e-ירוק

הנגב הוא אזור רגוע ושלו שאינו מסגיר את ההיסטוריה הסוערת שעברה עליו. בקיץ 1948 החליט המטה הכללי של צה”ל להעביר את המאמץ העיקרי של מלחמת העצמאות לשחרור הנגב הנצור. אנו נטייל בציר שבין פארק “עד הלום” בדרומה של העיר אשדוד אל קיבוץ יד מרדכי.

כיצד מגיעים?

נוסעים בכביש מס’ 4 (אשקלון-אשדוד) לכניסה הדרומית של העיר אשדוד, חוצים את מסילת הרכבת, וברמזור הראשון פונים ימינה ושוב ימינה לפי השילוט אל פארק “עד הלום” לכיוון גדות נחל לכיש. מחנים את הרכב ברחבה שלפני האנדרטה המצרית וממשיכים ברגל כ-500 מטר לכיוון אנדרטת הזיכרון לחיילי גבעתי וגשר הרכבת (הישן והחדש).

המסלול

ראשית נבקר בפארק “עד הלום” המספר את סיפור הגבורה והעוז של לוחמי חטיבת גבעתי בימי מלחמת השחרור. נפקוד את הרחבה המרוצפת בשושנת הרוחות. ניגש אל הפילבוקס – מצדית עגולה נקובת כדורים שהייתה עמדת שמירה מימי השלטון הבריטי והֵגֵנה על גשרים ומסילות ברזל. למולה – לוח זיכרון ללוחמי חטיבת גבעתי שנפלו בקרבות באזור. כדאי להביט על גדות הנחל ששוקם ע”י קק”ל במסגרת פרויקט שיקום נחלים.

בקצה הפארק ובסמוך לגשר הישן נמצא אמפיתאטרון. הגשר נבנה ע”י עות’מאנים בסוף המאה ה-19 על יסודות גשר מהתקופה הרומית. שמו הערבי של הגשר היה ג’סר איסדוד (גשר אשדוד) וג’סר סוכריר (נחל לכיש תחתון). הגשר הנוכחי (החדש) נבנה בשנת 1949 על שרידי הגשר שפוצץ במלחמת העצמאות, והיום עובר עליו
כביש מס’ 4. להמשך קריאת ‘בנתיב לוחמי נגב 1948′

אנו נבקר בצוק מנרה שבמזרח הגליל העליון במעבה יער וחורש ארץ ישראלי של הרי נפתלי. בפסגת המצוק שבילי הליכה קצרים העוברים בינות צמחיית חורש צפופה ויער אורנים, כל זאת הרחק מרעש קרונות הרכבל של צוק מנרה.

כיצד מגיעים?

אפשר להגיע לשבילי הטיול הרגליים של צוק מנרה באמצעות הרכבל (העלייה כרוכה בתשלום). הגעה מכביש 90 (פאותיה הדרומיים של העיר קריית שמונה) או לחילופין ללא דמי כניסה ממרפסת המסעדה שבתחנת הרכבל העליונה, שאליה מגיעים מכביש 886 (קיבוץ יפתח-קריית שמונה).

המסלול:
צוק מנרה נמצא בגובה 750 מטר ובשיפוע חד, במרומי רכס הרי נפתלי. במרכזו עובר הרכבל הארוך ביותר בארץ (1940 מ’). הוא מחבר את מבואותיה הדרומיים של העיר קריית שמונה לקיבוץ מנרה שבמרומי רכס נפתלי, מעל לנקודה הצפונית ביותר בשבר הסורי אפריקאי (מצוק רמים). האתר פועל בשיתוף עם קרן קימת לישראל, עם החברה להגנת הטבע, עם רשות שמורות הטבע ועם המשרד לאיכות הסביבה.

