לקראת יום הזיכרון ה-13 ליצחק רבין, נלך בעקבות מורשתו בשבילי פארק רבין באזור שער הגיא שבהרי ירושלים. אנו נטייל בשבילי הפארק באזור שפעלה בו חטיבת הראל בפיקודו במלחמת העצמאות.
ציר הטיול הראשי של הפארק נמשך לאורך דרך בורמה ודרך הג’יפים, שלוחת שיירות ושלוחת משלטים. כאן התרחשו קרבות עזים וקשים על הדרך לירושלים בעת מלחמת העצמאות, וכאן פרצו את הציר הכוחות שעליהם פיקד יצחק רבין, שהיה אז מפקד חטיבת הראל של הפלמ”ח.
כיצד מגיעים?
הכניסה לדרך בורמה בפארק לזכרו של יצחק רבין היא ממצפה הראל. יש לנסוע בכביש מס’ 44, בין צומת נחשון לצומת שמשון. כחצי ק”מ אחרי הפנייה לכפר אוריה (לבאים מצומת נחשון) יש לפנות שמאלה-צפונה, בסמוך לאתר של חברת מקורות.
המסלול:
דרך בורמה הייתה במלחמת העצמאות קנה הנשימה של ירושלים הנצורה. בין גאיות נחבאים הטובלים כיום ביערות שנטעה קרן קימת לישראל עברו השיירות לבירה כשהן נושאות אספקה ותחמושת. הדרך נקראת על שמה של דרך עוקפת שסללו הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה מסין למנדלי שבבורמה (כיום מיאנמר), כדי “לדלג” על הדרך הראשית שהייתה בשליטת היפנים. גם בימי מלחמת העצמאות הייתה המטרה לפתוח דרך עוקפת לשיירות שהובילו מזון ללוחמים הנצורים בירושלים ומכאן נגזר שמה.
ראשית נבקר במצפה הראל. בַּמקום תבליט הממחיש את דרך בורמה ואת אתריה. המגדל שבמקום שימש בעבר את אנשי קק”ל כמקום תצפית לאיתור שרפות יער (אסור לעלות על המגדל!). מכאן ניסע מזרחה (ימינה). משמאלנו רכס של נקודת גובה 314, שעליה מוצבים פסלי לוחמים. נחלוף על פניהם (כדאי לרדת מהרכב ולקרוא את שלטי ההסבר) ונמשיך בנסיעה אל תחנתנו הבאה עין סוסין. קק”ל שיקמה את המעיין ששימש בעבר את הכפר בית סוסין, שנכבש ב-28 במאי 1948. במקום זה נפגשו בלילה שבין התאריכים 29 ו-30 במאי שני הג’יפים הראשונים של חטיבת הראל, שיצאו זה לקראת זה כדי לבדוק אם הדרך ערוכה למעבר רכב. כאן למעשה סיפורה של הדרך מתחיל. כדאי לרדת מהאוטו ולהתרשם מהמקום. בצל עצי הדקל והאיקליפטוס הגדולים הקימה קק”ל חניון. כדאי להעיף מבט על בית השאיבה ועל קו השילוח. על המבנה ועל צינורות המים קיימים שלטי הסבר. במרכז החניון עומד עץ איקליפטוס גבוה ועתיק שרצפת גזעו מזכירה רגל של דינוזאור – הביטו בעצמכם – האמנם?
אנו נמשיך בנסיעה ישר (מזרחה) עם הדרך הראשית, כ-1 ק”מ אל “מעלה התאנים”. משני צדי המעלה שתולים עצי תאנה. לפני השלמת דרך בורמה לתנועת משאיות הועברה האספקה בקטע זה, שהיה משובש מאוד, על גבי ג’יפים, בהמות משא ומאות סבלים מתנדבים. בצדו השני של המעלה הועמסה האספקה על משאיות שהגיעו מירושלים. בנקודה זו מוצבים פסלי ג’יפים ומשאיות העשויים מברזל.
