e-ירוק

גבעת ישעיהו מודל בית בד, צילום: מיכל קטורזה

הזית הוא סמלו הבלתי מעורער של החבל הים תיכוני. מולדתו היא כאן, בלב החורשים ירוקי-העד, המקיפים את אגן הים התיכון. גזעיהם העבותים של עצים ישישים הם גאווה לטרסות אבן עתיקות יומין. הצבע הכסוף של העלים שאין דומה לו (”ירוק זית”) מטביע את חותמו על העמקים שבין ההרים, ואילו פירותיו של העץ, שמהם מפיקים את השמן הטוב, הם תרומתו הגדולה של החבל הים תיכוני לאנושות כולה.

שרידי עץ מפוחמים של זית התגלו באתרים ארכאולוגיים בנגב בשכבות שגילן 45 אלף שנה. האדם החל לגדל עצי זית בארץ ישראל כבר בתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה). מתקופה זו ואילך מתגלים בארץ מתקנים להפקת שמן וכלי חרס שימושיים כגון נרות שמן ומכלים לאחסון שמן, מוצר יסוד חשוב בכלכלת הארץ. ארץ ישראל גידלה עצי זית בגליל, ביהודה ובשומרון ופריים שימש לא רק לתצרוכת עצמית, אלא גם ליצוא, בעיקר למצרים, שבה לא גידלו זיתים. זיתי ארץ ישראל הגיעו אף לרומא. אין זה פלא שהמקרא מגדיר את ארץ ישראל כמקום של “זית שמן” – סמל לעושר שניתן היה להפיק מהזית בעת העתיקה.

ואמנם, בעת העתיקה ניצלו את הזית בעיקר לתפוקת שמן ולא לאכילה. שמן זית שימש למאור, לתמרוקים, לרפואה ולפולחן. ערכו בעיני יושבי הארץ חצה אמונות ותרבויות. בשמן זית משחו את מלכי ישראל ואת הכוהנים. התואר “משיח” (ביוונית “כריסטוס”) מציין את הרעיון שכאשר יבוא המשיח, ימשחו אותו בשמן זית. בקוראן משווים את אורו של האל למנורת בדולח שדולקת בשמן עץ הזית המבורך. ובעיני כל – אחרי ששבה היונה לתיבת נוח וענף של עץ זית במקורה, הפך הזית לסמל השלום.

המסלולים:

נתיב השפלה
רחבת החניה של המסגד הגדול בלוד, בקצה רחוב גולומב, היא נקודת ההתחלה של מסלול זה. רק שרידים נותרו מתעשיית השמן המפורסמת של לוד, בדמותם של בית הקשתות, מבנה עות’מאני מרשים שנותר כמעט שלם ובתוכו מפרכה של בית בד. ברחוב גולומב ניצבים שרידי בית הקומתיים של בית בד נוסף. בשני המבנים עסקו לא רק בהפקת שמן זית אלא גם בייצור סבון בעל מוניטין, טחינה וחלבה. מלוד ניסע מזרחה (כביש 443) לכפר הנוער בן שמן. סעו בצד הרחוב של היישוב, עד הכניסה לחצר הישנה, השייכת כיום לכפר הנוער בן שמן. האזור קשור לתעשיית השמן זה אלפי שנים, כפי שמעידים שרידי בתי הבד שהתגלו בחפירות שנערכו בסביבה. מעניין במיוחד הוא מתקן סחיטה מתקופת הברזל (לפני יותר מ-2,500 שנה). זהו גוש אבן בגובה 70 ס”מ שתוכו נחצב. בראש האבן נחצב חריץ מעגלי. השמן שנזל מעיסת הזיתים המרוסקים שנלחצה על האבן זרם דרך חור בחריץ אל החלל שבאבן. בחצר נמצאים שרידים נוספים של בתי בד ופסיפסים מעוטרים מהתקופה הביזנטית. גם העבר המאוחר של המקום נקשר בשמן. בשנת 1904 הקים המהנדס וחלוץ התעשייה נחום וילבוש את בית החרושת “חדיד” לשמן. מאוחר יותר הסתבך המפעל מבחינה כלכלית וב-1914 חדל לפעול. כיום לא נותר ממנו זכר. מההרפתקה נותר השם בן שמן, ששינה את שמו בשנת 2,000 לכרם בן שמן. לפני שנעזוב את המקום, כדאי לקפוץ לקצה הכפר. במקום הזה הקים בשנת 1911 בוריס שץ, מייסד “בצלאל”, כפר צורפים של יוצאי תימן. רוב הבתים הישנים משולבים בבתים בני ימינו.