באתר צוק מנרה ניתן ליהנות ממגוון של אטרקציות וחוויות לכל הגילים, כמו: מגלשות הרים, סנפלינג, קיר טיפוס, ברכת שחייה בקיץ, מסלול לאופניים ומסלולי טיול קצרים המיועדים לכל המשפחה. לרכבל שלוש תחנות: תחנה תחתונה בכניסה הדרומית של העיר קריית שמונה ובה מגלשות וטרמפולינת בנג’י, תחנה אמצעית בראש מצוק רמים ובה פעילויות ספורט אתגרי, שביל הליכה למחצבת אבן החול הצבעוני ואפשרות לרכיבה על אופניים ותחנה עליונה בפסגת המצוק, בתוך קיבוץ מנרה, המאפשרת למטיילים לצאת לסיורים עצמאיים או מודרכים בתוך חורש טבעי וסבוך ולהתרשם מתצפיות נפלאות אל עמק החולה, אל רמת הגולן, אל החרמון ואל הלבנון.

ישנם שני שבילי טיול במקום: “השביל ההיסטורי”, שאורכו כ-450 מטר (מסומן בכחול) ותחילתו במרפסת התצפית שבמסוף העליון. השביל יורד במדרון המצוק, מתחבר למצפור אמיר קרא ועולה בחזרה דרך “שביל החורש” אל נקודת ההתחלה. שביל נוסף הוא “שביל החורש” (מסומן בוורוד). השביל הוכשר לאחרונה ע”י קק”ל בסיוע יחידה מובחרת של חיל האוויר,.השביל הוא מעגלי ואורכו כ-350 מטר. לאורך השביל מגוון עשיר של עצים, שיחים ופרחים. השביל הוכשר כחלק משיקום האתר שנפגע במלחמת לבנון השנייה.

מצפור אמיר קרא ז”ל – מצפור נוף לזכרו של סמ”ר אמיר קרא ז”ל, איש חיל המודיעין ואוהב טבע שנפל על הגנת יישובי אצבע הגליל בשנת 1995. באתר אנדרטה לזכרו ותצפית נוף לעמק החולה והרי הגולן.

למעוניינים לטייל בסביבה כדאי לטייל לאורכה של דרך נוף הרי נפתלי, שמתחילה בתל חי ומסתיימת בקיבוץ יפתח (אפשרי משני הכיוונים). הדרך המתאימה לכל סוגי הרכב ואורכה 13 ק”מ. לאורך הדרך תצפיות נוף, אתרי הנצחה וחניונים לפיקניק.

כתיבה: חוה בראון
מידע באדיבות: ירון לוי – רכז קהילה ויער גליל מרכזי/גולן
צילומים: חוה בראון וארכיון הצילומים של קק”ל
פורסם ב 26/10/2008

אנו נבקר במצפה בניה, לזכרו של רב סרן בניה ריין ז”ל, למרגלות קיבוץ משגב עם, אל מול נוף קסום ועוצר נשימה של הרי הגליל, הגולן, עמק החולה וגבול ישראל-לבנון. רב סרן בניה ריין התנדב לבצע פעולות מורכבות של אספקה וחילוץ בלב שטח האויב במלחמת לבנון השנייה, פעולות שבגינן ניצלו חייהם של לוחמים רבים. בניה נפל יחד עם פקודיו – חבריו לטנק, והוא בן 27 במותו.

כיצד מגיעים?
לאלה הבאים מכביש 90 (צומת מחניים-מטולה): יש לנסוע צפונה עד לצומת כפר גלעדי-תל חי, לאחר מכן יש לפנות מערבה (שמאלה) אל כביש 9977, משם להתחבר עם כביש 886 עד לפני שער הכניסה לקיבוץ משגב עם. מעט לפני שער הכניסה ישנו שלט חום המפנה מזרחה (ימינה) אל מצפה בניה. נוסעים כ-150 מטר אל החנייה שלמרגלות המצפה.
לאלה הבאים מצומת ישע (מצודת כח): יש לנסוע צפונה בכביש 886 לכיוון קריית שמונה אל קיבוץ משגב עם.

