e-ירוק

הר מירון, המתנשא לגובה של 1,208 מטר, הוא שיאו של גוש רכס הרי מירון הכולל עשר פסגות בגובה של אלף מטר ומעלה. אנו נבקר בשמורת יער שהוכרזה במקום כבר בשנת 1921, בימי המנדט הבריטי בארץ. כבר אז הכירו בחשיבותו של המקום ובצורך להגן עליו מפני כריתה ובנייה.

כיצד מגיעים?

נוסעים מצומת מירון על כביש מס’ 89 חורפיש – קיבוץ סאסא, עד לפנייה שמאלה לכיוון הר מירון בהתאם לשילוט עד לבית ספר שדה הר מירון. יש להגיע לחניון מסלול הפסגה (המסומן באדום), ושם נחנה את הרכב ונצא לטיול רגלי (למעוניינים להמשיך ב”שביל ההר” – יש להשאיר רכב אחד בנקודת הסיום של המסלול, בחניון מירון שבחורבת חומימה, בסיום הדרך המסומנת בשחור).

המסלול:

מסלול הטיול שלנו מתחיל בחניון הפסגה שבהר מירון. משם נצא לטייל בנתיב “שביל הפסגה” (מסומן באדום), שהוא מסלול נוח למשפחות. למרגלות הרכס נראים היטב בתי מושב מירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי. בימים של ראות טובה אפשר גם לראות את הרי נפתלי והחרמון.

הר מירון מכונה בפי הדרוזים “אלג’רמק”. החורש של הר מירון הוא אחד מהמפותחים ביותר בארץ ומגוון הצמחים שבו עשיר ביותר. הדבר נובע ממגוון בתי הגידול שבו, הניכרים בטיפוסי סלע וקרקע שונים.

לאורך שביל ההליכה, העובר ברובו בצל, נפגוש בשפע של עצי אלון: אלון מצוי ואלון התולע. המצפור הראשון שנפגוש הוא מצפור צפת, שאליו נגיע אחרי 300 מטרים של הליכה. הנוף שלו פונה אל הכנרת, אל צפת, אל יער ביריה, אל דלתון ועוד. 800 מטרים נוספים ואנו במצפור נוסף הוא מצפור הלבנון. בהמשך נפגוש בגת עתיקה ובבור שיקוע. בעונת החורף חיות במקום מאות סלמנדרות.

מכאן נמשיך בשביל עד שנגיע לצומת שבילים. כאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות: האחת, לשוב בשביל הפסגה המעגלי המסומן באדום אל נקודת ההתחלה תוך שאנו מקיפים את ההר, והשנייה להמשיך מכאן ב”שביל ההר” המסומן בשחור. אנו נמשיך בשביל המסומן בשחור אל חורבת חומימה. בדרך נעבור בתצפית יפה של הר נריה הצופה אל גבול הלבנון, ובהמשך לה, בסמוך לקרחת יער נחמדה, נפגוש בחלקת ארזי הלבנון שניטעה ע”י קק”ל. עצי הארז צומחים במקומות גבוהים וקרים. מכאן נרד אל תוך חורש עשיר בעצי כליל החורש, הפורחים בפריחה ורודה-לבנה בחודשי האביב, ונמשיך ללכת אל מעיין קטן בשם עין חומימה. המעיין נובע מנקבה חצובה. בחורף יש במעיין סלמנדרות. גלישה של עוד כ-100 מטר תביא אותנו אל חניון חורבת חומימה, שהיא נקודת הסיום של המסלול שלנו.

פריחת אדמונית החורש בעונת האביב מייחדת את הר מירון. זהו צמח נדיר שתפוצתו כוללת את הרי הקווקז, את צפון פרס, את טורקיה ואת לבנון. בהר מירון פורחים גם רקפת יוונית מיוחדת למקום, אירוס הלבנון ושושן צחור.

אתרים נוספים בסביבה המומלצים לביקור:

בית היערן – מחניון הפסגה ליד בית ספר השדה נעלה לפסגת הר בר יוחאי. לאחר כמה דקות של עלייה קלה נפנה ימינה אל המסלול המסומן בכחול. במפגש עם השביל המסומן בירוק פונים שמאלה, ורואים את בית היערן, שם התגורר יערן קרן קימת לישראל. משמאלו רואים את חורבת ב”ק, שרידי יישוב יהודי קטן שהוקם לפני יותר מ-150 שנה ואפשר למצוא בו שרידי באר ובית בד.

