e-ירוק

נצא לטייל ברמת הגולן במרחב הירוק והעשיר של כרי דשא למרעה עדרי בקר. נבקר בפינה קסומה בצל עצי איקליפטוס שבלבה חניון לפיקניק, מתקני משחק וגן פסלים. הפארק שוכן למרגלותיו של מאגר מים, מאגר עורבים. “עורבים” על שום העורב השחור שחג בהמוניו ממעל.

כיצד מגיעים?

לבאים מכביש 90 (אילת מטולה), פונים מזרחה בצומת מחניים לכיוון רמת הגולן בכביש מס’ 91 עד לצומת השריון (נפח). שם פונים צפונה לכיוון מסעדה בכביש שמספרו 978. נוסעים כ-6 ק”מ עד לצומת ווסט (צומת האמיר).
לחילופין, לבאים מכביש 90, אפשר גם לפנות מזרחה בצומת מחניים בכביש 91 עד לצומת גדות, משם לפנות צפונה על כביש 918 עד לצומת גונן, ומשם לפנות מזרחה לכביש 959. נוסעים כ-12 ק”מ עד לצומת ווסט, היא צומת האמיר.

המסלול:

נוף צפון רמת הגולן שונה מאוד מנופי הארץ האחרים שכן הוא תוצר של פעולות געשיות. רובו מכוסה בסלעי בזלת, סלעים שחורים וקשים שנוצרו מהתקשות של לבה חמה שעלתה ממעמקי האדמה. זה שנים קק”ל נוטעת בגולן יערות, מסייעת לפיתוחם של יישובים, בונה מאגרי מים, סוללת דרכי נוף, ומקימה חניוני נופש לרווחת המטיילים. פארק העורבים הוא אחד החניונים החדשים שהכשירה קק”ל בשיתוף המועצה האזורית גולן, כחלק משיקום מעיין וסט שנמצא בתחומו. החניון הוא נקודה נוחה ליציאה לטיולים באזור.

מסביב לברכת המעיין המבוטנת צומחת צמחיית מים. בפארק שבילי הליכה סלולים, גשרוני עץ למעבר מעל פלגי המים, שולחנות לפיקניק וגן של פסלים.

בחג סוכות האחרון (2008), נערך במקום סימפוזיון פיסול באבן ובמתכת, ו-11מהפסלים  הוצבו באתר כמוזאון פתוח. במשך עשרה ימים עבדו האמנים ויצרו פסלים סביבתיים מבולדרים ענקיים של אבן בזלת ומתכת, תחת הכותרת “יתד בגולן”. שימו לב! קיימים שני מפלסים של פסלים: מפלס עליון של חניית רכבים ומפלס תחתון שאליו מוביל שביל הטיול.

לאחר שהתרשמנו מהפסלים נשוב לטייל. שביל הפארק מוביל אל חורבת ארמון הקיץ של האמיר אל פאעור, מבנה דו-קומתי הבנוי מאבני בזלת וגיר, שנותר ברובו הרוס. הבית נבנה לפני כמאתיים שנה על ידי שיח’ בדואי משבט ערב אלפאדל, במהלך נדודיהם של בני השבט לערב הסעודית. בבית היו כפי הנראה שלוש חצרות: אחת להתכנסות פשוטי העם ובהמות הרכיבה, השנייה מפוארת ומיועדת לקבלת אורחים והשלישית לאמיר עצמו ולנשותיו.

מצפון לפארק ובצמוד אליו נמצא מאגר עורבים המקבל את מימיו ממעיינות וסט, אל פורן, עין בלט ועין אברהים. מאגר מי שיטפונות זה הוקם על ידי קק”ל בראשית שנות האלפיים, כחלק מטיפול באגן הניקוז של נחל עורבים. בגולן ישנם כמה מאגרי מים שתפקידם לאגור את המים בטרם יגיעו לכינרת, זאת במקום לשאוב את המים מהכינרת בחזרה אל הרמה.