המסלול:
“ההולך מאתנו אשר נפל בקרב, בדרך חייו ואופן חיוכו, משאיר לנו את הזיכרון וגם הציווי להמשיך לחיות את חיינו – לזכור וגם
לצמוח” – כך נאמר בחנוכת אתר ההנצחה לרב סרן בניה ריין ז”ל. האתר משקיף אל הרי הגולן ואל עמק החולה, ונמצא בסמוך לגדר המערכת בגבול הלבנון. המצפה, שגובהו 740 מטרים מעל פני הים, ממוקם בלבו של יער שנשרף במהלך ימי המלחמה, בנקודה שממנה יצא בניה לפעולת החילוץ האחרונה, וממנה לא שב. בני משפחתו וחבריו, בסיוע קק”ל, הקימו את המצפה לזכרו.

אנו נחנה את הרכב במגרש החנייה שלמרגלות המצפה ונעפיל ברגל במדרגות המובילות אל מרפסת התצפית, שבצדיה נטועים שיחי לבנדר. במרכז הרחבה אנדרטת הנצחה לבניה ועליה חקוקות בסלע המילים: “צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח; כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה” (תהילים צב, יג). האותיות המרכיבות את שמו מופיעות בפסוק. בתצפית עמדה קולית וספסל לישיבה אל מול הנוף.

בניה היה מ”פ בשריון בגדוד 46 של חטיבה 401. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה בניה, אשר היה בתקופת מעבר בין תפקידים, התנדב לבצע משימות אספקה וחילוץ. במוצאי שבת האחרונה של המלחמה, בי”ט במנחם אב תשס”ו (12.8.2006), פגע טיל נ”ט בטנק, וכל אנשי הצוות נהרגו. יחד עם בניה נפלו: אלכס בונימוביץ – נהג הטנק, אדם גורן – הטען ואורי גרוסמן – תותחן הטנק. על מעשה גבורתם ועל אומץ לבם הוענק להם צל”ש אלוף פיקוד מרכז.

מצפה בניה שוכן בשלוחה המערבית של הגליל העליון ברכס רמים. רכס ההרים משתרע מקרן נפתלי בדרום עד למשגב עם בצפון, ומכביש צומת ישע-מרגליות במערב עד לכביש ראש פינה-מטולה במזרח. פסגותיו מתנשאות עד לגובה של כ-700 מטרים מעל פני הים. מורדות ההרים יורדים בתלילות אל עמק החולה ויוצרים מעין “חומת הרים” מרשימה. הרי נפתלי מוזכרים במקרא כמקום שבו הוקמה קדש כעיר מקלט: “וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי” (יהושע כ, ז). קרן קימת לישראל החלה בנטיעת יער הרי נפתלי בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. היא אימצה את האזור במסגרת תכנית “הגבול שבלב”, והשקיעה מאמצים רבים בנטיעות במדרונות התלולים והטרשיים. במדרון המזרחי של הרכס עובר “שביל ישראל”.

במלחמת לבנון השנייה עלו באש עצים רבים באזור כתוצאה מפגיעת קטיושות. בתום המלחמה החלה קק”ל בשיקום היער השרוף במבצע שקיבל את הכינוי: “מחזירים את הירוק לעיניים”. במסגרת פעולות שיקום אלה סולקו עצים שנשרפו וניטעו עצים חדשים במקומם, בעיקר במדרונות שמסביב למצפה, במגוון רחב של מינים: ארזים, אלונים, אלות, כליל החורש, שקד, אורן ברוטיה, קנרי ירושלמי ועוד.

המעוניינים לבקר בתצפית נוף סמוכה בתוך קיבוץ משגב עם – “מצפור קצה אצבע הגליל”, ייכנסו אל הקיבוץ פנימה. הכניסה למצפור כרוכה בתשלום. מצפה נוף זה הוקם אף הוא ע”י קק”ל. הוא בנוי בצורת חצי גורן, ויש בו פרגולה שאפשר לשבת מתחתיה ולצפות בנוף. מהמצפה יוצא שביל הליכה המוביל אל תוך גן הארזים של הקיבוץ.