קבר רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י) – מדי שנה נערכת הילולה בערב ל”ג בעומר וביום שלמחרת (יום פטירתו של רשב”י), ורבים נוהגים להביא למקום בנים שמלאו להם שלוש לטקס החאלקה – התספורת הראשונה בחייהם.

כיסא אליהו – סלע גדול וזקוף המזדקר מצדו השמאלי של שביל המסומן בירוק וחוצה את שביל ישראל בסמוך לעין זבד. למה אליהו? אומרים שכאן יופיע אליהו הנביא באחרית הימים, ישב על הסלע וגם יתקע בשופר עם בואו המיוחל של המשיח. אומרים שהמקום חביב במיוחד על אברכים מקרוב ומרחוק, השואבים דרגה מסוימת של רוחניות מישיבה על כיסא הנביא.

חורבת שמע – מכיסא אליהו יורדים אל שרידי בית כנסת עתיק שזוהה על ידי החוקרים הודות לשערו הגדול, המעוטר במנורה בעלת שבעה קנים, עמודים, ספסל ומדרגות רחבות שהובילו בין חדרי התפילה. עוד בחורבת שמע מקווה וגתות.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: ניב בראון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 8/9/2008

כבר אפשר לחוש באוויר את הסתיו. הלילות קרירים, העצים מתחילים להשיל את עליהם,  החצב פורח והכרמים שמסביב כבר התרוקנו מענבים.

אנו נטייל במושבת היין הקסומה זיכרון יעקב, אחת מהמושבות הראשונות שהקימו אנשי העלייה הראשונה (1882). המושבה נלקחה מאוחר יותר תחת חסותו של הברון אדמונד דה רוטשילד. בלב המושבה מדרחוב ציורי ומטופח, מרוצף אבן ובו פנסי רחוב מסוגננים ברוח ימים עברו. במדרחוב נמצאים רוב אתריה ההיסטוריים של המושבה וכן של בתי קפה, גלריות אמנות, חנויות בוטיק, מסעדות לרוב ויקב “כרמל מזרחי” הפועל עד היום.

כיצד מגיעים?

ניסע בכביש חיפה-תל אביב הישן, כביש מס’ 4. בצומת בנימינה נפנה מזרחה לכביש מס’ 653 וניכנס אל המושבה בנימינה. נחלוף על פני מסילת הברזל, אל כביש 652, ואל המושבה זיכרון יעקב. נחנה ברציפי החנייה המוסדרים ברח’ המייסדים, שבסמוך ל”יד המייסדים” בקצה הכניסה ל”דרך היין”.

המסלול:

בשנת 1882 עלתה קבוצת חלוצים מרומניה והתיישבה בגבעת זמארין, היא זיכרון יעקב של היום. קשיים כלכליים ומחלות גרמו לחלק מהמתיישבים לנטוש את המקום. הברון אדמונד דה רוטשילד נרתם לסייע להם ולפיכך לקח את המושבה תחת חסותו וייצב את פרנסתם ע”י ביסוס ענף הגפנים לייצור יין. במרכז המושבה הוקם יקב, ובטנטורה הסמוכה נבנה בית חרושת לבקבוקים עבור היקב.

בלב המושבה, ברח’ המייסדים, נמצאים אתריה ההיסטוריים וגם שפע של בתי קפה, גלריות אמנות, חנויות בוטיק ומסעדות לרוב. בשנות התשעים של המאה שעברה בוצעה תכנית פיתוח תיירותית למקום; התכנית כונתה “דרך היין”, וכללה את רחובות המייסדים והנדיב – מבית העלמין ההיסטורי למרכז המושבה, ומגן המושבה עד ליקב.

את הסיור במושבה כדאי להתחיל מ“יד למייסדים”, מקום ששימש בעבר הגורן של המושבה. כיום נמצא במקום מוזאון וארכיון המתעד את ההיסטוריה של המקום ואפשר לקבל מידע על אפשרויות הטיול במושבה.

מכאן נצעד בהמשכו של רחוב המייסדים אל בית אהרונסון (הכניסה בתשלום!). משפחת אהרונסון קנתה את מקומה בהיסטוריה הציונית בזכות פועלו של אהרון בתחום המחקר הבוטני (אם החיטה) ובזכות הדרמה של רשת המודיעין הראשונה ביישוב העברי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החליט אהרון, ובעקבותיו אלכסנדר אחיו ואחותם שרה, להקים ארגון מחתרתי – ניל”י (נצח ישראל לא ישקר). הארגון נאבק בטורקים במטרה לגרשם מהארץ לטובת בואם של האנגלים. אפשר לבקר בבית המשפחה שנשמר במקוריותו. שרה אהרונסון, גיבורת ניל”י, שמה קץ לחייה בירייה בחדר האמבטיה בעקבות תפיסתה ע”י שירותי המודיעין הטורקיים. סיפור גבורתה מסופר בספרה של הסופרת דבורה עומר: שרה גיבורת ניל”י. מבית אהרונסון נמשיך לברכת בנימין, ברכת מים שנבנתה בשנת 1891, והובילה מים לברכת אגירה שאליה הגיעו תושבי המושבה כדי לקחת מים בכלים לבתיהם.

