e-ירוק

אנו נבקר בגן הבוטני שבקמפוס אוניברסיטת הר הצופים בירושלים. הגן טופח ושופץ לאחרונה בסיוע קק”ל. נאזין ל”שירת העשבים”, נתבשם בריחות צמחי הבר, נשקיף אל נופיהם הקסומים של מדבר יהודה, ים המלח, בקעת יריחו והרי מואב, ונבקר בקבר ניקנור, המוזכר במשנה ובתלמוד. הגן הוא פינת חמד העשויה לשמש “גן עדן” לציירים ולחוטאים בכתיבה. הכניסה אינה כרוכה בתשלום.

כיצד מגיעים?
נוסעים בתוך ירושלים עד לאוניברסיטת הר הצופים, אל שדרות צ’רצ’יל. הגן הבוטני נמצא בתוך מתחם הקמפוס ונכנסים אליו בשער הפקולטה למדעי החברה. בכניסה יש להציג תעודה מזהה.

המסלול:
ניכנס אל הגן הבוטני מגשר הבטון בתחומי הקמפוס בהתאם לשילוט ונגיע אל פינת החמד הסבוכה בעצים, בשיחים, בצמחי בר, בפינות ישיבה ובפלג מים זורם. בגן מצויים כיום כ-950 מיני צמחים, המהווים כ-40% מכלל מיני הבר של ישראל. קיימים בו מינים של צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה, שאותם מגדלים ומטפחים גם במטרה להחזירם לטבע.

הגן משתרע על פני 25 דונם. הוא הוקם בשנת 1931 בתוך תחומי האוניברסיטה למטרות מחקר ותיעוד של הצומח, על בסיס הרעיון לייצג את כל הצומח בארץ ישראל לפי בתי גידול ואזורי צומח. הקימו אותו הפרופסורים אוטו ורבורג ואלכסנדר איג, ממייסדי המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית ומראשוני החוקרים בתחום הבוטניקה והפיטוגאוגרפיה בישראל (תחום בבוטניקה העוסק בחקר התפוצה הגאוגרפית של מיני הצומח. ייחודו וחשיבותו של הגן בכך שהוא אחד מהגנים הראשונים שהוקמו כ“גן אקולוגי” לצמחי בר.
הרכס שעליו יושבת ירושלים הוא הגבול הפיטוגאוגרפי הדרומי של הצומח הממוזג הצפוני, כמו גם הגבול הפיטוגאוגרפי הצפוני של הצומח הטרופי הדרומי. רכס זה הוא גם הגבול המזרחי של האזור הים תיכוני, ולפיכך יוצר בית גידול מיוחד למגוון עצום של צמחיית בר. בחלקות הגן מיוצגות חברות הצומח השונות של ישראל, כולל צמחיית החוף והמדבר, תוך שחזור חזותן הטבעית המשתנית במשך עונות השנה ועם המינים העיקריים האופייניים להן.

הרעיון האקולוגי שעמד בבסיס נטיעת הגן הוכיח את עצמו לאורך זמן רב: בשנים 1948–1967 הגן, שנותר במובלעת הישראלית בשטח ירדן, ניטש, ועם שובה של האוניברסיטה להר הצופים נתגלה שרוב הגן השתמר במשך השנים שהיה נטוש. אולם, פרויקט פיתוח הקמפוס האוניברסיטאי שהחל בשנות השבעים פגע בגן קשות. אמנם ב-1988 הוא שוקם ונפתח מחדש לקהל, בשנת 1988, ובשנים האחרונות שינה את ייעודו המדעי והתמקד בשימור מיני בר בסכנת הכחדה והיווה מאגר זרעים כאפשרות להשבתם לטבע, בשיתוף רשות הטבע והגנים ובנק הגנים במרכז וולקני.

בתום שיפוץ בן שנתיים בתרומתו האדיבה של ידיד קק”ל בקנדה, מר סטפן ויקטור, נעשו בגן עבודות פיתוח, שימור וטיפוח אוסף הצמחייה הקיים. נבנו תשתיות של מערכות שבילים שהונגשו גם עבור אוכלוסיית מוגבלי התנועה, נעשה שימור האתר הארכאולוגי שנמצא בתחומו – קבר ניקנור, ועוד.