המאגר אוגם מי שיטפונות ומי מעיינות בנפח של כ-2.5 מיליון מ”ק מים. המים משמשים בין השאר להשקיית המטעים והשדות החקלאיים של יישובי הסביבה: מרום גולן, אל רום, אודם, שעל ואחרים, וגם להשקיית עדרי הבקר והצאן, ענף מרכזי ברמת הגולן. כדי לשמור את צלילות המים ואיכותם הוכנסו דגים אל המאגר, המשמשים גם כדגי מאכל וגם כמקור פרנסה. אפשר לעלות לתצפית על סוללת המאגר, 810 מ’ מעל פני הים, ולצפות לעבר עמק החולה והחרמון.

ממערב לפארק העורבים מומלץ לטייל בנחל קניוני תלול ואתגרי הוא נחל עורבים.
בחורף זורמים בנחל מים ונוצר בו מפל. בקיץ הנחל יבש. בחלקו התחתון יש מצבורים גדולים של גושי בזלת וגיר. קטע זה של הנחל הוא שמורת טבע.
מסלול ההליכה בנחל עורבים הוא בדרגת קושי בינונית עד קשה. אורכו כ-5.5 ק”מ והוא אורך כארבע שעות. השביל מסומן באדום והכניסה אליו מכביש 959. נוסעים בדרך הפטרולים, שעליה נעו כוחות צה”ל לאורך הגבול עם סוריה במלחמת ששת הימים. הכניסה לשביל היא עם חציית הנחל, היכן שהסימון האדום.

בלילות החורף מתכנסות באזור עשרות ציפורים דורסות: עורב שחור, בז מצוי, דיה שחורה, עיט ניצי, עקב עיטי ורחם. בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר לילה גשום, עשרות פרטים עומדים על המצוקים בכנפיים פרושות כדי לייבש אותן בשמש.

כתיבה: חוה בראון
מידע באדיבות: דוד יסעור, אמן ופסל מגלריית “תקופת האבן – יצירות באבן”, מרכז מבקרים לאמנות האבן
צילומים באדיבות: דוד ואמירה יסעור מגלריית תקופת האבן; אפי נעים,  מנהל החולה ויערן הגולן

פורסם ב-28.1.09

פארק עמק הארזים הוא שטח פתוח וירוק המהווה מסדרון אקולוגי במבואותיה המערביים של ירושלים, ביובליו העיליים של נחל שורק. העמק עורר בעבר סערה ציבורית סביב יזמי פיתוח שביקשו לנגוס בו וגופים ירוקים המבקשים לשמר אותו. הפארק, שתוכניות הפיתוח שלו כבר בביצוע, עובר בימים אלה מתיחת פנים ואנו נמליץ בפניכם, חובבי טבע ומטיילים, לבקר בו כבר עכשיו. בקרוב יחלו גם עבודות התשתית להקמת גשר ענק מעל הנחל למעבר הרכבת מירושלים לתל אביב.

כיצד מגיעים?

לבאים מתל אביב לכניסה המערבית לפארק – נוסעים בכביש 1 (ת”א-ירושלים). במחלף מוצא יורדים מהכביש הראשי ופונים ימינה לבית זית ומוצא, בסמוך ליקב אפרת. בצומת הראשונה פונים שמאלה (צפונה) וחוצים מנהרה שעוברת מתחת לכביש 1 לכיוון מבשרת ציון. בתחילת העלייה למבשרת פונים ימינה בשביל עפר לאורך הגדה הדרומית של נחל שורק. לאחר כמה מאות מ’ נראה שלט ירוק, בסמוך למתקן קידוחים של חברת מקורות. זהו שער הכניסה לפארק. לבאים מירושלים מכביש 1 (ת”א-ירושלים) יש לרדת ימינה במחלף מוצא והשאר כפי המתואר למעלה.
לבאים מירושלים לכניסה המזרחית של הפארק – ביציאה מהעיר יש לפנות ימינה (מזרחה) לכיוון ים המלח ושכונת רמות, שדרות בגין צפון. במחלף יש לפנות ימינה לכיוון רמות. ברמזור השלישי בשדרות גולדה מאיר יש לעשות פרסה שמאלה ולחזור לשדרות גולדה מאיר לכיוון גשר בגין דרום. בעלייה, כ-10 מ’ לפני הגשר (לפני הפנייה לשדרות בגין דרום), יש לפנות ימינה לכיוון חוות אמיר וטור סיני (יש שילוט במקום) ומשם בדרך העפר לפארק עמק הארזים. היציאה מהפארק במחלף מוצא מערב. אפשר לשוב לירושלים דרך הכניסה המזרחית לעמק.