מכאן נמשיך אל מפגש רחוב המייסדים עם רחוב הנדיב, שהיה רחוב הפקידים, ונפקוד את בית המרקחת הראשון שניהל בזמנו ד”ר הלל יפה, שעל שמו נקרא בית החולים בחדרה. נבקר גם  בבית הכנסת “אוהל יעקב”. בית הכנסת הוקם על ידי הטמפלרים בשנת 1886 ונמסר לאחר מכן לבני המושבה. בחזיתו שעון באותיות האל”ף-בי”ת. כדאי להיכנס פנימה ולהתרשם מעיצובו: כתריסר עמודים ניצבים בו, כמניין שבטי ישראל.

ברחוב הנדיב נמצאים גם גן רוטשילד – גן שבו נהגו פקידי הברון ותושבי המקום לטייל וליהנות מן הרוח הבאה מן הים, ובית פקידות הברון – מבנה ציבורי גדול ונאה בעל שתי קומות ובחזיתו מרפסת ששימשה את פקידי הברון. בקומה הראשונה שכן בית הספר הראשון של המושבה ובקומה השנייה ההנהלה. מבית הפקידות נצא אל רחוב הרצל ונבקר בבית הקברות של המושבה, שקבורים בו בני משפחת אהרונסון, ד”ר הלל יפה ורעייתו רבקה, דוד רמז, מי שהיה שר התחבורה הראשון בממשלת ישראל ובני המקום.

ביקור ביקב – יקב “כרמל מזרחי” הוא היקב השני בגודלו בארץ לאחר יקב ראשון לציון. הוא הוקם בשנת 1891 ואפשר לעקוב בו אחר תהליך ייצור היין (הביקור המודרך כרוך בתשלום!).

כתיבה: חוה בראון
צילומים: חוה בראון, מיכאל חורי וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 22/9/2008

לקראת השנה החדשה נאחל שתהא זו שנת שלום ותקווה, שנה טובה לאדם ולאדמה, שנה של הצלחה ועשייה ירוקה. שנשאף וגם נגיע הכי גבוה שאפשר, נקים מאגרים ונדחוק את המדבר. יחדיו נזרע את זרעי התקווה והלוואי שתצמח לנו שנה של ברכה.

ילדים ומבוגרים כאחד עשויים ליהנות מאוד מחוויית חציית גשרים התלויים בין שמים וארץ. אמנם הגשרים בארץ אינם בעלי אותם ממדים של הגשרים הקיימים בעולם מעל נהרות גועשים או מפלי מים שוצפים, אבל יש בהם די כדי לספק חוויה הרפתקנית. אנו נבקר במגוון גשרים: גשרי הפלדה התלויים בפארק נשר, גשרים רומיים העשויים מאבן מעל נחל חרוד, גשר הפרות העובר מעל נחל אלכסנדר וגשר החבלים מעל נחל הבשור.

המסלול:

שלושת הגשרים בגשר הישנה: בכניסה לקיבוץ גשר ישנם שלושה גשרים: גשר מפגש נהר  הירדן עם הירמוך; גשר “רכבת העמק” בקו חיפה-דמשק שהוקם בשנת 1904, וגשר נוסף בנוי מבטון, שנבנה בשנת 1925 ופוצץ ע”י חברי ההגנה במלחמת העצמאות כדי לעכב את פלישת הצבא העיראקי לאזור.