התוכנית לשימור ולפיתוח הגן שיזם המתכנן והפסל הסביבתי רן מורין מתבססת על מחקר נרחב שערך על תולדות המקום. נקודת המוצא של התוכנית היא שהגן הבוטני הוא נכס תרבותי רגיש שיש לשמר ולפתח באופן המתאים לקונספט האקולוגי הייחודי שלו.

במרכז הגן חבויה מערכת של מערות קבורה מימי בית שני, ‘קבר ניקנור’, אחוזת קבר שהשתייכה למשפחת ניקנור מאלכסנדריה, המוזכרת במשנה ובתלמוד כתורמת שעריו המזרחיים של בית המקדש. באחד מהאולמות העתיקים של המערה קבורים המנהיגים הציוניים מנחם אוסישקין וי”ל פינסקר.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: גיא אסייג – ארכיון הצילומים של קק”ל

צירוף המלים “חג החנוכה” מעלה בנו מארג עשיר של דימויים: אורות מרצדים של נרות, סביבונים, שירת “מעוז צור ישועתי”, סיפורי הגבורה של החשמונאים, לביבות וסופגניות חמות ומתוקות. אם נעצור לרגע קט נמצא כי ביניהם עובר לו כחוט השני – שמן הזית.

לפי המסורת התלמודית נקבעו שמונת ימי החנוכה לזכר הנס שאירע בבית המקדש. בעת חנוכת החשמונאים את בית המקדש לא נמצא שמן טהור להדליק את מנורת המקדש, מלבד פך אחד של שמן. הפך היה מונח בחותמו של הכהן הגדול, ולא היה בו כדי להדליק אלא יום אחד בלבד. אולם אז אירע נס והפך הספיק לשמונה ימים. כדי לפאר את החג ולפרסם את הנס המופלא, קבעו חכמים להדליק נרות של חנוכה בכל שמונת ימי החג.

כרמי עצי הזית הם אחד מסממני הנוף המובהקים ביותר של אגן הים התיכון. הם מסמלים היסטוריה, תרבות וקשר עמוק בין אדם לאדמה. חשיבותו של הזית לא נעלמה מאונסק”ו
וממועצת אירופה, שהחליטו לכונן את “דרך עץ הזית” באגן הים התיכון. הדרך נועדה לקדם את השיח התרבותי ואת החינוך לשלום בקרב עמי האזור, ולעודד פיתוח בר קיימא ותיירות במחוזות שלאורך הדרך. לאורך נתיבי הדרך ימצא המטייל אתרים רבים הקשורים בזית ובשמן זית. הנתיבים הם בגדר המלצה, ואפשר לסטות מהם ולגלות עצי זית קשישים, כרמי זיתים, בתי בד עתיקים וחדשים, מקומות סמליים בולטים בתרבות הארץ, סדנאות אמנים המעצבים מוצרים מעץ זית ועוד.

קידום דרך הזית נעשה על ידי קרן קימת לישראל בשיתוף מועצת הזית, משרדי החקלאות, התיירות, החינוך והספורט, המשרד לפיתוח הנגב והגליל והמועצות האזוריות ועיריות בתוואי המסלול. יוזם הרעיון הוא שגריר ישראל באונסקו יצחק אלדן, בשיתוף פעולה עם אמין סלמן חסן ז”ל, שכיהן אז כמנכ”ל מועצת הזית.

המסלולים:

נתיב הגליל העליון
הגליל העליון הוא אזור אידאלי לגידול זיתים. הדבר מתבטא כבר במקורות הקדומים. על שבט אשר, שהאזור היה נחלתו, נאמר שארצו מושכת שמן כמעיין. כרמי הזיתים ובתי הבד הרבים, חדשים כעתיקים, מוכיחים שבעניין הזה לפחות, לא הועם זוהרו של הזית.

נתחיל את סיורנו במרכז מוזאון השמן, השוכן במושב רגבה, ליד אמת המים שהובילה במאה ה-19 את עינות כברי לעכו (גישה מהכביש שמאחורי מתחם הקניות הגדול). בחצר מוצג אוסף בתי בד עתיקים וסדנאות חווייתיות. אפשר לעקוב אחר כל שלבי הפקת השמן  (כניסה בתשלום). מרגבה נוסעים צפונה לנהריה ומזרחה לצומת כברי (כביש 89). ממשיכים מזרחה כקילומטר ופונים ימינה. סמוך לצומת נמצא חניון נחמד ואחריו מתחם משרדי קק”ל של הגליל המערבי. רשות העתיקות שחזרה כאן שתי חצרות מהתקופה הרומית, כנראה חוות חקלאיות, שהתגלו בחורבת זבדי, כשישה ק”מ צפונה מכאן. בשתי החצרות התגלו בתי בד. מדרום לכברי, בכפרים כפר יאסיף, ירכא, ג’וליס וג’דידה, מגדלים כרמים רבים ופועלים בהם בעונה בתי בד.