זה שנים רבות קרן קימת לישראל פועלת להנצחת לוחמי צה”ל, ורואה בכך זכות גדולה – הזכות לכבד את זכרם במשעולי אדמה זו שנפלו למענה, ובמארג הטבע והנוף הארצישראלי שכה אהבו. כך הוקמו לאחרונה מצפורי נוף נוספים לזכרם של הנופלים בדרך נוף הרי נפתלי: סמ”ר לירון סעדיה ז”ל, הטייס רס”ן רן כוכבא ז”ל וסמ”ר אמיר קרא ז”ל.

כתיבה: חוה בראון

צילומים: שמעון ריין, חוה בראון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 2/10/2008

אנו נפקוד את בוסתני פארק קנדה ונראה את העצים בשלל צבעי השלכת, בגווני צהוב אדום וחום. העלים מתפזרים עם הרוח ומותירים את העצים ערומים לקראת החורף הישראלי, שבמהלכו הם ייכנסו לתרדמת.

מהיכן מגיע מגוון הצבעים של השלכת?

העלים ירוקים בזכות חומר שנקרא כלורופיל (תאי פיגמנט קולטי אור). שהופך את האור לאנרגיה כימית. בעונת לבלוב רמת הכלורופיל בצמח גבוהה ולכן רואים ירוק, אך עם בוא הסתיו, כשהעץ הנשיר חש את הקרירות, הוא משחרר חומצה מיוחדת שמחלישה את שכבת התאים המחברת את העלה לעץ. כך נחלש תהליך ייצור הכלורופיל עד שהוא נפסק לגמרי. כשאין ייצור כלורופיל אפשר לראות בעלים מגוון צבעים של צהוב, כתום, אדום וחום. העלים בחלקם עדיין מחוברים אל העץ, אבל רוח הסתיו משילה אותם מהעצים.

כיצד מגיעים?

הגישה הנוחה ביותר לכניסה לפארק איילון-קנדה היא מכביש ירושלים-תל אביב (כביש מס’ 1). יש לפנות במחלף לטרון לכיוון צפון מזרח לכביש המוליך למבוא חורון ולרמאללה (כביש מס’ 3). אחרי חומת מנזר לטרון פונים ימינה לכביש המוליך לעבר בניין אבן דמוי שומרה, כאן נמצאת הכניסה הראשית אל הפארק. פארק איילון משתרע מימין לכביש ומשמאלו. אפשר גם להיכנס לפארק (מכיוון ירושלים בלבד) ממחלף שורש על כביש מס’ 1 ולנסוע דרך דיפנבייקר שבפארק יצחק רבין.

המסלול:

את מסלולנו נתחיל מעט לפני הכניסה לפארק. מיד אחרי שנעבור מתחת לגשר שמעל כביש מס’ 1 (ירושלים-ת”א), נראה מימין מבנה גדול ולפניו חצר שנקרא “בית האושר” (בית השלום). נרד מהרכב וניכנס לחצר. המבנה שייך למסדר נוצרי שמרכזו בבית לחם. לפני שנים רבות, בתקופה הרומית, הייתה כאן עיר גדולה ושמה אמאוס. בחצר נראה שרידי כנסייה מתקופה זו, וביניהם את גומחת התפילה (האפסיס) המרכזית ואת האפסידות משני עבריה, וכן חלק מרצפת הפסיפס של הכנסייה. בחפירות שנעשו כאן נתגלו גם שרידי בית מפואר, שהיה שייך לרומאי עשיר שישב במרכזה של העיר, ונהג כנראה לארח בביתו אנשים רמי מעלה. נצא מהחצר, נחזור אל המכונית וניסע אל תוך הפארק.