גשרים מעל נחל חרוד – גשר הקנטרה, גשר רומי וגשר קניון הבזלת

גשר הקנטרה – נמצא בסמוך לקיבוץ ניר דוד. נחל חרוד משנה בבת אחת את פניו, מעל מפל סלעים יפה, שמימיו נופלים מגובה של מטרים אחדים. אמת המים שחוצה כאן את הנחל, משכה בעבר את מימיה מנחל עמל (סחנה) והובילה אותם לשטחים שמצפון לנחל. במקום נותרו שרידי אמות מים, המעידות על התרבות החקלאית. מעט הלאה מכאן, סמוך מאוד לכביש המוליך לבית שאן, הקימה קק”ל במקום חניון לפיקניק ובו שולחנות.
גשר רומי מערבי – סמוך מאוד לכביש המוליך לגן הלאומי בית שאן, נחל חרוד פוגש גשר עתיק. תשעת הנדבכים התחתונים של הגשר נותרו כמו שהם מהתקופה הרומית. בתקופה העות’מאנית זכה הגשר לשיפוץ. בצדו הדרומי-מזרחי של הגשר קיים קטע רחוב מרוצף מן התקופה הרומית, שהוביל אל מרכזה של העיר הקדומה. ליד הגשר נשתמרו היטב שרידיה של טחנת הקמח טחונת א-תום (טחנת התאומים), שהייתה בעלת שתי ארובות, וכן שרידיה של תעלת השקיה שהוליכה לכיוון חמדיה.
גשר רומי מזרחי – גשר קשתות על הנחל, במזרחה של העיר בית שאן. הגשר נבנה בתקופה העות’מאנית, והיה בשימוש עד שנשלמה בנייתו של הגשר החדש בשנת 1994. ליד הגשר, במורד הנחל, נמצא מפל המים הגבוה ביותר בנחל חרוד והוא קניון הבזלת (השם ניתן לו בגלל הגוון השחור שהעניקו מי הנחל למצוקי הגיר שלצדיו). קניון הבזלת נמצא במורד כביש 90. כאן צונח ערוץ הנחל במפל שגובהו כ-13 מטרים, הגבוה במפלי הנחל. מהגשר יש תצפית לנופי הסביבה ואגב, הצבע “הבזלתי” של קירות הגיר של הקניון – מקורו בחותם שהטביעו בו גלי השפכים. הבזלת האמיתית קבורה בתחתיתו. קק”ל הכשירה במקום חניון ושביל טיול. גשר הפלדה מעל הנחל מחבר את שני צדי החניון וממשיך את שביל הנחל לכיוון אזור הצפרות של בית שאן וגבעות החוואר הצופות אל גני חוגה.

פארק נשר – שני גשרים תלויים מפלדה מעל נחל קטיע

שני גשרים תלויים באורך של 70 מטר, כל אחד עשוי מכבלי פלדה מעל נחל קטיע. הגשר מתנדנד אבל בטוח לחצייה והוא מאפשר מעבר מגדה אחת של הנחל לגדתו השנייה. המטייל יכול לחצות את הוואדי מעל גשר אחד ולשוב בגשר השני.

נחל אלכסנדר (פארק איטליה) – גשר הפרות והגשר התלוי

בקטע הנחל לדוגמה נמצאים שני גשרים. הראשון הוא “גשר הפרות” – גשר בטון ששימש את רועי הבקר של קיבוץ מעברות להעברת עדרי הבקר שלהם לשטחי המרעה. הגשר חסום והמעבר בו אסור כדי שלא להפריע לפרטיותם של חברי הקיבוץ. מעט הלאה במורד הנחל נמצא גשר נוסף – “הגשר התלוי”. זהו גשר תלוי, עשוי מפלדה, שהוצב בשנת 2001 כחלק משיקום הנחל. המטיילים יכולים לעלות על הגשר ולצפות על הנחל מעמדת התצפית שבמרכזו. בגדה הדרומית של הנחל, בתחום קיבוץ מעברות, פועל בסופי השבוע בית קפה.

נחל הבשור – גשר חבלים

אסור לפספס את החוויה של המעבר על גשרון העץ התלוי הארוך ביותר בארץ. הגשר כמו לקוח מסרטי הרפתקאות, נטוי מעל ברכת מים טבעית. הוא הותקן על ידי קק”ל בין שתי גדותיו של נחל הבשור, מעל גב המצוק המחזיק מים במשך כל ימות השנה. אורך הגשר כ-80 מטר והוא מאפשר חציית הנחל וטיול רגלי בגדה השנייה.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: ארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 23.9.2008

גבעות ירוקות ועגולות, דרכי עפר לבנות וחורש טבעי ובו עצים מוריקים – כל זאת מחכה לכם בשמורת יער הר חורשן, דרומית-מזרחית למושבה בת שלמה. שעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהשמש במערב, אלה הן השעות היפות לטייל במקום.
הר חורשן הוא אחת מהפסגות של רמת מנשה ורום גובהו רק 178 מטר מעל פני הים. כבר בתקופת המנדט הבריטי, היו האנגלים מודעים לעושר הביולוגי הטמון בסבך העצים והשיחים והכריזו על ההר כשמורת טבע, וכפי ששם המקום מעיד יש בו גם חורש נאה.