המסלול:

פארק מטרופוליני מהו?
שטח ציבורי פתוח וירוק המספק מגוון שירותים לציבור מחוץ לתחום הבנוי של העיר, והמתבסס על מערכות טבעיות עשירות שהופכות את הביקור בפארק לחוויה. בפארק יש מעיינות שכבה (עינות תלם), חורשות ועצים עתיקים, שרידי חקלאות עתיקה, בוסתני פרי, צמחייה מגוונת וחיות בר ההולכים ונכחדים באזור ירושלים.
פארק עמק הארזים הוא אחד מכמה פארקים שעתידים להקיף את העיר ירושלים ב”חגורה ירוקה”: פארק עמק מוצא, פארק עמק רפאים, פארק גני המלך-סובב ירושלים העתיקה ופארק נחל צופים בצפונה של העיר. לפיתוח ולשיקום פארק הארזים שותפים קק”ל, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, הרשות לפיתוח ירושלים ועיריית ירושלים.

היכן הארזים בעמק?

השם “עמק הארזים” מופיע לראשונה בכתובים ב-1923, כשהוקמה בעינות תלם מושבה יהודית קטנה על חורבות היישוב היהודי בית טלמא. השם ניתן לאזור כנראה בגלל הדמיון של עצי הברוש שבו, שזוהו כפי הנראה בשוגג כעצי ארז. כן ייתכן שהשם ניתן בשל הנתיב שעבר בעמק, שהועברו בו עצי הארז מחירם מלך צור אל שלמה לבניית בית המקדש בירושלים, ככתוב: “עצי ארז הלבנון בעמק הארזים…” בתחריט עץ עתיק. לפני כשלוש שנים נטעה קק”ל בסמוך לעץ האורן העתיק ולברושים שהפכו לסמל המקום וזוהו בשוגג כארזים, חלקת עצי ארז, כמאתיים. עצי הארז, שלהם חבלי קליטה לא פשוטים בתנאי האקלים בארץ, החלו להתמיר.
ועכשיו – יש ארזים בעמק! להמשך קריאת ‘לטייל בפארק המטרופוליני – עמק הארזים’

הזית הוא סמלו הבלתי מעורער של החבל הים תיכוני. מולדתו היא כאן, בלב החורשים ירוקי-העד, המקיפים את אגן הים התיכון. גזעיהם העבותים של עצים ישישים הם גאווה לטרסות אבן עתיקות יומין. הצבע הכסוף של העלים שאין דומה לו (”ירוק זית”) מטביע את חותמו על העמקים שבין ההרים, ואילו פירותיו של העץ, שמהם מפיקים את השמן הטוב, הם תרומתו הגדולה של החבל הים תיכוני לאנושות כולה.

שרידי עץ מפוחמים של זית התגלו באתרים ארכאולוגיים בנגב בשכבות שגילן 45 אלף שנה. האדם החל לגדל עצי זית בארץ ישראל כבר בתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה). מתקופה זו ואילך מתגלים בארץ מתקנים להפקת שמן וכלי חרס שימושיים כגון נרות שמן ומכלים לאחסון שמן, מוצר יסוד חשוב בכלכלת הארץ. ארץ ישראל גידלה עצי זית בגליל, ביהודה ובשומרון ופריים שימש לא רק לתצרוכת עצמית, אלא גם ליצוא, בעיקר למצרים, שבה לא גידלו זיתים. זיתי ארץ ישראל הגיעו אף לרומא. אין זה פלא שהמקרא מגדיר את ארץ ישראל כמקום של “זית שמן” – סמל לעושר שניתן היה להפיק מהזית בעת העתיקה.