מכברי ניסע מזרחה לכפר מעיליא, שבראשו נמצאים שרידיו המרשימים של “מבצר המלך” (שאטו דה רוא). קסיס אליאס מפעיל כאן, להנאת המבקרים, בית בד שמרסק את זיתיו בכוחו של חמור.

ממעיליא ניסע לכפר פקיעין (כביש 864), המוקף בכרמי זיתים יפהפיים. בכניסה לכפר פועל בית הבד. אפשר לבקר בו בכל ימות השנה ולרכוש מוצרים משמן זית. כדאי לסייר בכפר הציורי ולבקר גם בחנות הסבונים של “סבתא ג’מילה”, המציעה סבונים משמן זית טהור. כשנצא לכביש בקעת בית הכרם (כביש 85), נפנה מזרחה. נחלוף על פני צומת חנניה, נמשיך עוד כשני קילומטרים בכביש המוליך לצפת (כביש 89) ונגיע לחוות חנניה. מטעי החווה משתרעים מסביב לשני מבנים מתקופת המנדט, המשמשים עתה את מועצת הזית.

עתה נשוב לצומת ראמה ונפנה דרומה (כביש 804) לעראבה. מומלץ לבקר בבית משפחת רבאח, המתפארת בעץ זית בעל גזע אדיר. הגזע חלול לגמרי ובני המשפחה מילאו את חלקו הפנימי בחול, כדי לשמור עליו. משולי הגזע שנותרו בחיים מגיחים ענפים צעירים. כדי להגיע למקום יש לנסוע מתחנת הדלק סונול במעלה הרחוב הראשי של עראבה ולפני קופת חולים לאומית לפנות שמאלה. מימין, במגרש ריק, ניצב עץ זית בעל גזע אדיר. זהו העץ הקטן. תמשיכו עוד קצת, לרחבת החניה הסלולה, היכן שצומח העץ שאליו אנו מתכוונים.

מעראבה ניסע מזרחה לכיוון דיר חנא (כביש 806). בצד הדרך פועלים כמה בתי בד מודרניים. כדאי מאוד לבקר בגרעין הישן של הכפר דיר חנא עם שרידי המצודה של סעד אל-עמר (מאה 18). בשום אופן אין להחמיץ את עץ הזית הענק, הצומח מדרום ליישוב. זהו עץ יפהפה, שהיקף גזעו כשבעה מטרים. מגיעים אליו בדרך סלולה העולה דרומה כ-150 מ’ ממערב לכניסה המזרחית של דיר חנא. במזלג הדרכים הראשון פונים שמאלה ועולים כ-400 מ’, עד למבנה מעיין (עין א-נוג’ימה). העץ צומח כ-20 מטרים במורד המדרון, בתוך כרם זיתים יפהפה. מדיר חנא ניסע מזרחה. אפשר לסיים כאן את הטיול, או לפנות שמאלה לעבר מע’אר, לצפייה בכרמי זיתים ובבתי בד נוספים.