דרך בורמה ממשיכה מזרחה (ישר בסימון האדום) ומגיעה למורד תלול שאינו מומלץ לנסיעת רכב. המורד ידוע בשם “הסרפנטינות”. פה מומלץ לטייל ברגל. לכן נוריד כאן את אלה שרוצים לטייל, ונביא את הרכב לנקודת הסיום של הקטע. הרכב ינוע כ-400 מ’ עד לצומת דרכי עפר שממנו יורדת דרך נוחה. נמשיך עוד כ-700 מ’ בדרך בורמה עד לקצה התחתון של ה”סרפנטינות”. שם נוכל לאסוף את היורדים ברגל ונראה גם קטע מצינור מים, המוצב כאן כאנדרטה ל”קו השילוח”. צינור זה החליף את קו המים הראשי לעיר לאחר שהירדנים פוצצו את תחנת השאיבה בלטרון (12 באוגוסט 1948). הצינור הונח במהירות רבה והמים זרמו בו יום אחד לאחר הפיצוץ בלטרון.
לאחר שנאסוף את היורדים ברכב נחזור כ-400 מטר בחזרה לצומת, ומשם נמשיך בסימון האדום – הוא דרך בורמה, לנקודה תצפית בחניון החרוב, שממנו רואים את שמורת המסרק. למבקשים מנוחה בצל עץ החרוב יש שולחנות לפיקניק.
נקודתנו הבאה תהיה “עין חילה”, מעיין קטן הנובע בצד הדרך ובו חניון לפיקניק. כאן נפגשה דרך בורמה עם “דרך האיילות” – נתיב עוקף לטרון שקדם לדרך בורמה ובו נסעו בעיקר משורייני חטיבת “גבעתי”, שכונו אז “איילות”. בַּמקום ספסלי עץ על פלגי מים. מי שמבקש להתרגע למשמע פכפוך מי המעיין – מוזמן.
דרך בורמה ממשיכה מכאן בסימון האדום ומגיעה לעין מסילה, מעיין מדופן באבנים שיוצרות צורות באר. מולו חניון נופש פעיל – חניון המשוריין, ובו שפע של שולחנות פיקניק, ברזי מים ומתקני משחק לילדים: מגלשות, נדנדות, ארגז חול וכדומה.
כאן יעמדו בפנינו שתי אפשרויות להמשך הדרך: האחת למצפור שער הגיא (חירבת חתולה) והשנייה בהמשך דרך בורמה בחלק העילי ההררי, בדרך הג’יפים שמובילה אותנו לכביש שורש-בית מאיר.
אנו נמשיך אל מצפור שער הגיא, ושם גם נסיים את סיורנו. ניסע כ-400 מ’ עד לחצר ובה חוות לולים מבוקרים. נעקוף אותה ממערב, משמאל, וע”פ השילוט נעלה מתונות בדרך עפר שאורכה כ-250 מ’ למצפור. שיא הרכס (חירבת חתולה) נתפס ע”י לוחמי פלמ”ח-הראל קודם להפוגה הראשונה. המצפור אינו בשיא הרכס שמדרום לנו אלא ממוקם מעט צפונה על סוללת עפר ששפכה כאן מע”צ במהלך סלילת כביש עוקף צומת שער הגיא, קודם למלחמת ששת הימים. מהמצפור שהחלה לפתח קרן קימת בשנת 1998, תצפית מרהיבה ולא שגרתית על אזור שער הגיא ומשלטיו, שילוט ובו סיפור הקרבות שהתנהלו באזור, אתר הנצחה לגדוד החמישי (גדוד שער הגיא) של חטיבת פלמ”ח-הראל וכן אתר הנצחה לחללים מעולי ארה”ב וקנדה. נרד חזרה מהמצפור בדרך שבאנו בה עד לכביש שער הגיא-בית שמש (38).
המבקשים להמשיך את הטיול יוכלו להמשיך בקטע ההררי של דרך בורמה, בדרך הג’יפים.
אפשר לחצות את הכביש (38) ולהגיע לתחילת הדרך, באנדרטת מח”ל. הדרך תלולה ומטפסת אל בית מחסיר (בית מאיר), ששם דרך בורמה מסתיימת. קטע זה מתאים יותר לרכבי שטח.
כתיבה: חוה בראון
צילומים: ארכיון הצילומים של קק”ל