ואמנם, בעת העתיקה ניצלו את הזית בעיקר לתפוקת שמן ולא לאכילה. שמן זית שימש למאור, לתמרוקים, לרפואה ולפולחן. ערכו בעיני יושבי הארץ חצה אמונות ותרבויות. בשמן זית משחו את מלכי ישראל ואת הכוהנים. התואר “משיח” (ביוונית “כריסטוס”) מציין את הרעיון שכאשר יבוא המשיח, ימשחו אותו בשמן זית. בקוראן משווים את אורו של האל למנורת בדולח שדולקת בשמן עץ הזית המבורך. ובעיני כל – אחרי ששבה היונה לתיבת נוח וענף של עץ זית במקורה, הפך הזית לסמל השלום.

המסלולים:

נתיב השפלה
רחבת החניה של המסגד הגדול בלוד, בקצה רחוב גולומב, היא נקודת ההתחלה של מסלול זה. רק שרידים נותרו מתעשיית השמן המפורסמת של לוד, בדמותם של בית הקשתות, מבנה עות’מאני מרשים שנותר כמעט שלם ובתוכו מפרכה של בית בד. ברחוב גולומב ניצבים שרידי בית הקומתיים של בית בד נוסף. בשני המבנים עסקו לא רק בהפקת שמן זית אלא גם בייצור סבון בעל מוניטין, טחינה וחלבה. מלוד ניסע מזרחה (כביש 443) לכפר הנוער בן שמן. סעו בצד הרחוב של היישוב, עד הכניסה לחצר הישנה, השייכת כיום לכפר הנוער בן שמן. האזור קשור לתעשיית השמן זה אלפי שנים, כפי שמעידים שרידי בתי הבד שהתגלו בחפירות שנערכו בסביבה. מעניין במיוחד הוא מתקן סחיטה מתקופת הברזל (לפני יותר מ-2,500 שנה). זהו גוש אבן בגובה 70 ס”מ שתוכו נחצב. בראש האבן נחצב חריץ מעגלי. השמן שנזל מעיסת הזיתים המרוסקים שנלחצה על האבן זרם דרך חור בחריץ אל החלל שבאבן. בחצר נמצאים שרידים נוספים של בתי בד ופסיפסים מעוטרים מהתקופה הביזנטית. גם העבר המאוחר של המקום נקשר בשמן. בשנת 1904 הקים המהנדס וחלוץ התעשייה נחום וילבוש את בית החרושת “חדיד” לשמן. מאוחר יותר הסתבך המפעל מבחינה כלכלית וב-1914 חדל לפעול. כיום לא נותר ממנו זכר. מההרפתקה נותר השם בן שמן, ששינה את שמו בשנת 2,000 לכרם בן שמן. לפני שנעזוב את המקום, כדאי לקפוץ לקצה הכפר. במקום הזה הקים בשנת 1911 בוריס שץ, מייסד “בצלאל”, כפר צורפים של יוצאי תימן. רוב הבתים הישנים משולבים בבתים בני ימינו. להמשך קריאת ‘“שימו שמן, שמן זית…” - בדרך “עץ הזית” בנתיב השפלה והנגב’

אז מה כבר אפשר לעשות בשלולית חורף? אפשר להצטייד בכלי קיבול שקוף ובמסננת ביתית, להתקרב אל מי השלולית, לאסוף יצורים מיוחדים ומעניינים השוחים שם, לצפות בהם וכמובן להשיבם בחזרה למים. אפשר גם לשבת בשקט ולצפות בציפורי שיר ובעופות מים הפוקדים את המקום. אפשר גם לשלוח את הילדים להשתעשע בגן הרפתקאות ענק ובינתיים לשבת ולפטפט על כוס קפה עם חברים, ולקנח בהליכה נעימה וקצרה בגבעת האירוסים היורדת אל הים. בסוף החורף אפשר לחזות בצבעי הארגמן של פריחת אירוס הארגמן בשמורת הטבע ממול. זכרו! בחורף יש הרבה בוץ ומומלץ להצטייד במגפיים או בנעליים גבוהות וכן בבגדים להחלפה.

כיצד מגיעים?

נכנסים ביציאה הדרומית של העיר נתניה במחלף פולג, נוסעים בשדרות דוד בן גוריון כ-500 מ’. לאחר ההצטלבות עם רחוב החבצלת פונים ימינה אל פארק שלולית החורף, המוקפת בעצי איקליפטוס. יורדים מהשדרה אל חנייה מוסדרת. יש חנייה מוסדרת לרכבים מול הפארק, בשמורת האירוסים (בסמוך לאנטנה הגבוהה).