נתיב הגליל התחתון והכרמל

הגליל התחתון מתפאר בכמה מכרמי הזיתים הקשישים בישראל. הכרמל אינו מפגר הרבה אחריו. גם הכרמים הצעירים יותר, במורדות המערביים של השומרון, תורמים את תרומתם לנוף ולאוצר השמן של ישראל.
מורדות הר עצמון הן נקודת הפתיחה של נתיב הזית הזה. אדמת הטרה רוסה האדומה, המתפתחת על סלעי הגיר הקשים, מיטיבה עם כרמי הזית. מצומת יודפת (כביש 784) ניסע מזרחה כקילומטר לעבר מושב יודפת (כביש 7955) ונפנה דרומה בדרך עפר המסומנת בירוק. לאחר כקילומטר נפגוש בדרך המסומנת באדום. נתקדם מעט ונחנה בחניון קק”ל. אפשר לצאת מכאן לתל יודפת ולפסגת הר עצמון, אך אנו נצא לסיור רגלי קצר מערבה, במורד הדרך. כ-200 מ’ מהחניון נראה כרם ובו כשלושים עצים קשישים ויפים. גזעו של אחד מהם, שהיקפו כ-4.50 מ’, חלול לגמרי מרוב ימים. הכרם שייך לאנשי הכפר כאוכב אבו אל-היג’א, המתפארים בעוד שני כרמים קשישים בגיא שהדרך יורדת אליו ובו דרך המסומנת בכחול. כרם דרומי נמצא כ-200 מ’ מדרום למפגש הדרכים והצפוני כ-300 מ’ מצפון לנקודת המפגש. חוקי הירושה הנהוגים בכפר הזה, כמו בכפרים אחרים בגליל, הביאו במהלך השנים לכך שלכל עץ בכרם הוותיק יש בעלים משלו. מכאן ניסע מערבה לעבר שפרעם (כביש 781, על פי השילוט לחיפה). באזור איעבלין אנו חולפים על פני כרמי זיתים נאים, הגדלים בצורה מסורתית, ללא השקיה. כ-700 מ’ לפני המפגש עם צומת אבליים פונה דרך סלולה דרומה (שמאלה). נפנה בדרך שמאלה ומיד ימינה, בדרך עפר קצרה. במרחק 50 מ’ מכאן, משמאל לדרך, צומת עץ זית נהדר, הגדול ביותר בישראל. היקף גזעו בגובה פני הקרקע, במקום שבו נפגשים השורשים והגזע, מגיע לכ-14 מ’! בהמשך הדרך ניצב בית הבד של סאלח חנייפס. מכאן נצא מערבה לצומת אבליים (כביש 70) וניסע לצומת יגור, כשאנו חולפים על פני כרמי הזיתים הצומחים ליד כפר חסידים. בצומת יגור נמשיך היישר לפנים ואחר כך נפנה ימינה לעבר נשר (כביש 752). כאן נעלה בכביש התלול והמתעקל (כביש 7212), המעניק מבט מרהיב על מפרץ חיפה והגליל המערבי. בראש הכרמל נפנה שמאלה (כביש 672). מגמת פנינו היא הכפר עספיא. בחלקו הדרומי של הכפר, בצד הכביש הראשי, נמצאת הסדנה של עמאשה שחר, המעצב על פי הזמנה ריהוט ופריטי אמנות מעצי זית ומעצים אחרים. מכאן נמשיך דרומה לדליית אל-כרמל. בקצה הדרומי של הכפר מובילה הדרך למנזר הכרמליתי קרן הכרמל (מוחרקה). כאן, על פי המתואר במקרא, שלח האל אש בקרבנו של אליהו הנביא והוכיח ל-400 נביאי הבעל מי הוא נביא האמת. מרחבת החניה של המנזר נצא לסיור רגלי קצר, במסלול מעגלי שאורכו כקילומטר. עתה נפנה דרומה לצומת אליקים. בדרך לצומת, בסביבות סימן ק”מ 26, נמצא כרם גדול ויפה, שנמשך כמעט ברציפות לאורך יותר מקילומטר. בעבר שכן בקרבתו הכפר אום זינאת. כיום מטפלת בכרם קרן קימת לישראל. בצומת אליקים נפנה מערבה (כביש 70) וניסע לזיכרון יעקב. הכביש עולה לעבר היקב, אך עוד לפני כן נפנה בסמטה הראשונה שמאלה. הסמטה הקטנה קרויה “בית הבד” והיא מגיעה למבנה חד-קומתי בן שלושה אולמות. זהו “בית המעיין” של זיכרון יעקב, שנבנה בשנת 1900 בערך. בבית הזה שכנה המשאבה שהעלתה במדרון התלול את מי המעיין לרחובה הראשי של המושבה.
מזיכרון יעקב ניסע דרומה (כביש 652) לפארק רמת הנדיב, המשתרע מסביב לקברו של הברון רוטשילד. אחד ממסלולי הטבע שבמקום מגיע לחורבת עקב, שבה נחשפו שרידים של בית אחוזה מהתקופה הישראלית הקדומה ווילה מהתקופה הביזנטית ובה שרידים של בית בד. התצפית מהחורבה, הנמצאת בראש מצוק הכרמל – מרהיבה. מי שרוצה לסיים את היום בנסיעה בין כרמי זיתים נוספים ייסע דרומה לפרדס חנה, ומשם דרך שער מנשה ימשיך דרומה לכיוון באקה אל-ע’רביה (כביש 574). כאן, למרגלות השומרון, בצד הכביש מבאקה ליישוב זמר, נמצאים שטחים נרחבים של כרמי זיתים. אבותיהם של בעלי הנחלות ירדו לכאן מכפרי השומרון לפני 100 שנה ויותר. הם הביאו אתם את תרבות הזית, שכה מפותחת בשומרון עד ימינו אלה. בקנה המידה של עצי זית הכרמים האלה אמנם אינם קשישים במיוחד, אך הם מטופחים ויכולים בהחלט לשמש מקור גאווה לבעליהם.