רוב הכרמים היפים שצמחו באזור נעלמו ואינם, אך לכרם יפה שנותר עד ימינו נגיע בתחנה הבאה: תל חדיד. ניסע מזרחה (כביש 443), נחלוף על פני צומת בן שמן וניכנס ימינה למצפה מודיעין שביער בן שמן. דרך העפר הראשונה הפונה ימינה חוצה את הכביש מתחת לגשר ומגיעה לאחר 1.5 ק”מ לתל חדיד. התל מוקף כולו בכרמי זית יפהפיים, שכיום מטפלת בהם קק”ל. כל מה שנותר הוא לצאת מהאוטו ולשוטט בין העצים היפים. מומלץ לעלות לראש תל חדיד לתצפית מרהיבה על מישור החוף. בראש התל יש חניון לבילוי בחיק הטבע.
תחנתנו הבאה תהיה פארק איילון, ממזרח לצומת לטרון. עמק המעיינות והמדרונות המקיפים אותו מכוסים בבוסתנים, ובהם גם עצי זית רבים. דרך סלולה מקיפה את העמק ומעניקה מבט יפה על הנוף. בוסתן יפה במיוחד קיים בחלקו המזרחי של הפארק, ליד תל איילון (יש שילוט). הפארק עשיר באתרים נוספים, הקשורים למעיינות ולבתי המרחץ של אמאוס, ששמעם יצא לתהילה בתקופה הרומית. סמוך לפארק נמצאים שרידי כנסיות אמאוס. גם לידם מוצגים שרידי בית בד. מומלץ מאוד לקפוץ לביקור במנזר השתקנים הסמוך, המפעיל בית בד ומוכר מתוצרתו. המסלול שלנו ימשיך לשער הגיא ומשם דרומה לכיוון בית גוברין (כביש 38). נחלוף על פני בית שמש ונעלה מזרחה בדרך הסלולה העולה בין עצי זית נאים למנזר בית ג’מאל. רחבת החניה נמצאת סמוך למנזר הוותיק, שנבנה בשנת 1811. לידו נמצא המנזר החדש של אחיות בית לחם, שנוסד ב-1988. מכאן נצא לטיול רגלי בכרם. נרד כ-700 מ’ בדרך הסלולה שבאנו בה ונפנה שמאלה בדרך העפר הראשונה. כבר לאחר 20 מ’ ניצב בצד הדרך עץ זית מכובד. הדרך ממשיכה, מתעקלת שמאלה ועולה בצד נטיעות חדשות של זיתים. לאחר כ-600 מ’ נגיע לטרסה יפה ומעליה עץ זית מדהים בממדיו וביופיו, שהיקף גזעו כמעט שמונה מ’. מכאן אפשר לשוב בחזרה לנקודת המוצא. הרפתקנים יכולים לטפס במדרון ולהגיע למנזר הסליזיאני בדרך קצרה יותר, אך ברורה פחות. מבית ג’מאל נמשיך בנסיעה דרומה. ליד מושב זכריה מלווים כמה כרמי זיתים את הדרך. כשלושה ק”מ משם, משמאל לדרך, ליד גבעת ישעיהו, נמצאים משרדי קק”ל. השומר יפתח עבורכם את השער ותוכלו ליהנות ממראה הגן הארכאולוגי הסמוך לפתח, המציג מלבד בתי בד שנמצאו בסביבה גם מתקנים חקלאיים אחרים. תחנתנו האחרונה תהיה גן לאומי בית גוברין. גם כאן יש עצי זית ותיקים, שבצל אחדים מהם מוצבים שולחנות פיקניק. המערות הרבות המקיפות את תל מרשה שבאתר מציעות סיור מרתק. באחת מהן (מס’ 5), במורדותיו המזרחיים של תל מרשה, שוחזרה מערכת מושלמת של בית בד מהתקופה ההלניסטית. המערכת כוללת מפרכה ובה אבן עליונה בצורת עדשה. בצד המפרכה יש שלושה מתקני סחיטה. באחד ממתקני הסחיטה נמצאים קורת בית הבד והמשקולות, המשחזרות במדויק את אופן הקשירה והמתיחה של המשקולות לקורה. מסביב למרשה התגלו כעשרים מערכות כאלה, המעידות על חשיבותו של ענף הזית בכלכלה של המקום.