המסלול

שלולית החורף – שמורת טבע ייחודית בדרום העיר נתניה. משתרעת על פני כ-300 דונם. נקראת גם שמורת דורה, על שם מחנה צבאי שהיה בסמוך לה. השלולית היא ביצה ענקית של מים מתוקים שמתרחבת בימי החורף וכמעט נעלמת בימי הקיץ החמים. היא מצויה במקום הנמוך בשטח, בתוך המרזבה, מזרחית לרכס הכורכר הראשון. אגן הניקוז שלה מצומצם ביותר והוא ממשיך להצטמצם עם תנופת הבינוי באזור. הביצה נוצרת כתוצאה מאדמה אטומה (חול אדום, חמרה ודיונות כורכר) שמונעת חלחול של מים. התרחבות והתכווצות השלולית תלויות במידת המשקעים. פני המים מתחילים להתכסות בצמחייה לקראת סוף החורף, ולקראת הקיץ המים בדרך כלל מתאדים. השלולית נשארת חביבה גם בקיץ, בשעה שאין בה מים. נעים לשהות בצל עצי האיקליפטוס.

השלולית מהווה בית גידול לדו-חיים כדוגמת: סלמנדרות, טריטונים, צפרדעים וצמחיית נחלים. כן קיימים בה בעלי חיים אנדמיים המצויים רק במימי שלולית, כמו סרטן ייחודי. האיקליפטוסים הגדולים בסביבת השלולית הם אכסניה ללהקות של ציפורים ועופות מים: עורבים, קאקים, דררות, אגמיות, שחפים וטבלנים.

לילדים מומלץ לקחת כלי קיבול שקוף, מסננת ביתית וזכוכית מגדלת: אפשר לראות את היצורים הקטנים החיים במי השלולית. בתום הצפייה יש להחזיר את בעלי החיים למים. במרכז שלולית החורף גן הרפתקאות ייחודי ובו שפע של מתקני משחק מבולי עץ. הפארק הוקם בתרומת ידידי קק”ל באנגליה כאות הזדהות עם תושבי העיר שנפגעו מפיגועים קשים שהיו בה.

מכאן נחצה את שדרות דוד בן גוריון לצדו המערבי של הכביש בכיוון הים (ליד האנטנה הגדולה!) ונבקר בשמורת אירוס הארגמן – שמורת טבע של כ-100 דונם. בחודשי החורף חגיגה של פריחות בחולות הנמשכת שבועות אחדים. החולות הצהובים מתמלאים בפריחה של אירוס הארגמן ושל אירוס זהוב, מוטציה של אירוס הארגמן. האירוס צומח על פי רוב בחברת רותם המדבר (פריחה לבנה), ולפיכך תמצאו אותו בשפע במקום. יחד הם יוצרים מראה ססגוני. החברה להגנת הטבע הציבה שלטי הסבר וזיהוי לפרחים.

כתיבה וצילומים: חוה בראון

פורסם ב 14.1.09

נצא להכיר דרך נוף חדשה שהוכשרה למטיילים בין המושבות מנחמיה בעמק הירדן אל המושבה יבניאל שבמזרח הגליל התחתון. נבקר במעיין האלות ובתצפית נוף מרשימה, ממרום יער שניטע לזכרו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל. היער צופה אל שדות עמק הירדן, אל אגן הכינרת ואל מפעל המים ההיסטורי של נהריים ואי השלום.

כיצד מגיעים?

דרך הנוף מתחילה מהיישוב הכפרי מנחמיה, השוכן על הכביש הראשי המחבר את בית שאן  לטבריה (כביש 90), מול הכניסה ל”אי השלום” בנהריים, ומסתיימת בפארק מעיין האלות.