כתיבה: יעקב שקולניק
ייעוץ מקצועי: סוהייל זיידאן, מיכאל וינברגר, ישראל טאובר ועמיקם ריקלין – קק”ל
עריכת טקסט: חוה בראון
צילומים: כליל אדר וארכיון הצילומים של קק”ל

במפגש הנהרות הירדן והירמוך, בסמוך לקיבוץ אשדות יעקב, נמצאים שני אתרים המשלבים טבע ונוף עם היסטוריה ומורשת: “פארק נהריים-אשדות יעקב”, המספר את סיפורו של מפעל החשמל הראשון של “הזקן מנהריים”, ואתר הנצחה המנציח את זכרן של שבע תלמידות בית הספר מהעיר בית שמש, שנהרגו במקום.

כיצד מגיעים?
למגיעים מטבריה: בצומת צמח פונים ימינה לכביש 90, ובצומת מנחמיה פונים מזרחה על פי השילוט החום, לאורך “תעלת האפס”, עד לאתר ההנצחה לבנות מבית שמש, למרכז המבקרים במקום. למגיעים מהדרום: נוסעים בכביש 90 עד צומת מנחמיה ופונים מזרחה לאתר.

המסלול:
נחצה את גשר ביילי אל מעבר הגבול הירדני ונעלה לגבעת התצפית, היכן שנחתמו הסכמי השלום עם ירדן באוקטובר 1994. שלוש שנים אחר כך, באותו המקום, נהרגו שבע הבנות מבית שמש (מרץ 1997). מנקודה זו נצפה במפגש הנהרות ירדן וירמוך, אל עבר מערכת התעלות והסכרים המרשימה שנבנתה כאן להובלת מי הנהרות אל ה”אגם הגדול” ואל היישוב “תל אור”, שבו גרו הפועלים ומשפחותיהם בזמן שהוקמה ופעלה תחנת הכוח. נמשיך לתצפית על מפעל החשמל שהוקם כאן בין השנים 1927–1932 ואשר ננטש במלחמת העצמאות.
בדרכנו נעצור ליד תחנת רכבת העמק. התחנה נבנתה בסגנון אדריכלות ה”באוהאוס”, ונותרו בה כתובותיהם של הנוסעים ברכבת המיתולוגית שעליה נכתבו סיפורים רבים, הרכבת שמעולם לא הגיעה בזמן. מסילת הברזל הטורקית היא שלוחה של המסילה החיג’אזית שנסללה בקו חיפה-דרעא ב-1903, ואשר שימשה להסעת אלפי עולי רגל מוסלמים שהגיעו בדרך הים לחיפה ולמכה.

אי השלום:
האי כלוא במפגש נהרות הירדן והירמוך, ולכן הוא נקרא “נהריים”. המקום עלה לכותרות בעקבות הסכם השלום המיוחד עם ממלכת ירדן, שיצר לו מעמד יוצא דופן: האדמות בבעלות חברי אשדות יעקב, אך הריבונות על השטח היא ירדנית. לפיכך רק חברי הקיבוצים רשאים להיכנס ולעסוק בתיירות ובעיבוד הקרקעות.
במרץ 1997, על גבעה ב”אי השלום”, פתח חייל ירדני באש לעבר קבוצת תלמידות מבית הספר “פירסט” בבית שמש שביקרו במקום במהלך טיול שנתי. מפיגוע הירי נרצחו שבע בנות. לזכרן הקימה הגב’ אורנה שמעוני מאשדות יעקב מאוחד את אתר ההנצחה “גבעת הפרחים שנקטפו”. לכל גבעה יש שם. האתר בנוי כגזע עץ שממנו יוצאים ענפים שחורים, ענפים שרופים, ובקצה של כל ענף מופיע שם הבת בפרחים: נטלי, שירי, עדי, קרן, סיוון, נורית ויעלה.
בשנים האחרונות השקיעה קק”ל רבות באתר – בהכשרת שבילי גישה, טיילות נוף, מצפורים ואתר הנצחה לזכרן של שבע הבנות. מדי שנה ניטעים ב”יער הבנות” עצי איקליפטוס בשבעה גוונים של צבע.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: באדיבות פארק נהריים-אשדות יעקב וארכיון הצילומים של קק”ל
המפה באדיבות: “אשדות תיירות פיתוח תשתיות בע”מ”