נתיב רמת הנגב
בעבר הרחוק לא נחשב אזור רמת הנגב כאזור של גידול זית. גילוי “מטמון” גדול של מים מליחים בבטן האדמה ופיתוח שיטות גידול חדשניות הפכו בשנים האחרונות את רמת הנגב לארץ זית ושמן. נקודת המוצא של הסיור היא חניון משאבים, השוכן על מקומה של ביר עסלוג’. ליד הבארות שבמקום התפתח מרכז בדווי של שבט עזאזמה. על השליטה בצומת החשוב התנהל קרב קשה במלחמת העצמאות. מעבר לכביש נמצא פארק גולדה ובו משטחי דשא, אגם יפה והבאר של הכפר ביר עסלוג’. ניסע צפונה לקיבוץ רביבים (כביש 222), המוקף כולו בכרמי זיתים. כ-1.5 ק”מ מצפון לכניסה לקיבוץ עוקפת דרך סלולה את הקיבוץ ומגיעה לרחבת החניה של מצפה רביבים. כאן כדאי לבקר במבנה המבוצר, אחד משלושת המצפים בנגב שעלו על אדמת קק”ל בשנת 1943. במערה שבמקום משוחזר בונקר הלוחמים מימי מלחמת העצמאות. מראש המצפה נראים כרמי הזיתים הנרחבים של קיבוץ רביבים, המשתרעים כיום על כ-4,000 דונם. נטיעת הזיתים באזור החלה ב-1995, כשהתברר שאפשר לגדל עצי זית במים מליחים. התגלה כי בעומק 900 מ’ נמצא מאגר מים מליחים ענק, שמימיו החמים עולים בלחץ ארטזי.
אנו ממליצים לתאם מראש סיור עם מדריך מצוות מצפה רביבים. כך תוכלו לא רק ללמוד בפירוט על ענף הזית ברביבים, אלא גם לסייר במו”פ רמת נגב, תחנתנו השנייה. תחנת הניסיונות נמצאת כשבעה ק”מ ממערב לצומת טללים (כביש 211) ומדריכי מצפה רביבים מורשים להדריך במקום. כאן תוכלו להתרשם ממחקרים בגידולים רבים, מכרמי זיתים נוספים, מפיתוח מטעים ושיטות מסיק ממוכנות ומהאופן המושכל שבו מנצלים את המים הגאותרמיים: תחילה מגדלים בהם דגים ומברכות הדגים מוליכים את המים להשקיה, כשהם מועשרים בחומרי דשן טבעיים. מכאן ניסע לצריף בן גוריון שבקיבוץ שדה בוקר. החצר המקדמת את צריפו נטועה בעצי זית, כאילו מסמלת את חזונו: יישוב הנגב ושלום עם השכנים. תחנתנו האחרונה היא חוות זמורות עבדת, השוכנת מדרום לשדה בוקר, למרגלות גן לאומי עבדת (כביש 40). הביקור באתר, שמגדלים בו זיתים לשמן ולמאכל, מתנהל בהדרכת צוות החווה. הצוות יוכל גם להוביל אתכם לחוות הניסיונות הסמוכה, שבה עורכים ניסיונות לגידול יבולים בשיטות הנבטיות. מומלץ כמובן גם לבקר בגן לאומי עבדת, שבו נחשפו שרידי העיר הנבטית המרשימה.

כתיבה: יעקב שקולניק
ייעוץ מקצועי: סוהייל זיידאן, מיכאל וינברגר, ישראל טאובר ועמיקם ריקלין – קק”ל
עריכת טקסט: חוה בראון
צילומים: מיכל קטורזה, ישראל סיני וארכיון הצילומים של קק”ל