המסלול:

תחילת המסלול בפאתי מנחמיה שבעמק הירדן. מומלץ להסתובב במקום ולחוש את ימי ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ מול ההווה של צימרים ומסעדות. ההתיישבות היהודית החדשה בבית שאן התחילה לפני יותר ממאה שנים, כשחמשת המתיישבים הראשונים של המושבה מנחמיה, או בשמה הראשון מלחמיה, עלו על הקרקע ב-26 בדצמבר 1901. הם חיקו את מושבות הטמפלרים שהוקמו באותו זמן בארץ, וגם הם הקימו רחוב ראשי ומשני עבריו בתים צמודים זה לזה. בחזית הבתים גינה שפונה אל הרחוב ומאחור חצר מוקפת חומת הגנה מפני פורעים. המתיישבים הראשונים היו בעלי משפחות והקימו בית ספר, גן ילדים, בית כנסת ובית מרקחת ששימש גם כמרפאה. המתיישבים הראשונים הקימו מחצבה שבה כרו חומרי גלם לבית החרושת נשר שליד חיפה ומפעל לייצור גבס. מבנה בית הרופא שוחזר והפך למוזאון לתולדות הרפואה וההיסטוריה של היישוב. צמוד לבית ניצב שובך יונים ענק בן מאה שנה, שגידלו בו יונים למאכל ובישלו אותן כשהגיעו אורחים לביקור. בגינה שתולים שרידים לגינת התבלינים המפוארת שסיפקה צמחי מרפא לרופא המושבה. במורד רחוב המייסדים פזורים בתיהם של משפחת צ’זיק (מהקרבות ביער חולדה!).

מומלץ לטייל ברחוב המייסדים, שנותרו בו בתים אחדים מימיה הראשונים של המושבה וקטעים מהחומה שהקיפה אותה. ביתו של רוקח המושבה, מקס גיליות, שוקם ושוחזר בין השאר בסיוע קק”ל. הבית משמש היום כמוזאון בית הרופא ומתעד את תולדות מנחמיה ואת תולדות הרפואה והרוקחות בגליל (המוזאון סגור כרגע ואפשר רק לקרוא את הכיתוב על מה שהיה פעם המפעל הציוני!).

בלב היישוב ישנו חניון לפיקניק בלב חורשת איקליפטוסים שניטעו בראשית המאה על ידי י”ד רוזנפלד, יו”ר ועד המושבה הראשון של מנחמיה. קק”ל, בתרומתה של קהילת יהודי מונטריי במקסיקו, טיפחה חורשה זו והכשירה במקום חניון ומגרש משחקים ובו שפע של שולחנות פיקניק לרווחת המבקרים. בשולי החניון זורמים מי מעיין. בפאתי החניון ישנו אתר הנצחה לנופלים במערכות ישראל.

מכאן ניסע מערבה לכיוון הרי יבניאל, היא רמת סירין אל דרך הנוף. המסלול ממשיך בדרך עפר היוצאת ממנחמיה אל יער אשכול עד לתצפית מרהיבה אל עמק הירדן ואל שמורת מצפה האלות והמעיין שבמעלה נחל אנין. אנו ניסע בתוך שבילי היער בין עצי האורן, האלה, האיקליפטוס, הברוש והשיטה.

יער לוי אשכול – היער ניטע לרווחת תושבי האזור בראשית שנות השישים על ידי קק”ל ביוזמת איש קק”ל יוסף וויץ, שהיה אז מנהל מינהל פיתוח הקרקע. היער ניטע לזכרו של לוי אשכול, מי שהיה ראש ממשלת ישראל השלישי וחבר קיבוץ דגניה הסמוך. אנו ניסע אל תצפית הנוף (מצפור אשכול) המרשימה אל יישובי בקעת עמק הירדן, דרום הכינרת, דרום הרי רמת הגולן והרי גלעד ממזרח. בתצפית סלע ענק.

מכאן נשוב ברכב אל דרך היער הראשית וניסע מערבה אל חניון האלות ואל המעיין. נחנה ברחבת החניה הסמוכה לחניון. ישנו שביל גישה סלול באספלט המוליך לשולחנות הפיקניק והוא נגיש למוגבלים בתנועה. החניון נמצא בלב צוקי ההרים והוא מוצל.
במרחק של 300 מ’ מהחניון יש מדרגות מעץ המובילות אל ברכת מעיין האלות, שזורמים בו מים בכל ימות השנה.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: חוה בראון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב-14.1.09