פורסם ב-26.11.08

נצא לטייל בנופי שפך נחל שורק לים התיכון, צפונית לחוף פלמחים. נלמד על החי והצומח האופייניים לבית הגידול של החולות ונצפה במושבה של קורמורנים.

נחל שורק היה שנים רבות מפגע בריאותי וסביבתי. עד סוף שנות התשעים של המאה שעברה זרמו בנחל מי ביוב. עם הקמתם של מכוני טיהור לשפכי ירושלים, בית שמש, רחובות ונס ציונה הלך הנחל והשתקם. על גדותיו ניטעו צמחים ועצים שהביאו אט אט לשיקום בית הגידול על שפת הנחל. כיום זורמים בנחל מי נביעות מקומיות ומי שיטפונות, אך הנחל נותר מזוהם למדי.

כיצד מגיעים?

נוסעים על כביש 4 (תל אביב-אשדוד), יורדים במחלף גן רווה ונוסעים לכיוון נס ציונה ורחובות. כ-1.5 ק”מ לאחר הפנייה מגיעים לצומת עין הקורא. משם פונים ימינה בכביש 4311 לגן שורק ולחוף פלמחים. הכביש מתפתל, חולף תחת כביש החוף וממשיך אל החולות. נוסעים עוד כ-1.5 ק”מ אחרי המעבר תחת הגשר עד לחניון חורשת הצנחנים (חורשת האיקליפטוסים), השוכנת בפתחו של הגן הלאומי שורק. שם נחנה את הרכב ונצא לטייל ברגל.

המסלול:

נחל שורק הוא הנחל הגדול ביותר המנקז את הרי יהודה מערבה. תחילת דרכו בהרי ירושלים, הוא חוצה את השפלה באזור בית שמש, עובר במישור החוף ונשפך אל הים התיכון ליד קיבוץ פלמחים. אורכו של הנחל כ-70 ק”מ. לפני שנים אחדות עברו גדות הנחל תהליך של הרס מתמיד כתוצאה מתהליך הדברה אינטנסיבי למניעת מטרדי יתושים. העדר הצמחייה גרם לסחיפת גדות הנחל בעת שיטפונות, ליצירת משקעי סחף באפיק ולהרס בתי הגידול.

בפעולות שיקום הנחל, ששותפים לה המנהלה לשיקום נחלי ישראל, קק”ל, רשות ניקוז שורק-לכיש, המועצה האזורית גן רווה ומע”צ במחוז מרכז ות”א, נעשה רבות בתחום השיקום הנופי והאקולוגי כאחד.

מסלול הטיול שלנו מתחיל בקצה המזרחי של חניון חורשת הצנחנים, בחורשת עצי איקליפטוס מרשימים שנטעה קק”ל בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת. בחניון שולחנות פיקניק המשמשים למפגשים של יחידות הצנחנים המתאמנות באזור.

נצעד לאורך גדת הנחל. 400 המטר הראשונים עד לסכר הסלעים סלולים באספלט ומאפשרים נגישות גם למוגבלים בתנועה. בכניסה צינור מים לבן העובר מעל הנחל, ושעליו רשום גן לאומי נחל שורק. בהמשך נגיע אל סכר הסלעים. הסכר הנטוי משמש גשר מעבר לגדה השנייה ומשפר את איכות המים הזורמים בנחל, זאת משום שהוא גורם למים העוברים דרכו להתערבל. שימו לב לגדות הנחל – תהליך ההדברה וסחף הקרקע חושפים את בתי השורשים של עצי איקליפטוס המקור; עצים אלה הובאו לארץ מאוסטרליה בעיקר כדי לייבש בארץ שטחים בוציים. המקום פסטורלי ומומלץ להאזין בשקט לקולות ציפורי השיר הפוקדות את המקום. להמשך קריאת ‘טיול לאורך החוף אל שפך נחל שורק לים’