מהכניסה המזרחית של הפארק מסתעפות שלוש דרכים. אנו נפנה לימנית שבהן וניסע בדרך העפר כמה מאות מטרים, עד שנראה מימיננו ולמעלה קבר שייח’ אבן ג’בל (”בן ההר”). כאן נחנה שוב את הרכב, נעלה אל הקבר ברגל ונבקר גם בתצפית נוף מרהיבה אל העמק. המבנה עצמו נבנה בשנת 1288 על ידי מנכורש, מושלה הממלוכי של מצודת ירושלים. על משקוף המבנה חרוט סמלו – מגן אצילים עגול, שמשולשים בתוכו וגביעים משני צדדיו. על פי המסורת, מנכורש עמד בראש צבא הערבים שפלש לארץ במאה השביעית, והקים כאן באמאוס בסיס צבאי גדול. יום אחד הורעלו המים שבבארות, וכל מי ששתה מהם חלה בדבר. המגפה התפשטה ורבים מתו, כולל מפקד הצבא. האם כך היה או שמא זאת אגדה? לא לנו הפתרונים. ממקומנו אנו יכולים לראות את מצודת משטרת לטרון, מוזאון השריון, מנזר השתקנים ושרידי הכפרים הערביים – עמוואס, בית נובא, יאלו ודייר-איוב, שתושביהם ברחו בתום מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים וכפריהם נהרסו.

נחזור לרכב וניסע לנקודה הבאה היא גת עתיקה. נפנה בצומת ימינה וניסע במעלה השביל. לאחר כ-300 מטר נראה מימיננו משטח אבן חצוב בסלע. נתעכב מעט ונמשיך משם לחורבת עקד. בראש גבעה תלולה ובה שרידי מצודה, כנראה מן התקופה החשמונאית, ומחילת מסתור באורך 25 מטרים, המסתיימת בבור מים. שיטת חציבת המחילה מתאימה לסגנון המחילות המיוחסות לתקופת בר כוכבא. שביל נוח למדי, המסתעף מן הדרך כ-50  מטרים לפני העיקול הגדול, מוליך לראש הגבעה. בצד השביל נותרו מתקנים חקלאיים קדומים חצובים בסלע.

נחזור אל הרכב ונמשיך בנסיעה צפונה. השביל מתעקל חדות ומגיע לחניון. נחנה את הרכב ונרד למסלול הליכה קצר ברגל ב“עמק המעיינות” (מסומן במפת הפארק בירוק מקווקו). העמק משתרע לאורך קילומטר וחצי בערך. לאורכו נותרו שרידים מעניינים ממערכת המים של העיר אמאוס-ניקופוליס. האמות נבנו בתקופה הרומית המאוחרת (המאות 4-3 לספירה). שתי אמות, בשני מפלסים שונים, נבנו מחוליות אבן שלאורכן נחצבה תעלה. האמה העליונה מתחילה מחורבת עקד. האמה התחתונה מתחילה במעיין ניקבה תת-קרקעי. את מי המעיין הזה היה ניתן לנצל לאחר כריית פיר בעומק שלושה מטרים, שהגיע עד לשכבת מי התהום.
עמק המעיינות עטור בעצי בוסתן – תאנה, רימון וגפן, בעצי חורש ים תיכוני ובשרידים קדומים, ובהם מתקני עיבוד חקלאיים כגון: גתות, טרסות וקברים קדומים. הקברים בנויים בשיטת הקבורה שהייתה נהוגה בתקופת בית שני – אחוזת קבר משפחתית חצובה בסלע. המסלול מסתיים במעיין התמרים, ששם הוכשרה ע”י קק”ל ברכה לאגירת מי המעיינות ובה נופרים. שם נסיים גם את מסלול ההליכה. הנהגים יחזרו במעלה האמות לקחת את הרכב ולהביאו לחניון שליד המעיין.

מעיין התמרים נובע ברוב ימות השנה מתוך ניקבה שדופנותיה עשויות אבן. הנקבה היא חלק ממפעל השקיה קדום, כנראה מן התקופה הביזנטית. מי המעיין זורמים כיום באמת מים קצרה שמוליכה את המים לברכת אגירה. למרגלות המעיין הכשירה קק”ל גן ובו מדשאה רחבת ידיים, שנועדה למנוע את סחף הקרקע לברכת האגירה.

כתיבה : חוה בראון
צילומים: חוה בראון וארכיון צילומי קק”ל

פורסם ב 2/10/08