כיצד מגיעים?
נוסעים בכביש תל אביב-חיפה הישן, כביש מס’ 4, עד לצומת זיכרון יעקב-פרדיס וממשיכים עד למושבה בת שלמה. מיד בכניסה למושבה פונים לדרך עפר הסובבת את היישוב. חולפים על פני חוות חורשן ובפנייה הראשונה פונים ימינה. חוצים את שדות מטעי השסק של נחל תות עד לכניסה לשמורת היער.

המסלול:
לפני שניכנס אל שמורת יער הר חורשן, מומלץ לסייר בסמטאותיה הפסטורליים והציוריים של המושבה בת שלמה. רחובות קסומים וציוריים, בתים מודרניים בצד בתי אבן עתיקים בעלי גגות רעפים אדומים, מוקפים גינות פורחות. שמורת יער הר חורשן שוכנת בפאתי המושבה. המושבה הוותיקה נוסדה בשנת 1889 כמושבת בת של זיכרון יעקב, במימון “הנדיב הידוע”, הברון אדמונד דה רוטשילד, כדי לשמר רצף של התיישבות יהודית. המושבה עדיין שומרת על צביונה המקורי; לאורך הרחוב הראשי ניצבות שתי שורות של בתי המגורים, שבכמה מהם נותרה חצר המשק המקורית, המוקפת חומת אבן. בחלקו המזרחי של הרחוב ניצבים בית כנסת ובית שבו גר המורה וגם הוקצה בו חדר לרופא – הלא הוא ד”ר הלל יפה, שנהג לפקוד את המקום פעם בשבוע.

בתום הפסקת הקפה בבית הקפה שבכניסה למושבה נצא ברכב, באופניים או ברגל, לבקר בשמורת יער הר חורשן. לפני שנים רבות קיבל היער את הכינוי “היטרי”, שם שמקורו סלג’וקי ופירושו “המפחיד והאיום”, בעיקר משום שהוא נחבא בין ההרים ואנשים לא נהגו לפקוד אותו. היום תוכלו להיווכח כי ביער אין דובים ואין זאבים והוא אינו מפחיד כלל, להפך, תוכלו ליהנות משקט ומשלווה ביער שקט ורגוע.

אנו נצא משלט הכניסה לבת שלמה, נחצה את מטעי המושבה המנצלים את נתיב נחל תות ונטפס אל מעבה השמורה. הדרך הראשית של היער מסומנת בירוק כ-5 ק”מ עד לפסגת ההר. בנקודה זו הדרך מתפצלת לדרך אדומה המובילה למושבות מאיר שפייה וזיכרון יעקב ודרך נוספת המובילה אל פארק רמת מנשה. המסלול הירוק ממשיך לרדת דרומה אל המושב עמיקם. לאורך הדרך חלונות לנוף ותצפיות על הגבעות שמסביב.

היער, המשתרע על פני כ-4,000 דונם, עשיר בעצי אורן, אלון התבור והאלון המצוי והוא אינו צפוף ודחוס ומשובץ בנטיעות קק”ל מאוחרות יותר של עצי איקליפטוסים, אורנים וברושים. המקום מאפשר מרעה איכותי ונוח. בחודשי החורף עץ אלון התבור עומד ערום, ומלבלב שוב רק עם בוא ימי החום. בראשית הסתיו יש בו שפע של שיחי תבלין (מרווה משולשת, אזוב מצוי ולוטם שעיר), ושלל פריחות של פרחי בר: כלניות, רקפות, נוריות, צבעונים ומגוון רחב של סחלבים. ביער ישנם גם שרידי בארות, בורות מים, שרידי מבנים ואמת מים קדומה.

בתחום היער נובע מעיין המכונה “עין תות”, המכונה כך בגלל שדרת עצי התות שנטעו הטמפלרים הגרמנים בצד טחנות הקמח שהקימו באזור. מסביב שדות של מטעי פרי השסק. המושבה בת שלמה נחשבת לבירת השסק בישראל.

כ-300 מטר ממזרח לפסגת ההר, בתחום שמורת הטבע, נמצאים שרידיו של בית היערן מתקופת המנדט הבריטי. צמוד לשרידי המבנה בולטים בנוף שלושה עצים גדולים: עץ חרוב, עץ שקד ועץ תאנה. ממערב לשרידי בית היערן יש בור מים מטויח.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: חוה בראון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 16/9/2008