער שולחנות לפיקניק ומתקני משחק לילדים, ותוכלו לערוך במקום פיקניק. מומלץ לשוטט בין העצים. בין שאר העצים תוכלו לפגוש בעצי אורן קנרי ובנטיעות חדשות בשרוולים לחידוש חלקות יער שנפגעו. תוכלו לפגוש גם בעדרי צאן הרועים ביער כחלק ממערך טיפול יערני.

למעוניינים ניתן לצאת למסלול הליכה רגלי לגן לאומי חורבת מזור. ההליכה היא בשביל עפר נוח ובירידה. המסלול מתאים לכל המשפחה וגם לרוכבי אופניים. בדרך נפגוש בשרידי הכפר קוּלה ובשרידי התיישבות מהתקופה הצלבנית.

גן לאומי חורבת מזור והמאוזולאום הרומי (על כביש 444 בפאתי העיר אלעד) – הבניין הרומי המרשים, שניתן להיכנס לתוכו, שימש קבר משפחתי של בעלי אחוזה בראשית המאה ה-4 לספירה. חזית הבניין עשויה בסגנון קלאסי, דמוית מקדש, עם שני עמודים במרכזה ושתי מזוזות מעוטרות בצדדים. דרך הפתח היחיד, שנסגר בעבר בדלת אבן, נכנסים אל חדר הקבורה. בחדר שרידים של שני ארונות קבורה מאבן (סרקופגים). בחדר השני כ-60 כוכים (קולומבריום) ששימשו לגידול יונים, חלק מהפולחן האלילי של התקופה הרומית. הכניסה המקורית לחדר זה הייתה דרך פתח גבוה בקיר המזרחי, שעלו אליו בסולם. בתקופה המאוחרת יותר הוסיפו “מחרב” (גומחת תפילה לכיוון מכה) בקיר הדרומי של החדר הגדול, והבניין הפך למקום קדוש למוסלמים ונקרא “מקאם נבי יחיא”. הבניין נשמר בזכות קדושתו. מסביב לבניין שלושה בורות מים וקברים אחדים חצובים בסלע. המעוניינים יכולים לסיים את המסלול ולבקר ביישוב החרדי אלעד, לא בשבת.

כתיבה וצילומים: חוה בראון

מידע באדיבותה של: היערנית והבוטנאית ד”ר ענת מדמוני

פורסם ב- 4.3.09